הג'ינג'ית השמשית שלנו, האהובה עלינו עד אין קץ, חוגגת היום תשעה חודשים!

והחיים בלעדיה היו הרבה יותר משעממים...

בזכות איווי אנחנו חוזרים למקומות שלא ביקרנו בהם כבר המון זמן — כי בינתיים אנחנו צריכים לבחור מסלולים קצרים וקלים יותר.

אז בשבת האחרונה נסענו לטייל במסלול קצר של חמישה קילומטרים ברמת הנדיב.

תשעה חודשים של אושר ג'ינג'י

בפעם הקודמת טיילנו כאן לפני כשש שנים, בחורף.

ולמען האמת, אין יותר מדי מה לספר. ))) אז פשוט הנה תמונות של הכלבלבה האהובה שלנו, שמשתלבת באופן מושלם בצבעים של הטבע הישראלי, שהוא משהו בין סתיו לקיץ.

תשעה חודשים של אושר ג'ינג'י

בהתחלה איווי דהרה קדימה בשמחה ובמרץ, לפני כולם. ))

תשעה חודשים של אושר ג'ינג'י

היא בחנה ורחרחה היטב כל דבר בדרך.

תשעה חודשים של אושר ג'ינג'י

אם נשארנו מאחור, היא הייתה נעצרת ו~~רוקעת בחוסר סבלנות בפרסותיה הקטנות~~ מסתכלת עלינו במבט שכאילו שאל: "נו, איפה אתם שם?..."

תשעה חודשים של אושר ג'ינג'י

אבל בהדרגה המרחק, מזג האוויר החמים למדי והעלייה המתונה אך המתמשכת התחילו לעשות את שלהם.

כמו שז'ניה ניסח את זה בצורה מצחיקה במיוחד: "אחרי הקילומטר השלישי התחילו לתקוף את הכלבלבה יותר ויותר התקפי רביצה."

היא הייתה נמרחת מתחת לכל שיח, עם הבעה שאומרת: הקורגים של המלכה אליזבת שוכבים עכשיו על מצעי פוך רכים ושותים מייייייץ, ואני צריכה לסבול את כל הדבר הזה! )))

תשעה חודשים של אושר ג'ינג'י
תשעה חודשים של אושר ג'ינג'י

איווי הייתה פשוט אלופה!

תשעה חודשים של אושר ג'ינג'י

היא הייתה מסוגלת ללכת אפילו יותר, אבל המסלול נגמר.

בקרוב יהיה קריר יותר, ונוכל לטייל רחוק יותר ולמשך זמן רב יותר — כי הסוללה של הפלא הקטן הזה כמעט אף פעם לא נגמרת. ))

~~ואני רוצה עוד קורגי! )))))~~