הקדמה קטנה
במהלך העבודה על הכתבה הזאת מצאתי ברחבי האינטרנט כמות מדהימה של תצלומים של המלכה וכלביה. רובם המכריע מוגן בזכויות יוצרים, ורכישת זכויות השימוש בהם הייתה עולה סכומים מלכותיים ממש.
לכן בכתבה הזאת תמצאו קישורים רבים לתצלומים, במקום את התצלומים עצמם.
אני מקווה שזה לא יפגע יותר מדי בהנאה שלכם מהקריאה.
🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾🐾
כלבי הקורגי הפכו מזמן לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם בית המלוכה הבריטי. בתצלומים אפשר לראות את אליזבת השנייה מטיילת איתם בווינדזור ובבלמורל, מקבלת אורחים, נכנסת למכונית או יורדת ממטוס. הכלבים הקטנים, בעלי הפרווה האדמונית והלבנה, הפכו לחלק בלתי נפרד מדמותה של המלכה, עד שנדמה כאילו תמיד היו לצדה.
אבל מאחורי התצלומים האלה מסתתר סיפור מעניין הרבה יותר מאהבתה ארוכת השנים של מלכה לגזע כלבים מסוים.
אליזבת השנייה עסקה בעצמה בגידול ובהרבעה של כלבי וולש קורגי פמברוק. היא למדה אילנות יוחסין, בחרה זכרים להרבעה, שיתפה פעולה עם בתי גידול בריטיים ידועים, השאירה גורים להמשך תוכנית הגידול ושימרה במשך עשרות שנים קו רבייה שמקורו בכלבה אחת.
קראו לה סוזן.
היא נכנסה לחייה של המלכה לעתיד בשנת 1944, כשאליזבת מלאו שמונה־עשרה. הנציגה האחרונה של הקו הזה, וילו, מתה בשנת 2018.
ביניהן מפרידים כמעט חמישה־עשר דורות ו־74 שנות היסטוריה של הקורגי המלכותיים.
אבל הסיפור התחיל עוד קודם לכן.
הקורגי הראשון של המלכה לעתיד
בתחילת שנות ה־30 של המאה העשרים, הקורגי עדיין לא היה הגזע המפורסם בעולם שיהפוך להיות בהמשך. אבל כלבי הרועים הוולשיים הקטנים כבר משכו את תשומת לבן של שתי ילדות — הנסיכות אליזבת ומרגרט.
ההיכרות הראשונה של אליזבת עם קורגי התרחשה בזכות חברים של המשפחה. היא ואחותה הצעירה מרגרט נהגו לשחק עם ילדיו של ויקונט ויימות' (Viscount Weymouth, לימים המרקיז מבאת'), שבמשפחתם חי וולש קורגי פמברוק. הנסיכות אהבו את הכלב עד כדי כך שהחלו לבקש מהוריהן כלב כזה גם לעצמן.
בשנת 1933 הביאה תלמה גריי (Thelma Gray), בעלת בית הגידול Rozavel, שלושה גורים לביתו הלונדוני של הדוכס מיורק ברחוב פיקדילי, כדי שהמשפחה תוכל לבחור את חיית המחמד החדשה שלה.

הבחירה נפלה על זכר אדמוני בשם Rozavel Golden Eagle, שלימים יוכר בכינוי דוקי (Dookie). על פי זיכרונותיה של תלמה גריי, מה שהכריע את הבחירה היה פרט משעשע למדי: זנבו היה ארוך מעט יותר מזנבותיהם של שני הגורים האחרים. המלכה האם לעתיד הסבירה את בחירתה בפשטות: היא רצתה שלכלב יהיה במה לכשכש — אחרת, איך אפשר לדעת אם הוא מרוצה?
וכך קיבלה משפחתה של המלכה לעתיד את הקורגי הראשון שלה, שנבחר, למעשה, בזכות יכולתו להפגין שמחת חיים בצורה משכנעת יותר.

כך הגיע הפמברוק הראשון למשפחת המלוכה.
דוקי הפך במהירות לחיית מחמד משפחתית אהובה. הנסיכות אליזבת ומרגרט האכילו אותו בעצמן, טיילו איתו בפארק הגדול של וינדזור ולימדו אותו תרגילים שונים.
הנסיכות אליזבת ומרגרט משחקות עם דוקי ליד הבית הוולשי שבאחוזת רויאל לודג', וינדזור, יוני 1936
אחד התרגילים היה מרשים במיוחד: מרגרט הייתה יורדת לעמידת שש, ודוקי היה אמור לקפוץ מעליה. על קפיצה מוצלחת הוא קיבל חתיכת עוגת שוקולד.
מנקודת המבט של אילוף כלבים מודרני, כל פרט בסיפור הזה נפלא: גם שיטת האימון וגם בחירת הפרס. היום, כמובן, איש לא היה מציע לכלב שוקולד, אבל בשנות ה־30 הסכנות של תאוברומין, החומר המצוי בשוקולד, היו מוכרות הרבה פחות מכפי שהן מוכרות כיום.
ולדוקי, ככל הנראה, לא הייתה שום התנגדות לשיטת החיזוק החיובי המלכותית. 😁
הגעתו של דוקי למשפחת המלוכה הפכה במפתיע לפרסומת לגזע שעדיין לא היה מוכר במיוחד לציבור הרחב. בתחילה, עיתונאים בריטים לא תמיד הבינו איזה כלב הם מצלמים לצד הנסיכות. דוקי תואר פעם כ״גור לברדור״, פעם כ״כלב רועים ולשי״ ולעיתים קרובות במיוחד כ״טרייר ולשי״.
אבל תצלומים של חיית המחמד המלכותית הופיעו בעיתונים הגדולים, שם הגזע נעשה מוכר בהדרגה והביקוש לפמברוקים החל לעלות. על פי עדויות מאותה תקופה, גורים שנמכרו קודם לכן תמורת 30 שילינג או פחות החלו להימכר בכארבע גינאות, וצאצאים של אלופים השיגו מחירים גבוהים אף יותר. האופנה המלכותית של כלבי הקורגי החלה הרבה לפני שאליזבת הפכה למלכה.
כעבור זמן לא רב הצטרפה לדוקי כלבה בשם ג'יין (Jane, בשמה הרשום Rozavel Lady Jane), גם היא מבית הגידול של תלמה גריי.
דוקי וג'יין עם אליזבת, יולי 1936
בהמשך הורבעה ג'יין עם כלב נוסף של גריי, Tafferteffy. בשנת 1938 נולדו לה שני גורים, קרול (Carol) ו־קרקרס (Crackers). קרקרס עבר בהמשך להתגורר אצל המלכה האם.

אולם הענף הראשון הזה של כלבי הקורגי המלכותיים לא נמשך.
דוקי מת זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר מותו הופיע שיר הומוריסטי בשם On the Death of Dookie, the Royal Corgi — ״על מותו של דוקי, הקורגי המלכותי״. לעיתים מייחסים את השיר למשורר הבריטי הידוע ג'ון בטג'מן, אך אין ראיות מהימנות לכך שהוא כתב אותו, וככל הנראה מדובר בפרודיה אנונימית על סגנונו. השיר מתאר את דוקי כקורגי עליז שנשך אנשים בקרסוליים, ולפי הסיפור אפילו אכל פעם את המצנפת של בישוף.

ג'יין חיה כמה שנים יותר מדוקי, אך בשנת 1944 התרחשה טרגדיה: היא נדרסה בטעות בידי איש צוות מפארק וינדזור. אליזבת הייתה נסערת מאוד ממותה של הכלבה, אך עוד באותו יום כתבה לנהג כדי להבהיר לו שהיא בטוחה שהתאונה לא הייתה באשמתו.
קרול מתה בגיל צעיר, ושאר הכלבים לא הותירו צאצאים שדרכם אפשר היה לשמר את הקו.
אבל באותה שנה נכנסה לחייה של אליזבת כלבה אחרת — ואיתה התחיל סיפור שונה לגמרי.
סוזן — מתנה ליום הולדת שמונה־עשרה
ליום הולדתה השמונה־עשר קיבלה אליזבת כלבת פמברוק ששמה הרשום היה Hickathrift Pippa. בתחילה קראו לה סו (Sue), אך בהדרגה הפך שם החיבה שלה ל־סוזן (Susan).
זו כבר לא הייתה כלבה משותפת לשתי הנסיכות. סוזן הייתה שייכת לאליזבת עצמה, ומהר מאוד הפכה לבת לווייתה הקבועה.
28 בספטמבר 1952: המלכה אליזבת השנייה בטירת בלמורל עם כלבת הקורגי שלה, סוזן
סוזן ליוותה את אליזבת לא רק בחיי היומיום. לאחר שהנסיכה אליזבת נישאה לפיליפ ב־20 בנובמבר 1947, הכלבה הצטרפה לזוג הצעיר גם לירח הדבש.
על פי הזיכרונות, סוזן הוסתרה מתחת לשמיכות בכרכרה המלכותית בדרך לתחנת ווטרלו. משם נסעו אליזבת ופיליפ ברכבת לאחוזת ברודלנדס של לורד מאונטבאטן שבהמפשייר. ימים ספורים לאחר מכן כבר צילמו אותם הצלמים מטיילים עם סוזן.
וכך הכלבה שקיבלה אליזבת ליום הולדתה השמונה־עשר הייתה לצדה גם בימים הראשונים לחיי נישואיה.
הזוג הצעיר בירח הדבש, בלוויית סוזן, 6 בדצמבר 1947
אבל מבחינת ההיסטוריה של הגזע, היה דבר חשוב הרבה יותר: סוזן הפכה ל־כלבת היסוד של קו הרבייה של אליזבת עצמה.
היא הורבעה עם Ch. Rozavel Lucky Strike, זכר מבית הגידול של אותה תלמה גריי שהכירה לאליזבת הצעירה את הקורגי הראשון שלה חמש־עשרה שנים קודם לכן.
בשנת 1949 המליטה סוזן שתי בנות, שוגר (Sugar) ו־האני (Honey). שוגר נשארה אצל אליזבת, ואילו האני עברה בהמשך להתגורר אצל המלכה האם.
הוד מלכותם המלך ג'ורג' השישי והמלכה אליזבת, לימים המלכה האם
זה לא היה ההמלטה היחידה של סוזן. בהמשך נבחר עבורה זכר נוסף מבית הגידול Rozavel, בשם Rozavel Rebellion, ואליזבת השאירה אצלה גם שני גורים מההמלטה הזאת.
כך הפכה חיית מחמד אהובה לכלבת היסוד של קו רבייה שבעליה עתידה הייתה לשמר במשך עשרות שנים.
סוזן חיה כמעט חמש־עשרה שנים. היא מתה ב־26 בינואר 1959 ונקברה בבית הקברות לחיות מחמד בסנדרינגהם. בית הקברות הוקם במקור בידי המלכה ויקטוריה לאחר מותו של כלב הקולי שלה, נובל, בשנת 1887, וחודש בידי אליזבת השנייה בשנת 1959, כאשר חיפשה מקום מנוחה לקורגי הראשונה שלה, סוזן.

אליזבת הייתה מעורבת אישית בניסוח הכתובת על המצבה של סוזן. בתחילה ביקשה לכתוב שסוזן הייתה בת לווייתה הנאמנה במשך חמש־עשרה שנים. אחר כך מצאה את תאריך הלידה המדויק של הכלבה וביקשה להוסיף גם אותו. בהמשך חזרה שוב לנוסח הכתובת.
המלכה חישבה מחדש את השנים והבינה שהכתובת אינה מדויקת לגמרי. סוזן הייתה לצדה לא חמש־עשרה שנים, אלא כמעט חמש־עשרה.
הנוסח תוקן.
על האבן נכתב שסוזן הייתה בת לווייתה הנאמנה של המלכה ״במשך כמעט חמש־עשרה שנים״.

זהו פרט זעיר, במיוחד על רקע עשרות שנות מלוכה, ארמונות והיסטוריה לאומית. ובכל זאת, אולי הוא מספר על רגשותיה של אליזבת כלפי כלביה יותר מכל דיוקן רשמי.


בית הגידול Windsor
הכלבים שאליזבת גידלה בעצמה נרשמו תחת שם בית הגידול Windsor.
וכאן הסיפור על ״הקורגים המלכותיים״ הופך לסיפור על גידול כלבים מקצועי לכל דבר. אליזבת למדה אילנות יוחסין ובחרה זכרים להרבעה מבתי גידול בריטיים ותיקים ומוכרים. בעליהם הביאו את הכלבים לווינדזור, והסדרי ההרבעה לא היו שונים בהרבה מאלה המוכרים למגדלים גם כיום: לפעמים, במקום תשלום עבור ההרבעה, קיבל בעל הזכר גור מההמלטה. לאחר לידת הגורים היה צורך להחליט את מי להשאיר להמשך תוכנית הגידול ולמי למצוא בתים חדשים.
במהלך עשרות השנים התפתחו בקו המלכותי ענפים רבים, ושרשרת של חמישה־עשר דורות חיברה בין סוזן לבין הנציגה האחרונה שלו.
אם נעקוב רק אחר הענף שהוביל בסופו של דבר לווילו, נקבל את הרצף הבא:
Susan → Honey → Bee → Heather → Foxy → Brush → Geordie → Smoky → Spark → Dash → Rush → Quiz → Emma → Linnet → Willow.

כמובן, זהו רק ענף אחד מתוך אילן יוחסין עצום. במהלך השנים נולדו אצל המלכה עשרות צאצאים של סוזן. חלקם עברו לבעלים ולמגדלים אחרים, ואחרים נשארו במשפחת המלוכה. אליזבת השתמשה בזכרים מבתי גידול בריטיים להרבעות חדשות, כך שקו Windsor מעולם לא היה אוכלוסיית רבייה סגורה.
בקיצור, חיים רגילים של בית גידול — עם הבדל קטן אחד: המגדלת הייתה במקרה מלכת בריטניה, והיא התייחסה לעיסוק הזה ברצינות רבה.
מגדלים שעבדו עם אליזבת סיפרו על הזיכרון המדהים שלה בכל הנוגע לאילנות יוחסין. היא הייתה מסוגלת לדון בכלבים שחיו כמה דורות קודם לכן, לזכור את מוצאם ואת התכונות שהעבירו לצאצאיהם.
בבחירת זכר להרבעה היא התעניינה לא רק במראה החיצוני: לאופי הייתה חשיבות רבה בעיניה.
כלב Windsor היחיד בזירת התערוכות
יש בסיפור הזה פרט יוצא דופן למדי, לפחות מנקודת מבטו של מגדל: אליזבת כמעט מעולם לא הציגה בתערוכות את כלבי הקורגי שגידלה.
וזה בהחלט לא נבע מחוסר עניין בתחרויות כלבים. כלבי הלברדור והקוקר ספנייל שלה, ששימשו ככלבי עבודה, השתתפו בהצלחה במבחני שדה. אבל עם הקורגים המצב היה שונה.
על פי מועדון הכלבנות המלכותי הבריטי, רק כלב אחד שנולד תחת שם בית הגידול Windsor הופיע אי פעם בזירת התערוכות.
זה היה Windsor Loyal Subject, שנקרא בבית אדוארד (Edward). אמו הייתה Windsor Brush, ואביו היה Kaytop Marshall. אליזבת נתנה את הגור לתלמה גריי — אותה מגדלת שהכירה למשפחת המלוכה את הקורגים הראשונים שלה.
גריי ביקשה רשות להציג את אדוארד בתערוכות, והמלכה הסכימה.
כתוצאה מכך זכה Windsor Loyal Subject ב־שתי תעודות Challenge Certificate (CC) — שתיים מתוך שלוש התעודות הנדרשות לקבלת תואר אלוף בבריטניה.

שאר כלבי Windsor, לעומת זאת, המשיכו לחיות ללא קריירה בתערוכות.
נראה שעבור אליזבת, מטרת גידול הקורגים לא הייתה לייצר אלופים, אלא לשמר כלבים מהטיפוס ובעלי האופי שאהבה.
״לכולנו נולדים לפעמים פלאפים״
אנשים שיצא להם לשוחח עם המלכה על גידול כלבים השאירו אחריהם כמה סיפורים שבהם היא נראית הרבה יותר כמגדלת מאשר כמלכה.
אחד הטובים שבהם קשור לקורגים ארוכי־שיער.
כאשר סיפר לאליזבת על מעלותיו של הזכר שלו, העיר מגדל בגאווה: “He's never thrown a fluff” — כלומר, הכלב מעולם לא הוליד גור ארוך־שיער.
המלכה השיבה:
“We all have fluffs” — ״לכולנו נולדים לפעמים פלאפים״.
כל מגדל מבין היטב את משמעותה של התשובה הקצרה הזאת. אפשר לבחור זוגות להרבעה בקפידה, להכיר אילנות יוחסין ולתכנן תוכניות מפורטות ככל שרוצים — הגנטיקה הרצסיבית עדיין תזכיר מדי פעם את קיומה.
אפילו בווינדזור.
הזכר נוסע אל המלכה
בשנת 1984 בחרה אליזבת עבור הכלבה שלה Windsor Spark את האלוף Ch. Penmoel Such Fun of Rivona, שהיה בבעלות המגדלת מורין ג'ונסטון (Maureen Johnston).

בדרך כלל מביאים את הנקבה אל הזכר לצורך הרבעה. אבל הבעלים של הנקבה הזאת הייתה המלכה, ולכן הפעם הזכר הוא שנסע לווינדזור.
ג'ונסטון סיפרה לימים ששאלה היכן נערכות בדרך כלל ההרבעות — האם יש מקום מיוחד המיועד לכך. התברר שאין שום חדר ״מלכותי״ מיוחד להרבעות. הכול התרחש בסביבה ביתית רגילה, במקום שבו חיו הכלבים.
מההרבעה הזאת נולדו Ranger, Beau, Lark, Gambol ו־Dash. דש עתידה הייתה להפוך לחוליה חשובה בהמשכיות הקו של סוזן.
מאדג' — הכלב שהמלכה ראתה בו יותר מצבע יפה
סיפור מעניין נוסף קשור לכלב Kaytop Dice of Rossacre, שנקרא בבית מאדג' (Mudge).
המגדלת שלו, אלי בוטון (Ally Boughton), סיפרה ששופטים בתערוכות העירו שוב ושוב על צבע הפרווה האדמוני העשיר והמרהיב שלו. הדבר הרגיז אותה למדי: היא רצתה שהשופטים יסתכלו מעבר לצבע היפה ויבחינו סוף־סוף בכלב עצמו.
המלכה הבחינה.
בשנת 1990 התקשרה העוזרת של אליזבת, ננסי פנוויק (Nancy Fenwick), לבוטון והודיעה שהמלכה מעוניינת להשתמש במאדג' להרבעת הכלבה שלה, דש. לא רק צבעו מצא חן בעיני אליזבת — היא אהבה גם את הטיפוס שלו ואת אופיו הנעים.
ההרבעה הצליחה, ודש המליטה שישה גורים.
כשהגורים היו בני כשישה שבועות, הגיעה אלי בוטון לווינדזור כדי לראות את ההמלטה. אליזבת הצטרפה אליה, ועד מהרה מצאו את עצמן שתי הנשים יושבות על הרצפה בין הגורים, שטיפסו עליהן, נשכו את אצבעותיהן ועשו כל מה שגורי קורגי בני שישה שבועות נוהגים לעשות.
אחת הייתה מגדלת מקצועית, והשנייה הייתה מלכת בריטניה.
אבל לגורים ממש לא היה אכפת את האצבעות של מי הם נושכים.
גור במקום תשלום עבור הרבעה
בתה של דש, Windsor Rush, המשיכה את הקו.
עבורה בחרה אליזבת בזכר Ermyn Quest for Fame, שנקרא בבית טימי (Timmy). הוא היה בבעלות המגדלים מרי וג'ף דייוויס (Mary and Jeff Davies).
בני הזוג דייוויס סיפרו לימים עד כמה הכירה המלכה את אילנות היוחסין, וכמה חשיבות ייחסה לאופיו של הזכר המיועד להרבעה.
בהמלטה נולדו Minnie, Flora, Swift ו־Windsor Quiz at Ermyn.
קוויז עברה להתגורר אצל בני הזוג דייוויס. הסיבה הייתה שגרתית לחלוטין בעולם גידול הכלבים: הגורה ניתנה כתשלום עבור ההרבעה.
כך יצאה נציגה של הקו המלכותי מווינדזור והשתלבה בתוכנית הגידול של בית הגידול Ermyn. אפשר לעקוב היטב אחר מוצאה באילן היוחסין שלה: אביה היה Ermyn Quest for Fame, אמה Windsor Rush, ובהמשך הקו האימהי מופיעות Windsor Dash ו־Windsor Spark.
אבל הקשר של קוויז עם בית הגידול המלכותי לא הסתיים בכך.
על פי זיכרונותיהם של בני משפחת דייוויס, כאשר קוויז המליטה בהמשך גורים משלה, אליזבת נזקקה לנקבה צעירה כדי להמשיך את הקו שלה. הפעם הייתה זו המלכה שביקשה גור מהמגדלים שלהם נתנה בעבר את קוויז.
וכך הגיעה לווינדזור אמה (Emma), בתה של קוויז.
נוצר כאן מעגל כמעט מושלם: גורה מגידול מלכותי יצאה מווינדזור כתשלום עבור הרבעה, גדלה והמליטה גורים משלה — ודור אחד לאחר מכן חזרה בתה אל המקום שבו התחיל הענף הזה.
הסיפור הזה ממחיש היטב שקו Windsor מעולם לא התקיים בבידוד מאחורי חומות הארמון. אליזבת השתמשה בזכרים של מגדלים בריטים אחרים, העבירה אליהם גורים מגידולה, וכעבור שנים יכלה לחזור לקווים שהתפתחו מאותם קשרים.
החיים עם הלהקה המלכותית
הקורגים לא היו רק קישוט של המעונות הרשמיים, אלא חלק מחיי היומיום של אליזבת.

בווינדזור היה להם חדר משלהם, שנודע בשם Corgi Room — ״חדר הקורגים״. הכלבים ישנו בסלי קש מוגבהים, ליוו את בעלת הבית במעברים בין המעונות המלכותיים ויצאו איתה לטיולים. את ארוחותיהם הכינו במטבח המלכותי.
ננסי פנוויק (Nancy Fenwick) סייעה רבות בטיפול בכלבים ובגידול הגורים. היא גם יצרה קשר עם מגדלים כאשר אליזבת בחרה זכר חדש להרבעה.
אבל למרות מספרם הרב של העוזרים, המלכה עצמה המשיכה להיות מעורבת מאוד בחיי כלביה.
המומחה להתנהגות בעלי חיים רוג'ר מאגפורד (Roger Mugford), שעבד במשך שנים רבות עם כלבי משפחת המלוכה, סיפר שפעם הוזמן לווינדזור בעקבות קטטות בין הקורגים.
כאשר צפה באליזבת עם כלביה, הופתע לגלות עד כמה היטיבה לשלוט בהם. לדבריו, הקורגים צייתו לבעלת הבית ללא עוררין, למרות העקשנות הרבה האופיינית לגזע.
הוא התרשם במיוחד משעת ההאכלה.
לכל כלב היה תפריט משלו, ומשרת הגיש את המזון בקערות ישנות מכסף ומחרסינה. אליזבת הושיבה את הקורגים בחצי מעגל מולה והאכילה אותם בזה אחר זה, לפי סדר הוותק שלהם בלהקה.
האחרים ישבו בשקט והמתינו לתורם.
לדברי מאגפורד, רמת שליטה כזאת בקבוצה גדולה כל כך של כלבים הייתה יוצאת דופן.
ובכל זאת, שיטותיה של המלכה לא היו נוקשות.
מאגפורד תיאר את גישתה כ־“kind but firm” — ״טובה אך תקיפה״: לאליזבת היו דעות ברורות מאוד על האופן שבו יש להתייחס לכלבים, והיא לא הייתה מוכנה לסבול יחס גס כלפיהם.

זה היה פרוטוקול חצר של ממש — רק עבור קורגים.
מאגפורד הבחין בדבר נוסף: בכל פעם שאליזבת החלה לדבר על כלבים או על סוסים, היא נרגעה באופן ניכר.
״לכלבים לא אכפת ממעמד חברתי״, העיר, והציע שעבור אישה שבילתה את כל חייה מוקפת בטקסים ובכללי פרוטוקול, ייתכן שזה היה אחד הדברים שהפכו את חברתם למיוחדת כל כך.
ואז הגיעה תחש...
ואז קיבל סיפור הגידול המתוכנן בקפידה, שנמשך דורות רבים של פמברוקים, תפנית בלתי צפויה לחלוטין.
לאחותה הצעירה של אליזבת, הנסיכה מרגרט, היה תחש ננסי ארוך־שיער בשם פיפקין (Pipkin), שבשנת 1971 הצליח להזדווג עם אחת מכלבות הקורגי של המלכה, בשם טייני (Tiny).
איש לא תכנן את ההרבעה הזאת.
התוצאה הייתה בני כלאיים של תחש ווולש קורגי פמברוק — כלבים שלימים נודעו בשם דורגי (Dorgi), שילוב של המילים Dachshund ו־Corgi.
העיתון The Indian Express מביא סיפור מפורסם: כאשר שאלו את המלכה כיצד הצליח פיפקין הקטן להזדווג עם קורגי, היא השיבה כביכול:
“Oh, it's very simple: we have a little brick they can stand on.”
״אה, זה פשוט מאוד: יש לנו לבנה קטנה שהם יכולים לעמוד עליה.״

בני משפחת המלוכה אהבו כל כך את תוצאות הניסוי הבלתי צפוי הזה, שהסיפור לא הסתיים בהמלטה המקרית הראשונה.
בהמשך כבר הורבעו כלבים כאלה במכוון.
בין הדורגים המלכותיים היו טינקר (Tinker), פיקלס (Pickles), צ'יפר (Chipper), פייפר (Piper), האריס (Harris), ברנדי (Brandy), סיידר (Cider) ו־ברי (Berry).
בשנותיה המאוחרות יותר ליוו את אליזבת גם הדורגים וולקן (Vulcan) וקנדי (Candy).
בדיוקן הרשמי שצולם לרגל יום הולדתה התשעים של אליזבת בשנת 2016, יושבים לצדה ארבעה כלבים: הפמברוקים וילו (Willow) והולי (Holly), והדורגים וולקן וקנדי.

לפעמים מתארים את הדורגים כ״גזע שהמלכה יצרה״, אבל מבחינה כלבנית זו אינה הגדרה נכונה.
הם מעולם לא הפכו לגזע נפרד: לדורגים אין תקן גזע המוכר על ידי מועדון הכלבנות הבריטי, אין להם ספר גידול סגור משלהם ואין אוכלוסיית רבייה עצמאית ויציבה.
הם פשוט בני כלאיים של תחש ווולש קורגי פמברוק.
אבל הסיפור עצמו נפלא.
אפשר לבלות עשרות שנים בלימוד אילנות יוחסין, לבחור בקפידה זכרים להרבעה מבתי גידול בריטיים ולשמר את הקו של סוזן...
ואז התחש של אחותך הקטנה בא לביקור. 😆
מועדון הכלבנות הבריטי התלהב מהניסוי הזה הרבה פחות.
המומחה להתנהגות בעלי חיים רוג'ר מאגפורד ציטט לימים את תגובתו:
“Dachshunds were bred to hunt badgers down their setts, and corgis to herd cattle. If anyone ever loses a herd of cows down a badger sett, these dogs will be just the thing.”
״כלבי תחש פותחו כדי לצוד גיריות בתוך מחילותיהן, וקורגים — כדי לרעות בקר. אם מישהו יאבד אי פעם עדר פרות בתוך מחילת גיריות, הכלבים האלה יהיו בדיוק מה שהוא צריך.״
ובכל זאת, נראה שהיעדר צורך מעשי למצוא פרות בתוך מחילות של גיריות לא הטריד את אליזבת כלל.
הדורגים חיו לצדה במשך שנים רבות, ובסופו של דבר הפכו לחלק מוכר ממשפחת הכלבים המלכותית שלה, לא פחות מהקורגים עצמם.
ההמלטה האחרונה של Windsor
ההמלטה האחרונה של כלבי קורגי מגידולה של אליזבת השנייה נולדה ב־9 ביולי 2003. אמם של הגורים הייתה לינט (Linnet).
בהמלטה נולדו שמונה גורים, וכולם קיבלו שמות של צמחים: ברמבל (Bramble), סידר (Cedar), הולי (Holly), ג'זמין (Jasmine), לארץ' (Larch), לורל (Laurel), רוז (Rose) ו־וילו (Willow).
אליזבת השאירה אצלה את הולי ואת וילו.

לאחר מכן לא נולדו עוד המלטות תחת שם בית הגידול Windsor.
לא ידוע בוודאות מדוע החליטה המלכה להפסיק את תוכנית הגידול שלה. מועדון הכלבנות המלכותי הבריטי מציין שייתכן שהאירועים הקשים של השנה הקודמת השפיעו על החלטתה: בשנת 2002 איבדה אליזבת גם את אחותה, הנסיכה מרגרט, וגם את אמה.
בהמשך הופיעו סיפורים שלפיהם, ככל שהתבגרה, המלכה בחרה במודע שלא להשאיר אחריה כלבים צעירים. ייתכן שגם שיקול זה מילא תפקיד, אך אי אפשר לקבוע בביטחון מה הייתה הסיבה היחידה להחלטתה.
בשנים שלאחר מכן שוב הופיעו קורגים בחייה של אליזבת, אך אלה כבר לא היו כלבים מתוך תוכנית הגידול ארוכת השנים שלה.
הנציגה האחרונה של הקו של סוזן
וילו מתה באפריל 2018, זמן קצר לפני יום הולדתה החמישה־עשר.
מועדון הכלבנות המלכותי הבריטי תיאר אותה כקורגי האחרונה שגודלה בידי אליזבת עצמה, וכנציגה של הדור הארבעה־עשר לצאצאיה של סוזן.
כך הסתיים הקו שליווה את המלכה מאז יום הולדתה השמונה־עשר.
סוזן נכנסה לחייה של אליזבת כשהייתה עדיין נסיכה. צאצאיה היו לצדה בתקופת לידת ילדיה, הכתרתה, הולדת נכדיה וניניה, ביקורים ממלכתיים, חילופי ממשלות ורוב האירועים שהתרחשו במהלך שנות מלכותה הארוכות של אליזבת השנייה.

הנציגה האחרונה של הקו מתה כשהמלכה כבר הייתה בת תשעים ושתיים.
1944–2018. שבעים וארבע שנים.
עם זאת, הביטוי ״הקו הסתיים״ דורש הבהרה קטנה: עם מותה של וילו הסתיים אותו ענף של צאצאי סוזן שאליזבת עצמה המשיכה לגדל ולהחזיק.
במהלך עשרות השנים הועברו כלבים אחדים מבית הגידול Windsor למגדלים אחרים ושימשו להרבעה מחוץ לבית הגידול המלכותי. לכן בהחלט ייתכן שהגנים של סוזן עדיין נמצאים באילנות היוחסין של כלבי פמברוק בני זמננו.
עבור מגדל כלבים, זה אולי אחד החלקים המעניינים ביותר בסיפור כולו.
אחרי וילו
מותה של וילו בשנת 2018 סימן את סופו של קו הרבייה של אליזבת, אבל לא את סוף חייה לצד כלבי קורגי.
בשנת 2021, כשהמלכה הייתה כבר בת תשעים וארבע, הגיעו אליה שני גורים — פמברוק בשם מְיוּאִיק (Muick) ודורגי בשם פרגוס (Fergus). הם ניתנו למלכה במתנה על ידי משפחתו של הנסיך אנדרו, בזמן שבעלה, הנסיך פיליפ, היה מאושפז בבית החולים.
פרגוס לא האריך ימים ומת בעודו גור. בהמשך קיבלה אליזבת במתנה כלבת פמברוק צעירה נוספת — סנדי (Sandy).
כך שבשנותיה האחרונות שוב חיו לצד המלכה שני קורגים — מיואיק וסנדי, אך הם כבר לא השתייכו לקו הרבייה של סוזן.

ב־8 בספטמבר 2022 מתה אליזבת השנייה בבלמורל, בגיל 96.
כאשר הובא ארונה של המלכה לווינדזור לקראת קבורתה, הובילו את שני הקורגים אל חצר הטירה. הכלבים המתינו ליד המדרגות בזמן שמסע הלוויה חלף על פניהם.

לאחר מותה של אליזבת הוסדר במהירות עתידם של הכלבים. מיואיק וסנדי עברו להתגורר אצל הנסיך אנדרו ושרה פרגוסון, דוכסית יורק, באחוזת רויאל לודג' שבווינדזור.
שרה סיפרה מאוחר יותר שהכלבים הסתגלו היטב לביתם החדש והפכו לחלק מלהקת הכלבים שלה.

וכך נשארו כלבי הקורגי לצדה של אליזבת עד סוף חייה, אף על פי שאלה כבר לא היו כלבי Windsor שגידלה המלכה בעצמה.
סיפורו של קו הרבייה שלה הסתיים ארבע שנים קודם לכן — עם וילו.
במהלך חייה הארוכים של אליזבת השנייה חיו לצדה עשרות קורגים ודורגים.
היו המלטות וזכרים שנבחרו בקפידה להרבעה, הזדווגות מקרית עם תחש, כלבים שניתנו במתנה לחברים, גור שניתן כתשלום עבור הרבעה וכמעט חמישה־עשר דורות של צאצאים מכלבה אחת.
אבל כל הסיפור הזה התחיל עם סוזן — מתנה ליום הולדת שמונה־עשרה, בת לוויה בירח הדבש וכלבת היסוד הראשונה של קו הרבייה של אליזבת.
ולכן סיפורם של הקורגים המלכותיים אינו רק סיפור על אהבתו של אדם אחד לגזע כלבים אחד.
זהו גם סיפורה של מגדלת, של כלבת היסוד שלה ושל 74 שנות היסטוריה של גידול כלבים, המחברות בין סוזן לווילו.

