ביום רביעי היה לנו שיעור האילוף השלישי עם איווי, ואחריו המליצו לי ולז'ניה להפחית את כמות תשומת הלב שאנחנו מעניקים לה. מסתבר שהכלבלבה כל כך התרגלה לכך שתמיד יש לה תשומת לב, שהיא כבר התחילה להתייחס אליה כמובנת מאליה.
אז עכשיו אנחנו משתדלים מדי פעם להעמיד פנים שאין לנו כלבה.
וזה כל כך קשה...
אבל אני רוצה להראות לכם תמונות משבת שעברה, כשנסענו להר הגלבוע ויצאנו לטיול קצר מפסגת ההר, לאורך נחל יצפור ועד לעמק המעיינות.
את סיפור הטיול המלא אני ממליצה לקרוא בבלוג של ז'ניה — יש שם הרבה יותר תמונות וגם כל מיני סיפורים מהתנ"ך שקשורים למקומות שבהם טיילנו.
ואני רק אגנוב משם למזכרת כמה תמונות שלי ושל הכלבלבה (כשהוא לא רואה :))). התמונות, כמובן, גם הן של ז'ניה.

החלק הראשון של המסלול, לאורך ערוץ הנחל, היה הקל והנעים ביותר. כל הזמן בירידה, בכיף וכמעט בדילוגים. )
או ליתר דיוק, בזכות איווי היה קטע במסלול שבפעם הראשונה בחיי לא הלכתי אותו — אלא ממש רצתי! ))


בירידות הסלעיות הרמנו את איווי על הידיים — אנחנו שומרים על הרגליים הקטנות ועל הגב שלה, למרות שהיא ממש השתוקקה לקפוץ ולדלג בעצמה.

אחר כך פיל ואיווי מצאו צב, ובמשך זמן רב ניסו להבין מה זה הדבר הזה.


איווי רצה לה בשמחה, והכול היה מעניין ומלהיב מבחינתה.

אחר כך הערוץ והירידה הסתיימו, ועצרנו למנוחה מתחת לעץ גדול.

בהמשך חיכתה לנו הליכה לא ארוכה, אבל די מייגעת, דרך השדות תחת השמש הקופחת, בלי טיפת צל.
איווי כבר ממש נמסה מהחום. כמעט כל הדרך נשאנו אותה על הידיים, אבל היא בכל זאת ייללה ורק רצתה להגיע לצל.

אבל בסוף המסלול חיכה לה פרס — עין שוקק, שבבריכות הקטנות שלידו הכלבים שלנו נהנו להשתכשך כאוות נפשם.

בהתחלה נדמה לי שאיווי לא ממש הבינה אם היא אוהבת להתרחץ במים או לא. )))


אבל אחר כך היא כבר התחילה לרוץ באומץ לתוך המים, ואפילו שחתה כמה פעמים במקומות העמוקים יותר — אם כי נראה לי שזה הפחיד אותה נורא! )))


אחר כך היינו צריכים לסחוב את יצור הביצות הקטן והרטוב הזה אל המכונית ולהסיע אותו הביתה. )))
וכרגיל אחרי טיול כזה, איווי ישנה כמו בול עץ במשך כל הנסיעה הביתה, שנמשכה שעתיים, והמשיכה לישון גם בבית.
ומחר מחכה לנו הרפתקה חדשה! )
