הרוע מגיע על רגליים קצרות
במדינת מיין קורים דברים מוזרים... לפחות אם מאמינים לאיש שכבר חצי מאה מספר עליהם לעולם כולו.
כאן המתים קמים לתחייה, ילדים נעלמים, מכוניות ישנות מפתחות רצון משלהן, וחיות מחמד רגילות מתגלות לפעמים כמשהו שונה לחלוטין ממה שנדמה. תושבי המדינה כבר התרגלו לכך שמאחורי החזות השלווה ביותר עלול להסתתר משהו נורא.
אבל בשנת 2014 לבש הרוע צורה בלתי צפויה לחלוטין: הוא היה קטן, בעל פרווה בשלושה צבעים, אוזניים זקופות וענקיות, ורגליים קצרות באופן מחשיד. קראו לו מולי. מבחינת הגזע — וולש קורגי פמברוק. לפי הסיווג של הבעלים שלה — The Thing of Evil, או ״התגלמות הרוע״.
הבעלים היה סטיבן קינג.

בהתחלה שום דבר לא בישר על האסון המתקרב. הגורה נראתה מקסימה, הצטלמה ברצון וידעה להעמיד פני תמימה בכישרון שגם שחקן מקצועי היה מתקנא בו.
אלא שעד מהרה החלו להתרחש בבית אירועים מדאיגים... חטיפים לכלבים נעלמו. בובות פרווה נמצאו ללא סימני חיים. פלמינגואים, קופים ויצורים חסרי הגנה אחרים נפלו קורבן להתקפות אכזריות. דוורים קיבלו איומים, ועדים ממשפחת החתוליים נעלמו בנסיבות מסתוריות.
ב־9 באפריל 2016 דיווח קינג לעוקביו שמולי נמלטת מה־FBI לאחר שגנבה מהדוור שקית מלאה בעוגיות לכלבים. כפי שהסופר הקפיד להדגיש, מדובר בעבירה פדרלית.

ב־3 ביולי של אותה שנה נעצרה סוף סוף העבריינית בגין גניבת מזון לחתולים. עבירה שלישית. אין שחרור על תנאי.

אבל מערכת המשפט התגלתה כחסרת אונים: כבר ב־8 ביולי הייתה מולי שוב חופשייה. כמה עדים חתוליים נעלמו בלי להשאיר עקבות. לשאלות החוקרים השיבה החשודה בקצרה: ״אני לא יודעת כלום״.
האירועים שבאו לאחר מכן הוכיחו שזאת הייתה רק ההתחלה.
בינואר 2018 נרדמה מולי לצד גופתו של פלמינגו ורוד, שלפי דיווחו של קינג היא רצחה במו שיניה קודם לכן. במאי 2019 הפכה ארגז צעצועים, חיסלה כמה בובות פרווה ונרדמה בלב זירת ההרס שהותירה אחריה.
אפילו הדיפלומטיה הבינלאומית הייתה בסכנה: ביולי 2015 האשים הסופר את מולי בחבלה בשיחות השלום בין כלבים לחתולים בלונדון. ובמאי 2020 הציג את תוצאותיו של אסון אקולוגי: במקום שבו עמד בעבר יער עבות נותר עץ קטן אחד בלבד. את כל השאר, לפי הגרסה הרשמית של קינג, כרסמה מולי.

ובכל זאת, היה משהו מוזר בסיפור הזה: בכל התמונות נראתה העבריינית לכאורה מרוצה מאוד מהחיים. היא חייכה, ישנה על הגב עם הבטן כלפי מעלה, שיחקה בפריזבי והביטה במצלמה בהבעה תמימה לחלוטין. ומה שעורר חשד גדול עוד יותר היה שהאיש שדיווח לעולם שוב ושוב על פשעיה פשוט העריץ את הכלבה שלו.
למעשה, סיפורה של מולי התחיל הרבה לפני שנולדה. וכדי להבין כיצד הפכה קורגית קטנה אחת למפלצת הביתית של סופר האימה המפורסם בעולם, נצטרך לחזור יותר משלושים שנה לאחור.
אל קורגי אחר.
קורגי ענקי בשם ג׳רמי.
הכול התחיל בג׳רמי
בתחילת שנות השמונים סטיבן קינג כבר ידע היטב איך נראית מפלצת אמיתית. עד אז הספיק לכתוב את ״קארי״, ״הניצוץ״, ״העמדה״, ״האזור המת״ ו״קוג׳ו״ — רומן על כלב סן ברנרד שהופך לאיום קטלני על בני אדם. אבל הכלב ששינה את חייה של משפחת קינג לא היה דומה לקוג׳ו בשום צורה.
בסביבות השנים 1983–1984 הגיע אחיה של טביתה קינג לביקור אצל בני הזוג, והביא איתו את הקורגי שלו, ג׳רמי (Jeremy). הכלב הותיר בסופר רושם בלתי נשכח, קודם כול בזכות ממדיו.
לפי זיכרונותיו של קינג, ג׳רמי שקל כשבעים פאונד — כמעט שלושים ושניים קילוגרמים. זהו משקל בלתי נתפס כמעט עבור וולש קורגי פמברוק, אבל הסופר תיאר אותו ככלב ענקי, חכם, ידידותי ואוהב במיוחד. רגליים קצרות, גוף גדול וביטחון מוחלט בכך שכל העולם קיים אך ורק כדי להעניק לו תשומת לב — לג׳רמי היו כל התכונות הדרושות כדי לכבוש את ליבו של מי שעתיד היה להפוך למעריצו.
בריאיון לפודקאסט Nerdette באפריל 2016 סיפר קינג שהוא וטביתה הוקסמו לחלוטין מהאורח. אחרי שהכירו את ג׳רמי, הם רצו קורגי משלהם. וכך הצטרף למשפחה ביל (Bill).
אלא שסיפורו היה קצר ועצוב: ביל סבל מאפילפסיה וחי כשלוש שנים בלבד. קינג זכר אותו בחיבה רבה — הוא היה כלב נפלא, עדין ואוהב במיוחד כלפי ילדים.
המשפחה איבדה את ביל מוקדם מדי, אבל כבר לא התכוונה לוותר על קורגים. במהלך העשורים הבאים חיו בבית משפחת קינג עוד כמה כלבים מהגזע. בריאיון משנת 2016 העריך הסופר שהיו להם חמישה או שישה קורגים, אם כי התקשה לנקוב במספר המדויק.
מארלו — מתנה ליום ההולדת הארבעים
ב־21 בספטמבר 1987 חגג סטיבן קינג את יום הולדתו הארבעים, ובין המתנות שקיבל באותו יום הייתה אחת שנשארה לצידו במשך שנים רבות.
טביתה העניקה לבעלה קורגי בשם מארלו (Marlowe).
לימים נזכר הסופר במתנה הזאת בדברי ההקדמה שלו לסיפור L.T.'s Theory of Pets (״התיאוריה של ל. ט. על חיות מחמד״). הסיבה לכך הייתה טור העצות העיתונאי Dear Abby, שבו טענה הכותבת שחיית מחמד היא כמעט המתנה הגרועה ביותר שאפשר להעניק לאדם אחר, משום שיחד איתה מקבל הבעלים החדש גם אחריות שאולי מעולם לא הסכים לקבל על עצמו.
קינג סבר שזוהי עמדה נחרצת מדי — הניסיון האישי שלו לימד אותו אחרת.
מארלו חי במשפחה שנים רבות. בזמן שקינג כתב את דברי ההקדמה היה הכלב בן ארבע־עשרה, עיוור בעין אחת, אך עדיין בן משפחה אהוב לכל דבר.
ומארלו, בלי לדעת זאת, גם עזר לבעליו להמציא עלילה ספרותית. במשך חמש שנים חיה איתו חתולה סיאמית בשם פרל (Pearl), שקינג תיאר כיצור די מטורלל. היחסים בין הכלב לחתולה היו זהירים: שניהם העדיפו לשמור מרחק ולא להתערב יותר מדי בענייניו של האחר.
כשצפה בהם, החל הסופר לתהות מה יקרה אם חיות מחמד ייקשרו לא לבני הזוג שקיבלו אותן במתנה, אלא דווקא לבני זוגם. מן הרעיון הזה צמח הסיפור L.T.'s Theory of Pets, שבו סיפור משעשע על יחסים משפחתיים מקבל בהדרגה אופי שונה לחלוטין.
בהמשך הודה קינג שהוא אוהב במיוחד את הסיפור הזה בזכות המעבר מהומור לעצב ולאימה: מבחינתו היה חשוב לא רק להפחיד את הקורא, אלא לעורר בו רגשות אמיתיים — לגרום לו לצחוק, לבכות, ולפעמים לעשות את שניהם בעת ובעונה אחת.
וכך מארלו, שבניגוד למולי מעולם לא נחשד בפשעים פדרליים, בכל זאת הותיר חותם משלו בספרות האימה.

פרודו והנסיכה הקטנה
כלבה נוספת ממשפחת קינג סיפקה דוגמה נפלאה לאינסטינקט הרעייה של הקורגי. קראו לה פרודו (Frodo).
השם, כמובן, היה מחווה להוביט המפורסם מספריו של ג׳. ר. ר. טולקין. וכפי שהתברר, קומה נמוכה אינה מפריעה כלל למעשי גבורה גדולים.
בריאיון ל־Nerdette סיפר קינג סיפור שאהב במיוחד להיזכר בו: יום אחד נערכה בחצר ביתם קבלת פנים לרגל חתונה, ובה השתתפו כארבעים או חמישים אורחים. המבוגרים שוחחו, הילדים שיחקו והכול התנהל כרגיל. בין האורחים הייתה ילדה קטנה כבת שלוש. היא לבשה שמלה חגיגית עם חצאית תפוחה, ולדברי קינג נראתה ממש כמו נסיכה.
בשלב מסוים החליטה הילדה לצאת לבדה ולחקור את העולם שסביבה, והתרחקה מהאורחים לכיוון הכביש.
פרודו הייתה הראשונה שהבחינה בכך. הקורגית רצה בעקבות ההרפתקנית הקטנה, תפסה בשיניה את שולי שמלתה המפוארת והחלה למשוך אותה בנחישות בחזרה אל שאר האנשים. הילדה צחקה. פרודו המשיכה לעבוד. מבחינת הכלבה, ככל הנראה, המצב היה ברור לחלוטין: אחת מחברות העדר הצעירות התרחקה מהאחרות, ולכן צריך להחזיר אותה מיד למקומה.
בלי פקודות, בלי אילוף מיוחד — רק קורגית אחת שהחליטה שמישהו חייב לשמור על הסדר בחגיגה הזאת. קינג זכר את האירוע כאחת הדוגמאות הבולטות ביותר לאופי הרועה של הגזע.
פרודו חיה חיים ארוכים — כשלוש־עשרה או ארבע־עשרה שנים — אבל סיפורה של הנסיכה הקטנה נשאר בזיכרונו של הסופר עוד שנים רבות.
ואולי הסיפור הזה ממחיש את מה שכל כך הקסים אותו בקורגים: מאחורי המראה המשעשע, הרגליים הקצרות והנכונות המתמדת לקבל ליטופים מסתתר כלב עבודה אמיתי — ערני, פיקח ומסוגל לקבל החלטות בעצמו.
קינג תיאר פעם קורגים ככלבים גדולים שפשוט אין להם רגליים. הוא לא טען שהמציא את הביטוי, אבל הסכים איתו בשמחה.
הוא גם נזכר כיצד טייל פעם עם פרודו, ואיש מבוגר אחד ניגש אליהם, הביט בכלבה ושאל: ״הכלבה הזאת צריכה לקפוץ כדי לעשות את הצרכים שלה?״
ובכל זאת, לא כל הקורגים במשפחת קינג שאפו לנהל את העולם שסביבם. חלקם העדיפו שהעולם פשוט יניח להם לנפשם.
ויקסן — התגלמות הטוב
בין כלבי המשפחה הייתה גם קורגית אדומה־לבנה בשם ויקסן (Vixen), שקינג כינה גם ויקסי (Vixie). היא הגיעה למשפחת קינג כשהייתה כבר בוגרת, לאחר שנזקקה לבית חדש.

ויקסן הייתה כלבה בעלת אופי מורכב: היא הייתה חרדה בנוכחות זרים, לא גילתה עניין מיוחד בקשרים עם אנשים והעדיפה להישאר קרובה לאדם אחד בלבד — טביתה, אשתו של קינג. טביתה הפכה למרכז עולמה.
קינג סיפר שוויקסן הייתה קשורה מאוד לאשתו, הלכה אחריה לכל מקום והרגישה בטוחה בעיקר כשהייתה לצידה. הסופר התייחס לכלבה בחיבה רבה, אבל לא זכה ממנה למידת האהבה ההדדית שקיווה לה.
בסופו של דבר החליט שגם הוא רוצה קורגית שתראה בו את האדם החשוב ביותר בחייה.
לימים זכתה ויקסן לכינוי הכבוד The Thing of Good — ״התגלמות הטוב״. הכינוי הזה השתלב היטב עם התואר שעתידה הייתה לקבל דיירת אחרת בבית.

ויקסן מתה באביב 2018. קינג הקדיש לזכרה את הסיפור Laurie (״לורי״), שנכתב לזכרה ופורסם באותה שנה.
זהו סיפור על אלמן מבוגר שאחותו מעניקה לו גורה במתנה. בתחילה האיש אינו רוצה לקבל אותה, אבל בהדרגה נוצר ביניהם קשר שמשנה את שגרת חייו.
הסיפור אינו ביוגרפיה של ויקסן, והכלבה שמופיעה בו אינה קורגי, אך ההקדשה מעידה על המקום שתפסה ויקסן בחייו של הסופר.
ובינתיים, החלטתו של קינג לגדל קורגית משלו כבר הובילה אותו להיכרות עם גברת קטנה בעלת פרווה בשלושה צבעים, ששמה עתיד היה להיות מוכר למאות אלפי אנשים.
הולדתה של התגלמות הרוע
במשפחת קינג היה גם ענף נוסף של שושלת הקורגים.

בנם ג׳ו, המוכר לקוראים כסופר ג׳ו היל (Joe Hill), אהב גם הוא את הגזע. היה לו קורגי אדום בשם מקמרטרי (McMurtry), שנקרא על שמו של הסופר האמריקאי לארי מקמרטרי.

ג׳ו המליץ לאביו על מגדל מניו המפשייר, שאצלו אפשר היה לרכוש גור. בריאיון למגזין Beachcomber סיפר קינג שהוא רצה דווקא נקבה. המגדל הודיע שנותרה בהמלטה רק גורה אחת, אבל היא הייתה המנהיגה הבלתי מעורערת של כל הגורים. קינג החליט שזה בדיוק מה שהוא מחפש.
ייתכן שכבר אז היה צריך לחשוד במשהו — כפי שהתברר, לעבריינית העתידית היו כישורי מנהיגות מלידה.
מולי התגלתה כהרבה יותר מגורה אנרגטית: היא דרשה תשומת לב בלתי פוסקת, אהבה משחקים ולא ראתה בעבודת הכתיבה של בעליה סיבה מוצדקת להפסיק להשתעשע.
בסופו של דבר נאלץ קינג לגייס לעזרה את בעלה של העוזרת שלו, ברברה אן מקינטייר. האיש שיחק עם מולי ועזר לה לפרוק את מאגרי האנרגיה הבלתי נדלים שלה בזמן שהסופר ניסה לעבוד.
קינג התבדח שכדי לגדל קורגי אחד צריך כפר שלם.

המצב היה כמעט חסר תקווה: האיש שברא את פניווייז, קוג׳ו ועשרות מפלצות אחרות נאלץ להזעיק תגבורת כדי להתמודד עם כלבה קטנה בעלת פרווה בשלושה צבעים.
וחוץ מזה, מבחינת אורח חייה, מולי לא הייתה ממש יצור מיערותיה האפלים של מיין. חלק ניכר מזמנה היא בילתה עם המשפחה בבית החורף שלהם בפלורידה, סמוך לסרסוטה. לדברי קינג, היא כמעט לא ראתה שלג והייתה יותר כלבת חוף.
אבל הגאוגרפיה לא הפריעה לה להישאר התגלמות הרוע.
מולי נולדה ב־16 באוקטובר 2014 — אפשר לקבוע את התאריך הזה לפי פוסט שפרסם קינג ב־16 באוקטובר 2018, שבו בירך אותה ליום הולדתה הרביעי והודיע שלכבוד האירוע הוגש לה דוור לארוחת הערב.

כבר מההתחלה הייתה מולי אנרגטית בצורה יוצאת דופן: הגורה הקטנה התרוצצה בבית, דרשה תשומת לב, תקפה נעליים והתמסרה בהתלהבות ללימוד אמנות הרס החפצים.
וכך נולד הכינוי The Thing of Evil.
באחד הראיונות סיפר קינג כיצד קיבלה מולי את הכינוי שלה:
״כשהייתי ילד צפיתי בכל סרטי האימה של אולפני Hammer עם כריסטופר לי ופיטר קושינג, בסרטי דרקולה. באחד מהם, כשדרקולה מנסה לתקוף את ואן הלסינג, ואן הלסינג מרים צלב וצועק: 'הסתלק, הסתלק, התגלמות הרוע!' כשמולי הייתה גורה וכל הזמן ניסתה לברוח דרך דלת המוסך בכל פעם שיצאתי, הייתי אומר לה את אותו הדבר, והכינוי פשוט נדבק. האמת היא שהיא כלבה טובה מאוד.״

בספטמבר 2020 פרסם קינג תמונה של מולי כשהייתה גורה זעירה, שצולמה עוד בשנת 2014. הכיתוב היה: ״תסתכלו על הפרצוף הזה — רוע מההתחלה״.
יש להודות שהראיה לא הייתה משכנעת במיוחד: בתמונה נראתה גורה קטנטנה בעלת עיניים ענקיות והבעה שהייתה מסוגלת לפרק מנשקו אפילו את החוקר הקשוח ביותר.

אבל קינג כבר פסק את דינה.

התיק הפלילי של מולי
הסופר החל לפרסם ברשתות החברתיות תמונות של כלבתו באופן קבוע, ולצרף אליהן דיווחים על פשעיה לכאורה. מולי עצמה אינה משתמשת ברשתות החברתיות. ״אני לא מצייצת בטוויטר, אני אוכלת״, היא אומרת.

בהדרגה הפכו הבדיחות הבודדות לסיפור שלם, עם דמויות קבועות, עלילות חוזרות ומערכת משפט משלו.
מולי ביצעה גניבות, איימה על אנשים, השחיתה רכוש, נמלטה מהרשויות הפדרליות ונשלחה שוב ושוב למאסר. אמנם תקופות המאסר היו קצרות, ומתקני הכליאה דמו באופן מחשיד לפינות נעימות בבית.
במאי 2018 דיווח קינג שמולי הבטיחה שלא לשסף את גרונו אם ירשה לה ללקק גביע ריק של גלידת וניל. לדברי החשודה, וניל טוב לכלבים ומעודד מחשבות טהורות.

ביוני של אותה שנה העביר הסופר את נאום המחאה הזועם שלה לאחר טיול: מולי הייתה מלוכלכת ורטובה מפני שהשמידה פריזבי. והיא לא ראתה בכך שום בעיה.

בפברואר 2019 חיסלה נחש ורוד ענקי, שעשה את הטעות הגורלית והתקרב למיטה שלה. בדרך נפגע גם איזה יצור פרוותי נוסף, שקינג העדיף לא להרחיב בעניינו.

מפגשים עם דוורים ושליחים נחשבו למסוכנים במיוחד. כך, למשל, בנובמבר 2019 הכינה מולי את לסתותיה לקראת מפגש נוסף עם עובד של UPS.

בהמשך חזר קינג לנושא הזה שוב ושוב, והפך את חוסר החיבה הרגיל של כלבים לזרים המופיעים בדלת לעימות רב־שנים עם שירותי הדואר.
אבל התשוקה האמיתית של מולי הייתה שמורה לצעצועי פרווה: פלמינגו ורוד, קוף קטיפה, חפרפרת בשם מר גודמול (Mr. GoodMole) ועוד יצורים רבים הפכו לגיבורי דיווחים שהיו יכולים להשתלב היטב ביומן האירועים של המשטרה.


באפריל 2019 פרסם קינג תמונה של מולי שוכבת על גבה לצד חפרפרת צעצוע. לדבריו, מר גודמול התחנן לרחמים, ואילו מולי מצאה את כל העניין משעשע להפליא.

במאי של אותה שנה הפכה העבריינית ארגז צעצועים, חיסלה כמה בובות פרווה ונרדמה ממש בלב זירת הפשע.

ייתכן שאת כל המעשים האלה ביצעה תחת השפעת אלכוהול...

לפעמים אפילו הזמין קינג את קוראיו להשתתף בחקירה. ביוני 2020 פרסם תמונה של חדר וביקש למצוא בתוכה את התגלמות הרוע. מולי הסתתרה בכישרון רב כל כך, שלא היה קל להבחין בה מיד.

אבל אולי האזכור הספרותי המתאים ביותר היה סיפור מאסרה.
ב־5 במאי 2021 פרסם קינג תמונה שבה הוא שוכב על הרצפה לצד מולי, שהתמקמה מתחת לשולחן קטן. לדברי הסופר, בעקבות התנהגותה הרעה היא נשלחה שוב אל Doggy Shawshank — שושנק של הכלבים.
הבעלים הזכיר לאסירה שאם היא אינה מוכנה לרצות את העונש, מוטב שלא תבצע את הפשע.
העצה, כמובן, לא הועילה.

כשנשאל קינג איזה צעצוע מולי אוהבת יותר מכול, השיב: ״כל דבר. היא פעילה מאוד ואוהבת את הצעצועים שלה. האהוב עליה הוא הפריזבי הארור הזה שעולה 99 סנט, אבל נאלצתי להיפטר ממנו כי היא ניסתה לקבור אותו בגינה״.

התגלמות הטוב ושותפים נוספים לפשע
ובכל זאת, מולי לא הייתה הקורגית היחידה שהופיעה בכרוניקה המשפחתית. קינג עצמו סיפר: ״תמיד היו לנו קורגים. מבחינתי אלה הכלבים הטובים ביותר. הם חסונים וחכמים בדיוק כמו כלבים גדולים, אבל קטנים״.

אחרי ויקסן הצטרף למולי קורגי אדום־לבן בשם יושי (Yoshi), שזכה בתואר The Thing of Good — ״התגלמות הטוב״.
במבט ראשון יושי אכן נראה כמו מופת של מוסריות. הוא הצטלם ברצון, הביט בסביבתו במבט ידידותי, ולפי פרסומיו של קינג ניסה לא פעם להחזיר את מולי לדרך הישר.
ב־2 ביולי 2020 פרסם הסופר תמונה של שני הכלבים והמציא ליושי נאום קצר: הוא הציע למולי לנסות, ולו רק לשם הגיוון, להתנהג יפה. כך הם יקבלו יותר חטיפים, אנשים יאהבו אותם יותר, ואולי אפילו יושי עצמו יפסיק לעשות קקי על הרצפה מול הטלוויזיה.
ההודאה האחרונה פגעה במידת מה במוניטין שלו.

אבל יושי לא היה קרוב המשפחה היחיד שניסה להשפיע על העבריינית.
ביולי 2016 הציג קינג את מולי לצד מקמרטרי, הקורגי של בנו ג׳ו היל. לפי גרסת הסופר, השניים דנו בדרכים חדשות להתנהגות רעה.

מקמרטרי קיבל מקינג כינוי משלו — The Thing of Hey Bro, Wass Happenin?, שאפשר לתרגם בערך ל״היצור של 'היי, אחי, מה קורה?'״.
בספטמבר 2019 פרסם הסופר תמונה שבה מולי ויושי צופים מבעד לדלת זכוכית בהגעתו של מקמרטרי.

וכך נוצרה במיתולוגיה המשפחתית מערכת שלמה של דמויות: התגלמות הרוע, התגלמות הטוב וקרוב משפחה שככל הנראה העדיף לא לשאול שאלות מיותרות.
קורגים בין דפי הספרים
אהבתו של קינג לכלבים לא הוגבלה לחיי המשפחה ולרשתות החברתיות: כלבים מופיעים שוב ושוב ביצירותיו, ולא תמיד בתפקיד מפלצות.
כמובן, הדמות הכלבית המפורסמת ביותר שלו היא קוג׳ו — כלב סן ברנרד שנדבק בכלבת והופך לאיום קטלני על בני אדם.
אבל בין הכלבים הספרותיים של קינג אפשר למצוא גם קורגים.
ברומן Under the Dome (״מתחת לכיפה״, 2009) מופיע קורגי בשם הוראס (Horace), השייך לעיתונאית ג׳וליה שאמוויי. הכלב הוא חלק מחיי היומיום בעיירה צ׳סטרס מיל, שנותקה משאר העולם באמצעות כיפה מסתורית.
עוד קודם לכן הופיעה קורגית בשם דייזי (Daisy) ברומן The Regulators (״המשליטים״, 1996), שפורסם תחת שם העט ריצ׳רד בכמן.
הדמויות האלה לא בהכרח התבססו על כלבים מסוימים שחיו בביתו של הסופר, אבל הבחירה בגזע אינה מפתיעה: באותה תקופה כבר חיו קורגים לצד קינג במשך שנים רבות.
חיות המחמד של משפחת קינג שימשו לא פעם מקור לרעיונות ספרותיים. מארלו והחתולה הסיאמית פרל סייעו להולדת הסיפור L.T.'s Theory of Pets, ואילו שמו של החתול סמאקי (Smucky), שהיה שייך לנעמי, בתו של הסופר, מופיע על אחת המצבות ברומן Pet Sematary (״בית קברות לחיות שעשועים״).
אפילו מולי, שהביוגרפיה הפלילית שלה כבר הייתה יכולה למלא רומן שלם, הצליחה להעניק לבעליה השראה לעלילה חדשה.
בריאיון למגזין Beachcomber, שהתפרסם בתחילת 2018, סיפר קינג על סיפור שטרם ראה אור וקשור לכלבה ולאליגטורים. וכבר ב־17 במאי של אותה שנה הופיע באתר הרשמי שלו הסיפור Laurie (״לורי״).
גיבורת הסיפור היא כלבה קטנה שאלמן מבוגר מקבל במתנה מאחותו. במהלך טיול הם נתקלים באליגטור ענקי, והמפגש הופך סיפור נוגע ללב על ידידות בין אדם לכלבה למותחן של ממש.
אף ששם היצירה לא הוזכר בריאיון, הדמיון בעלילה והתאמת התאריכים מאפשרים להניח במידה רבה של ביטחון שקינג התכוון ל״לורי״.
וכך, בזמן שמולי השמידה בובות פרווה ודרשה בידור, בעליה המשיך להפוך את התצפיות שלו בכלבים לסיפורים ספרותיים.
ברומן Fairy Tale (״אגדה״, 2022) אחת הדמויות המרכזיות היא רדאר, כלבת רועה גרמני מבוגרת. סיפורו של נער שמוכן לצאת לעולם מסוכן כדי להציל את כלבתו האהובה חושף צד אחר לגמרי של הסופר, המוכר בעיקר בזכות ספרי האימה שלו.
בראיונותיו דיבר קינג לא פעם על חשיבות הקשר בין בני אדם לכלבים. ואולי אין זה מפתיע שאדם המסוגל להפוך קורגי ביתית למפלצת מסוכנת במיוחד מבין היטב גם את ההפך: לפעמים הכלב הוא היצור שלמענו אדם מוכן לבצע מעשה גבורה אמיתי.
קורגים בשדות התירס
עם הזמן הפכה מולי לסלבריטאית אינטרנט בפני עצמה. קינג פרסם את תמונותיה במשך שנים רבות, ותמיד הציג אותה בתור The Thing of Evil. העוקבים כבר התרגלו לפשעיה, ואילו הגיבורה עצמה, ככל הנראה, לא גילתה ולו שמץ של רצון לשנות את אורח חייה.
לפעמים השתמש הסופר בתמונות של מולי כדי ליצור אזכורים משעשעים ליצירותיו.
באחת התמונות היא יושבת בין גבעולי תירס גבוהים. הכיתוב הוא Corgis of the Corn — ״קורגי התירס״. זהו משחק מילים על שמו של הסיפור המפורסם של קינג, Children of the Corn (״ילדי התירס״), שפורסם לראשונה בשנת 1977.

בהזדמנות אחרת מולי נחה לאחר צפייה במרתון כפול של סרטי אימה: Corgis from Hell (״קורגים מהגיהינום״) ו־Night of the Living Dogs (״ליל הכלבים החיים־מתים״).

ובאפריל 2025 הופיע לכבודה עמוד שער היתולי של העיתון The Daily Bark — ״הנביחה היומית״. מולי מופיעה בו עם כתר לראשה, והכותרות מדווחות על כישרונותיה המופלאים ועל קסמה הכמעט על־טבעי.

בפרסום אחר היא מוצאת את עצמה בזרועותיה של המונה ליזה — כנראה עוד ניסיון לתקן עוול היסטורי ולהראות מה באמת היה חסר בציור המפורסם של לאונרדו דה וינצ׳י.

וכך, מתוך תמונות רגילות של כלבת משפחה, צמח בהדרגה יקום ספרותי קטן: עם דמויות משלו, עלילות חוזרות, עבר פלילי ואפילו מיתולוגיה מיוחדת במינה.
אבל הדבר החשוב ביותר נשאר ללא שינוי: קינג המשיך להביט בכלבתו באותה הנאה שבה הביט פעם בג׳רמי הענקי.

התגלמות הרוע מזדקנת
באפריל 2016, כשמולי הייתה בת שנה וחצי בלבד, התראיין קינג לפודקאסט Nerdette. השיחה לא עסקה בספריו, בעיבודים הקולנועיים שלהם או בתוכניותיו הספרותיות.
היא עסקה בקורגים.
הסופר היה אז בן שישים ושמונה, ודיבר על המהירות שבה הזמן חולף, על חייהם הקצרים של כלבים ועל הקושי שבפרידה מחיות מחמד אהובות.
קינג הודה: ״אני חושב שאני מוקיר את מולי במיוחד מפני שאני מבין שהיא כנראה הכלבה האחרונה שלי. היא בת שנה וחצי. אני בן 68, ואם הכול יסתדר כפי שאני מקווה, נמות בערך באותו זמן״.

לא היה במילים האלה דבר מן הכרוניקה הפלילית המשעשעת של התגלמות הרוע — רק אדם שכבר נאלץ להיפרד פעמים רבות מכלבים אהובים, והבין שכל קשר חדש יביא איתו יום אחד גם אובדן נוסף.
השנים חלפו, ומולי אכן הזדקנה.
ב־7 באוגוסט 2025 פרסם קינג תמונה שלה עם כיתוב קצר: ״מולי מזדקנת, אבל היא עדיין התגלמות הרוע״.

כעבור כמה ימים הציג דיוקן תקריב של הכלבה והזהיר את עוקביו: ״מולי, הידועה גם בשם התגלמות הרוע, צופה בכם״.

בתמונות המאוחרות שלה כבר אפשר להבחין בשערות שיבה סביב החרטום. מבטה נעשה רגוע יותר, ותנועותיה כבר אינן מהירות כל כך כמו בשנים שבהן השמידה פלמינגואים מפרווה.
אבל הכינוי נשאר.
באוקטובר 2026 חגגה מולי את יום הולדתה השנים־עשר, והיא עדיין הייתה חלק מחייו הציבוריים של בעליה המפורסם.
בתמונה שפרסם קינג ב־6 בספטמבר מביטה מולי במצלמה במבט רציני ומהורהר מעט. את התמונה צילם אחיינו של הסופר, ג׳ונתן.

קשה להאמין עכשיו שזהו אותו יצור שפעם נמלט מה־FBI, השמיד בובות פרווה ואיים על דוורים.
אם כי, אם מאמינים לסטיבן קינג, המראה החיצוני עלול להטעות.
קורגים, ספרים וקצת אנטומיה
עד שנת 2021 קיבלה אהבתו של סטיבן קינג לקורגים ביטוי ספרותי נוסף ובלתי צפוי: הסופר כתב הקדמה לספר The Little Book of Big Corgi Butts — ספר הומוריסטי המוקדש לאחד המאפיינים המזוהים ביותר עם הגזע.
כן, אנחנו מדברים על הישבנים של הקורגים.

בהקדמה חזר קינג ונזכר בג׳רמי הענקי, שאיתו התחיל הסיפור המשפחתי, וסיפר שבמהלך העשורים שחלפו היו לו ולטביתה שישה קורגים.
הוא מנה את התכונות שבגללן התאהבו בכלבים האלה: חוכמה, ידידותיות, חוש הומור, ערנות למתרחש סביבם ונכונות לשמור על ביתם. וכמובן, הוא לא התעלם גם מהמראה המפורסם שלהם.
כך נוצרה לגזע קריירה ספרותית מרשימה: ממארלו, שהעניק לקינג השראה לסיפור בעל סוף מטריד, דרך מולי, שהפכה לגיבורת כרוניקה פלילית שנמשכה שנים רבות, ועד לספר שלם המוקדש לישבנים של קורגים.
קשה לדמיין הוכחה משכנעת יותר לכך שסטיבן קינג באמת אוהב את הכלבים האלה.
אם כי, לפי הודאתו, החלק האהוב עליו ביותר בגופו של הקורגי הוא דווקא הרגליים הקצרות, בגלל המהירות המדהימה שבה הן נעות:
״כל מה שאנשים אומרים, כמו: 'אה, הכלב הקטן הזה לא יכול לעשות שום דבר'... הם פשוט מעולם לא ראו קורגי רץ. הרגליים שלהם פשוט מתמזגות לדבר אחד. והגוף שלהם יורד נמוך אל הקרקע, והם פשוט... הם כמו קורקינטים! הם מחליקים קדימה. אז הייתי אומר שהרגליים הקצרות הן החלק האהוב עליי ביותר״.
סיפור אהבה בלי אלמנטים של אימה
בריאיון משנת 2016 הודה קינג שהקורגים מקסימים אותו באופיים. הם חכמים, אוהבים, קשובים לבני אדם, תמיד מוכנים להשתתף בכל מה שמתרחש סביבם, ויש להם יכולת מופלאה להיראות מאושרים.
הוא אהב את הדרך שבה הם מצמידים את אוזניהם לאחור כשהם רוצים שילטפו אותם, את המהירות שבה הם מתרוצצים על רגליהם הקצרות, ואת האופן שבו כל גופם מביע שמחה כשהבעלים מתקרב:
״וחוץ מזה, אין להם זנבות, אז כל החלק האחורי שלהם מכשכש בשמחה כשאתה מתקרב אליהם״.
במהלך העשורים חיו לצד משפחת קינג קורגים שונים: ג׳רמי הענקי, שאיתו הכול התחיל; ביל, שחייו היו קצרים מדי; מארלו, שניתן לסופר במתנה ליום הולדתו הארבעים; פרודו, שהחזירה נסיכה קטנה אל העדר האנושי; ויקסן, שהייתה מסורה לטביתה; יושי טוב הלב; ומקמרטרי, שהיה מוכן לדון עם מולי בפשעים חדשים.
וכמובן, מולי עצמה — מפלצת קטנה בעלת פרווה בשלושה צבעים, שהפכה לאחת מחיות המחמד המוכרות ביותר בעולם הספרות.
ובכל זאת, מאחורי כל הסיפור הזה מסתתר דבר פשוט אחד: סטיבן קינג יודע להפוך את היומיום לאימה. מכונית רגילה, מסדרון של מלון, צעצוע של ילד או כלב תמים — הוא מסוגל להציג כל אחד מהם באופן שיגרום לקורא להעיף מבטים חשדניים מעבר לכתפו.
אבל עם מולי קרה בדיוק ההפך.
הוא לקח כלבת בית קטנה, המציא לה כינוי מאיים, האשים אותה בעשרות פשעים והפך אותה למפלצת שאיש אינו מפחד ממנה.
מפני שבכל תמונה שבה הם מופיעים יחד, דבר אחד ברור לחלוטין: האיש שמספר לעולם על מעשי הזוועה של התגלמות הרוע אוהב את כלבתו אהבה שאין לה גבולות.
ואולי זהו הסיפור המפתיע ביותר של סטיבן קינג.
סיפור שבו המפלצת מתגלה כטובת לב, העבריינית מקסימה, והסוף הטוב מתחיל ברגע שבו קורגית קטנה מטפסת אל ברכיו של בעליה.
ודורשת שילטף אותה.

=================================
מקורות ההשראה לכתבה
- Interview with Stephen King
- Stephen King’s Dogs
- Meet “The Thing Of Evil,” Stephen King’s Adorable Corgi
- Decades Later, Stephen King Is Finishing What He and Peter Straub Started
- The Losers' Club: Stephen King Interview
- Stephen King: “The Bazaar Of Bad Dreams”
- Découvrez MOLLY, l’adorable corgi de Stephen King, qui lui a inspiré une histoire!
- החשבון של סטיבן קינג ברשת X
לא סתם אני מעריצה את האיש הגאון הזה כבר יותר מרבע מאה!
