אתמול התקיימה תערוכת מועדון כפולה, ורשמנו אליה את טורי — אבל לא בשביל תארים (היא הרי כבר השלימה את תואר אלופת ישראל הצעירה, ועד גיל 18 חודשים אין לה עוד תארים להשיג), אלא בשביל הופעת הבכורה של ז'ניה בתור הנדלר.

כן, החלטנו לקחת את העניין לידיים שלנו, ויש לזה כמה סיבות:

  • קודם כול, אנחנו גרים עכשיו די רחוק מאדל, שהייתה ההנדלרית הקבועה שלנו כבר כמה שנים. לנסוע אליה לשיעורים עם אונה זה כבר לא ממש מעשי, והקטנה הרי צריכה להתחיל להתכונן לקריירת התערוכות שלה! ))
  • שנית, ככל שיש יותר כלבים, כך גם ההוצאות גדלות. יש את שיעורי ההנדלינג לפני התערוכות (150–200 ש"ח לשיעור), ויש את ההנדלינג בתערוכה עצמה (200 ש"ח להצגת כלב אחד בתערוכה אחת). אם זו תערוכה כפולה, זה כבר 400 ש"ח. ואם יש כמה כלבים... תכפילו בהתאם.

אז אי שם בתחילת הסתיו, או אולי אפילו בסוף הקיץ, נרשמתי לקורס הנדלרים. אבל מהר מאוד הבנתי (או יותר נכון, השתכנעתי שוב) שאני פשוט לא אוהבת להיות בזירה. זה לא מעניין אותי ולא עושה לי כיף.

ז'ניה החליף אותי, ואצלו דווקא התחיל ללכת מצוין!

ואתמול, בפעם הראשונה, הוא הציג את הכלבה שלנו בזירה לגמרי בעצמו. כמו שכבר אמרתי, התארים לא היו חשובים לנו הפעם, אז גם לא היה כל כך נורא אם הוא יעשה קצת פדיחות. :)

בסופו של דבר, התוצאות היו נהדרות לפעם ראשונה — JCAC בשתי התערוכות ואפילו Best Junior בשנייה!

הופעת הבכורה של ז'ניה

השופט הראשון (מהונגריה) אפילו ציין לטובה את ההצגה של הכלבה.

הופעת הבכורה של ז'ניה

אבל ז'ניה בכל זאת לא היה לגמרי מרוצה מעצמו. והכול בגלל השופט השני.

כשהשופט השני (מפולין) בחר בטורי ל-Best Junior, ז'ניה היה כל כך מרוכז בכלבה, שהוא בכלל לא שם לב שהשופט הושיט לו יד ללחיצה... ופשוט יצא מהזירה.

שופטים בדרך כלל קצת נעלבים מדברים כאלה, ולכן אחר כך, בזירה המרכזית של Best in Show, כשכל הצעירים שזכו בגזעים שלהם התחרו זה מול זה, השופט אפילו לא הסתכל על טורי ולא נתן לה שום מקום.

וככה נשארנו בלי עוד גביע! )))

אני לא התבאסתי — הרי לא בשביל זה הגענו. אבל ז'ניה אכל את עצמו כל הדרך הביתה.

לא נורא, מטעויות לומדים! :)