Holy Paws Corgi Kennel

הכול התחיל מזה שפשוט רצינו כלב.

רק שהייתה בעיה קטנה: שלושתנו — אני, בעלי והבת שלנו — רצינו כלב, אבל לכל אחד מאיתנו היו העדפות משלו. אחרי לא מעט דיונים התברר שהגזע שהכי מתאים למשפחה שלנו הוא במקרה גם הגזע האהוב עליי — וולש קורגי פמברוק.

עכשיו נשאר רק לבחור גור. אני חלמתי על טריקולור, אבל בשגר היחיד שהיה זמין באותה תקופה, הנקבות הטריקולוריות לא התאימו לתערוכות. וכך הצטרפה למשפחה שלנו איווי — ג'ינג'ית. באותו זמן עוד לא היה לנו שמץ של מושג עד כמה רחוק תיקח אותנו ההחלטה להביא הביתה "סתם כלב".

מייק, המגדל של איווי, הפך בהדרגה קודם למכר טוב ואחר כך לחבר. בהתחלה הוא שכנע אותנו לנסות להשתתף בתערוכות. אחר כך התחיל לדבר על השגר הראשון של איווי. ואני, בינתיים, עדיין חלמתי על טריקולור — וכך הגיעה אלינו קאיה. קצת מאוחר יותר מייק הציע לנו את טורי, ולפמברוקים שלנו הצטרפה הוולש קורגי קרדיגן הראשונה.

שני השגרים הראשונים שלנו — של איווי ושל קאיה — נרשמו תחת בית הגידול של מייק. אבל ככל שנכנסנו עמוק יותר לעולם הכלבנות והגידול, כך פחות רציתי לעשות דברים רק מפני ש"ככה מקובל" או "ככה מגדלים עושים". רציתי להבין למה אנחנו מקבלים כל החלטה.

לכן נרשמתי לקורס "מבוא לכלבנות" של ההתאחדות הישראלית לכלבנות (IKC). המטרה המקורית הייתה די צנועה: לקבל בסיס מדעי ולבסוף להבין מה בעצם אני עושה — ואיך צריך לעשות את זה נכון.

זה התפתח קצת אחרת.

ככל שלמדתי יותר, כך זה נעשה מעניין יותר. גנטיקה, אנטומיה, התנהגות, גידול, טיפוס גזעי, אילנות יוחסין — כל תשובה חדשה הולידה עוד כמה שאלות. בהדרגה הבנו שכבר התגבשה אצלנו תפיסה משלנו לגבי גידול אחראי ולגבי ההחלטות שאנחנו רוצים לקבל בעצמנו.

וכך יצאנו מתחת לחסותו של מייק, ונולד Holy Paws — בית הגידול שלנו.

גם היום הכלבים שלנו הם קודם כול בני משפחה. הם חיים איתנו בבית, תופסים את הספות, משתתפים בכל מה שקורה סביבם ויש להם דעה מאוד ברורה לגבי הדרך שבה החיים שלנו אמורים להתנהל. אנחנו מתכננים מספר קטן של שגרים, בוחרים בקפידה את הזיווגים, לומדים על בריאות, גנטיקה ואילנות יוחסין וממשיכים ללמוד כל הזמן — כי ככל שיודעים יותר על כלבים, כך קשה יותר להאמין שכבר יודעים מספיק.

הגורים של Holy Paws נולדים וגדלים אצלנו בבית. המטרה שלנו אינה רק לגדל קורגים יפים, אלא לגדל כלבים בריאים בעלי אופי טוב ולמצוא לכל גור את המשפחה שמתאימה דווקא לו. וכאשר גור עוזב לביתו החדש, מבחינתנו הסיפור הזה לא מסתיים.

וכל זה כשפעם בסך הכול רציתי קורגי קטן וחמוד שאפשר לחבק.

כנראה שבאיזשהו שלב בדרך התוכנית קצת יצאה משליטה. 😄