כיום צריך לחפש את השם Rozavel בספרי גידול ישנים, בקטלוגים מצהיבים של תערוכות ובאילנות יוחסין של כלבים שחיו לפני עשרות שנים. בית הגידול עצמו כבר מזמן איננו. אבל כשמתחילים ללכת לאחור בהיסטוריה של הוולש קורגי, Rozavel מופיע שוב ושוב — בבריטניה ובארצות הברית, באוסטרליה ובניו זילנד, באילנות היוחסין של כלבי בית המלוכה ושל אלופים בני זמננו.
מאחורי השם הזה עמדה תלמה גריי (Thelma Gray) — מגדלת, שופטת, מחברת ספרים ומאמרים, אחת ממייסדות Welsh Corgi League בבריטניה, ואישה שחיה בתקופה יוצאת דופן, כאשר הקורגי המודרני המוכר לנו כיום עדיין היה, במידה רבה, בתהליך התהוות.
היא החלה לעסוק בגזע בתקופה שבה הפמברוק והקרדיגן עדיין הוצגו כשני טיפוסים של אותו וולש קורגי. היא ראתה כלבים שהובאו ישירות מחוות בוויילס, השתתפה בעיצוב טיפוס הגזע, עסקה בוויכוחים על צבעים מותרים, ערכה ניסיונות בגידול, עברה יחד עם בית הגידול שלה את שנות המלחמה, וכמעט חצי מאה לאחר מכן לקחה איתה את נציגיו האחרונים של Rozavel אל הצד השני של העולם.
והסיפור הזה התחיל הרבה לפני שהקורגי הראשון הגיע אל בית המלוכה...
הילדה שכתבה למלך לעתיד
יש סיפור יפה מכדי שלא לספר אותו כבר בהתחלה.
כשתלמה אוונס הייתה בת תשע, כלבה נדרס על ידי מכונית. בעל המכונית, הדוכס מיורק — שלימים, בצירוף מקרים יוצא דופן, היה למלך ג'ורג' השישי — הצטער כל כך על מה שקרה, עד שכתב להוריה של תלמה והציע להעניק למשפחה כלב חדש. אולם, ״מאחר שצערה של תלמה הקטנה על מות חיית המחמד שלה היה כה גדול, הוריה הודו לדוכס ואמרו שלדעתם יהיה נבון יותר שלא להביא כלב נוסף״.
הם סיפרו לתלמה על המכתב, ולאחר שהתאוששה מעט מהצער הראשוני, היא החליטה לפעול בעצמה. בלי לספר להוריה, היא כתבה לדוכס בכתב ידה המרושל של ילדה בת תשע והודיעה לו שהיא דווקא תשמח מאוד לקבל את הצעתו לכלב חדש.
היא קיבלה תשובה דיפלומטית בכתב: הדוכס היה שמח מאוד לתת לה כלב, אך סבר ששניהם צריכים להיכנע לרצונם של הוריה!
ההתכתבות עצמה אינה נמצאת בידינו. הסיפור פורסם רק לאחר מותו של ג'ורג' השישי, בספרו של מקדונלד דיילי Royal Dogs משנת 1955, ולכן נכון להתייחס אליו כאל עדות ביוגרפית ולא כאל אירוע המתועד במסמכים ארכיוניים ששרדו. אבל אם הסיפור אכן נכון, קשה לחשוב על פתיחה סמלית יותר לקשר שכעבור שנים יחבר את תלמה גריי עם משפחת המלוכה הבריטית למשך עשרות שנים.
בשלב הזה, עם זאת, הקורגי המלכותיים עוד היו רחוקים.
בסוף שנות ה-20 הוולש קורגי עדיין היה גזע תערוכות צעיר. ה-Kennel Club הכיר בקורגי בשנת 1925, כאשר הפמברוק והקרדיגן נחשבו בתחילה לשני טיפוסים של אותו גזע וקיבלו מעמד נפרד רק בשנת 1934. מחוץ לוויילס, כלבי הרועים הקטנים היו מוכרים הרבה פחות מכפי שהם כיום.
תלמה התעניינה בהם בתקופת המעבר הזאת.
בשנת 1928 היא רשמה את שם בית הגידול Rozavel. מקור השם לא היה בוויילס: Roz-Avel היה שמה של וילה על חוף ברטאן, שבה בילתה תלמה עם הוריה בילדותה. ה-Kennel Club לא אפשר לרשום את השם עם מקף — וכך הפך Roz-Avel ל-Rozavel.
יחד עם חובבת נוספת של הגזע הצעיר, ברברה דאגלס-רדינג, שלימים תהיה בעלת בית הגידול Wolfox, נסעה תלמה מסארי לוויילס — ואלה היו רחוקות מאוד מנסיעות מודרניות של שעתיים בכביש מהיר. השתיים נסעו לפמברוקשייר, ביקרו בתערוכות ואצל מגדלים וחיפשו כלבים בכפרים קטנים ובחוות מרוחקות. בהיסטוריה של Welsh Corgi League שפורסמה מאוחר יותר נשמר זיכרון שלפיו לעיתים הן עשו את הדרך חזרה לסארי כבר בחברתם של כמה קורגי שזה עתה רכשו.
למעשה, הן פגשו את הגזע במקום שבו נוצר — לפני שכמה דורות של ברירה מכוונת הפכו אותו לאחיד הרבה יותר.
הדרקון האדום
אחת הרכישות המשמעותיות הראשונות של גריי הייתה האלוף Crymmych President, שנולד בשנת 1929.
ובשנת 1932 נולד אצל המגדל גווין ג'ונס, מ-President ומהנקבה Felcourt Flame, זכר שעתיד היה להפוך לכלב המפורסם ביותר בתולדות Rozavel.
Ch. Rozavel Red Dragon.
כאן חשוב לא לפספס פרט אחד: למרות שם בית הגידול, Red Dragon לא נולד אצל תלמה גריי. המגדל שלו היה Gwyn Jones. גריי רכשה אותו, ומאותו רגע נקשרה ההיסטוריה של Red Dragon באופן בלתי נפרד לבית הגידול שלה. כיום Welsh Corgi League מונה אותו בין כלבי ההרבעה שסייעו לעצב במהירות את טיפוס הפמברוק המזוהה והמוכר. הוא זכה ב-12 תעודות Challenge Certificate בריטיות והעמיד צאצאים רבים.
עד כמה משמעותי היה כיצרן אפשר לראות היטב בזיכרונותיו של ג'ון הולמס, שלימים היה למגדל הידוע של Formakin.
בשנת 1932 כתב הולמס, שהיה אז עדיין חדש בתחום, לתלמה אוונס ושאל אותה על קורגי ועל האפשרות לרכוש גור. מאוחר יותר הוא זיווג את הנקבה המנומרת שלו, Nippy of Drumharrow, עם Red Dragon הצעיר.
גריי אהבה את Nippy עד כדי כך שלקחה לעצמה גורה מהזיווג הזה — וכך הופיעה האלופה לעתיד Rozavel Gwyneth.
הזיווג עצמו חזר על עצמו פעמים רבות: לפי זיכרונותיו של הולמס, Nippy המליטה מ-Red Dragon כמעט ארבעים (!) גורים.
Red Dragon הפך לאחד מאותם כלבים שהשפעתם הולכת בהדרגה הרבה מעבר לגבולותיו של בית גידול אחד.
אחד מבניו, Rozavel Rufus C.D., נסע עם מרג'רי רנר לארצות הברית, הפך שם לאלוף ושימש רבות להרבעה. גריי נזכרה כי Rufus היה מהשגר הראשון של Red Dragon. דרכו חצה אחד הענפים המוקדמים של Rozavel את האוקיינוס האטלנטי.
ענף אחר חזר עד מהרה אל Rozavel עצמו — ושם הופיע Red Dragon באילן היוחסין של כלב אחד בכמה מסלולים שונים.
כשאילן היוחסין הופך לכלי עבודה
אחד מכלבי ההרבעה הידועים ביותר של גריי בדור הבא היה Eng. & Am. Ch. Rozavel Lucky Strike, שנולד בשנת 1943.
אביו היה Red Dragon. אבל Red Dragon הופיע גם מצד האם: אמו של Lucky Strike, Rozavel Land Girl, הייתה בעצמה בתו של Spring Robin — בנו של Red Dragon. כך היה כלב ההרבעה המפורסם עבור Lucky Strike גם אביו וגם סבא-רבא שלו מצד האם.
אילנות יוחסין כאלה עשויים להיראות חריגים לקורא בן זמננו, אבל המגדלים הראשונים עבדו עם אוכלוסייה קטנה והשתמשו רבות בליין-ברידינג קרוב ובאינברידינג בניסיון לקבע את הטיפוס הרצוי.
ומה שמעניין במיוחד הוא שגריי לא העמידה פנים שלשיטה הזאת היו רק יתרונות.
במאמר “The Welsh Corgi (Pembroke) in the Past”, שפורסם בגיליון הראשון של The Welsh Corgi League Handbook בשנת 1946, השוותה גריי את הפמברוקים של זמנה לכלבים שפגשה כמעט עשרים שנה קודם לכן. הקורגי המוקדמים, כתבה, היו שונים מאוד זה מזה בגודלם; אפשר היה לראות אצלם אוזניים רכות, חזיתות לקויות, מנשכים לא תקינים, גוף קצר מדי וסוגי פרווה שונים.
בתוך שני עשורים הצליחו המגדלים לשנות הרבה: החזיתות השתפרו באופן ניכר, אוזניים רכות נעשו נדירות יותר, הגוף והמנשכים השתפרו והטיפוס הכללי נעשה אחיד הרבה יותר. אבל לצד השיפורים הופיעו גם בעיות חדשות.
גריי ציינה שהקורגי החלו להצטמצם בגודלם וקישרה זאת ישירות לשימוש אינטנסיבי באינברידינג ובליין-ברידינג. בניסיון לקבע תכונות מסוימות השתמשו המגדלים בכלבים בעלי קרבה משפחתית — ולצד התכונות הרצויות קיבעו לעיתים גם תכונות שלא רצו בהן כלל. גריי הזכירה אוזניים קטנות מדי, עצם קלה יותר וראשים צרים מדי — קיצוניות חדשה שהופיעה בזמן שהמגדלים ניסו לשפר מאפיינים אחרים של המבנה.
זהו אולי אחד הצדדים המעניינים ביותר במורשתה של תלמה גריי: אנחנו יכולים לראות לא רק תצלומים של הכלבים שהתקבלו, אלא גם את דרך החשיבה של מגדלת שצפתה בגזע משתנה כמעט בזמן אמת.
העצה שנתנה לעמיתיה נשמעת רלוונטית גם שמונים שנה מאוחר יותר: לא לבחור זכר להרבעה רק מפני שהוא גר בקרבת מקום; צריך ללמוד כל כלב וכל שם בדורות הראשונים של אילן היוחסין.
הקורגי מגיע לארמון
בינתיים הפך Rozavel למוכר הרבה מעבר לזירת התערוכות.
בשנת 1933 החליטו הדוכס מיורק ורעייתו לרכוש קורגי לבנותיהם — הנסיכה אליזבת בת השבע ומרגרט בת השלוש. הבנות הכירו את הגזע דרך ילדיו של הוויקונט ויימות', שהיה להם פמברוק, וההורים פנו למגדלת הידועה תלמה גריי.
תלמה הביאה למשפחה שלושה גורים לבחירה. הדוכס מיורק כנראה ראה מולו פשוט מגדלת קורגי ידועה. תלמה, לעומת זאת, זכרה היטב שכשהייתה ילדה בת תשע כבר כתבה לאיש הזה מכתב.
מולה עמד אותו אדם שמכוניתו דרסה למוות את כלבה שנים רבות קודם לכן ושאיתו החליפה לאחר מכן מכתבים — אבל גריי לא אמרה דבר. לפי סיפורה המאוחר, הדוכס מעולם לא גילה שהמגדלת הידועה שסייעה למשפחתו עם הקורגי במשך עשרות שנים הייתה אותה ילדה בת תשע שכתבה לו פעם מכתב.
מבין שלושת הגורים בחרה המשפחה בזכר האדום Rozavel Golden Eagle, שקיבל בבית את השם Dookie. מאוחר יותר הצטרפה אליו Rozavel Lady Jane. תמונותיהן של הנסיכות הצעירות עם הכלבים קצרי הרגליים והבלתי מוכרים הופיעו בעיתונות, והגזע, שעד אז כמעט לא היה מוכר לקהל הבריטי הרחב, זכה לפרסום שאי אפשר היה לקנות בכסף.
אבל הקשר של גריי עם משפחת המלוכה לא הסתיים במכירת שני גורים.
את Jane זיווגו עם הזכר של גריי, Tafferteffy. מאוחר יותר, כשהנסיכה אליזבת הייתה בת שמונה-עשרה, היא קיבלה פמברוק נוסף — Susan, שנרשמה בשם Hickathrift Pippa. כלבה זו הייתה למייסדת הקו הפרטי של הקורגי המלכותיים של אליזבת השנייה.
ולצורך הזיווג הראשון של Susan פנו שוב לתלמה גריי.
הזכר שנבחר היה Rozavel Lucky Strike. מהזיווג נולדו Sugar ו-Honey, והקו Windsor שנוסד על ידי Susan המשיך לאחר מכן במשך 74 שנים וחמישה-עשר דורות.
כך נוצר חילוף יוצא דופן שנמשך עשרות שנים: Rozavel שלח כלבים לבית הגידול המלכותי, Windsor בנה קו משלו תוך שימוש ב-Rozavel — ושנים לאחר מכן חזר אחד מענפי הקו הזה אל תלמה.
אבל לפני כן נאלצו בריטניה ובית הגידול עצמו לעבור את המלחמה.
המלחמה ושמונים כלבים
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, Rozavel כבר היה רחוק מאוד מבית גידול ביתי קטן.
לפי תיאור ביוגרפי מאוחר של בית הגידול, היו בו כ-30–40 קורגי וכ-80 כלבים בסך הכול. לאחר פרוץ המלחמה הופקעה החווה שבה שכן Rozavel לצורך שיכון חיילים קנדים, ולמשפחה ניתנו שלושה שבועות בלבד לפנות את הילד, הכלבים, הרהיטים ושאר החפצים. חלק מהכלבים נאלצו להימסר, כמה מהמבוגרים הורדמו, ואחרים הועברו לפנסיונים או נמסרו בתנאי שניתן יהיה להמשיך להשתמש בהם לגידול. אצל תלמה עצמה נותרו רק כתריסר כלבים.
המלחמה כמעט עצרה לחלוטין גם את הפעילות הכלבנית המאורגנת. אך ממש ערב ההפסקה הכפויה הזאת הספיקה גריי לעשות דבר נוסף, שהתברר כעמיד אפילו יותר מבית גידול בודד.
מועדון שנולד בסלון
ה-Welsh Corgi Club הראשון התקיים מאז 1925 ופעל בוויילס. עבור חובבי הגזע מסארי, נסיעות קבועות לפמברוקשייר היו מרתקות — אבל בהחלט לא תמיד נוחות.
בנוסף, קורגי הופיעו יותר ויותר בתערוכות באנגליה, וכדי שהמארגנים יפתחו עבורם כיתות נפרדות, היה צורך במישהו שיבטיח מבחינה כספית מספר מספיק של משתתפים. תלמה גריי וברברה דאגלס-רדינג עשו זאת בעצמן במשך זמן רב, אך בהדרגה עלה הרעיון: זה צריך להיות תפקידו של מועדון.
ב-21 ביוני 1938 התכנסו באוקשוט שבמחוז סארי חובבי הגזע כדי להקים ארגון חדש. הייתה לפניהם עבודה רבה: לבחור שם, לנסח תקנון, לגייס כספים, לייסד גביעים נודדים ולבחור בעלי תפקידים. כך נולד Welsh Corgi League, ותלמה גריי נבחרה ליושבת הראש הראשונה שלו.
לארגון הצעיר היה מעט כסף, ולכן הרעיון לערוך תערוכה משלו נראה בתחילה מסוכן: אם התערוכה תסתיים בהפסד, ה-League עלול לאבד חלק ניכר ממשאביו הצנועים. שתי סגניות הנשיא, גברת בידלקומב וגברת קרויסדייל, מצאו פתרון: הן הסכימו להעניק ערבות כספית ולחלוק בהפסדים האפשריים.
הודות לכך, ב-20 באפריל 1939 ערך Welsh Corgi League את תערוכת הגזע הראשונה שלו. בתוכנית היו עשרים כיתות, מספר המשתתפים היה גדול באופן מפתיע לאותה תקופה, ובניגוד לחששות המארגנים התערוכה אפילו הניבה רווח. לשפוט הוזמן סיד בולר, יושב ראש Welsh Corgi Club — מחווה נוספת שהדגישה את היחסים הטובים בין המועדון הוותיק לבין ה-League החדש.
אחד החידושים הפופולריים ביותר היה כיתת אילוף נפרדת לקורגי. הזוכה הייתה Rozavel Wild Rose של תלמה גריי, שבאותו יום נבחרה גם לנקבה הטובה בתערוכה.
שנים רבות לאחר מכן נזכרה גריי בהומור בנסיבות שבהן נולד המועדון. אבל חודשים ספורים בלבד לאחר התערוכות הראשונות כבר לא היה מקום רב לבדיחות: המלחמה החלה. שמונה חודשים לאחר מכן, בפברואר 1940, כינסו חברי ה-League אספה כללית מיוחדת כדי להחליט על צעדים לשעת חירום ולדאוג לאחסון גביעי הליגה במקום בטוח. ובכל זאת, התנאים עדיין היו רגילים דיים כדי שה-League יוכל לתכנן ולקיים תערוכה מצומצמת נוספת. היא נערכה במאי 1940, ובה זכה Red Dragon בן השמונה בתואר Best in Show.
לאחר מכן פגעה המלחמה בבריטניה בעוצמה רבה יותר, וה-League הפסיק את פעילותו עד יוני 1946.
המלחמה שינתה מאוד את Rozavel, אך לא שמה קץ לסיפורו. כאשר התערוכות והחיים הכלבניים המאורגנים החלו לחזור לבריטניה, תלמה חזרה לעבוד עם בית הגידול — ועד מהרה החל השם Rozavel להופיע בתדירות גוברת הרחק מעבר לגבולות המדינה.
מ־The Rozavel Kennels ל־World-Famous Rozavel
מודעות פרסום שנשמרו מאפשרות ממש לראות כיצד Rozavel השתנה עם השנים. באחת המודעות המוקדמות בית הגידול עדיין נמצא ב־New Lodge, Reigate, Surrey, ולפרטים נוספים מתבקשים הקוראים לפנות אל Miss Thelma Evans — תלמה עדיין לא נישאה לפיל גריי.
באותה תקופה Rozavel עסק לא רק בגידול קורגים, אלא גם ברועים גרמניים, שבבריטניה כונו אז בדרך כלל Alsatians. המודעה הציעה גורים וכלבים בוגרים משני הגזעים, "לתערוכות או ככלבי לוויה". זכר הקורגי המרכזי שהוצע להרבעות היה Ch. Crymmych President — אחד הפמברוקים החשובים מן התקופה המוקדמת בתולדות הגזע. מחיר ההרבעה איתו היה שלוש גינאות. מעניין שהרועה הגרמני York vom Haus Schutting of Rozavel, שהוצע להרבעות באותה מודעה, היה מעט יקר יותר — ארבע גינאות.
כעבור כמה שנים הפרסום של בית הגידול כבר נראה שונה לגמרי. כתבה משנת 1943 הכריזה, בלי יותר מדי צניעות: “The World-Famous ‘ROZAVEL’” — "Rozavel המפורסם בעולם". בשלב זה שכן בית הגידול ב־Boveridge Farmhouse, Cranborne, Dorset, ובעלת בית הגידול הוצגה כ־Mrs. Phil Gray. אל הקורגים והרועים הגרמניים הצטרפו בינתיים גם פוקס טריירים חלקי־שיער.
אבל מעניין יותר מרשימת הגזעים הוא מה שנחשב למקור גאווה ב־Rozavel. בכתבה נאמר שכלבי בית הגידול הצטיינו הן בתערוכות והן במבחני עבודה, ושביישנות לא התקבלה שם. לרוכשים הובטח גור אמיץ וחסר פחד, מטיפוס נכון ובעל אינטליגנציה ואופי יוצאי דופן. מבחינת תלמה, כלב טוב היה בבירור הרבה יותר ממבנה חיצוני יפה.
בשלב זה המלחמה כבר עצרה כמעט לחלוטין את שגרת תערוכות האליפות בבריטניה. בכתבה נאמר שגריי מייחלת לחזרתן של תערוכות האליפות, ובינתיים מתנחמת בדיווחים על הצלחותיהם של כלבי Rozavel שיוצאו לחו"ל, ובמיוחד לארצות הברית. Ch. Spring Robin הוזכר במיוחד בזכות הקריירה המוצלחת שלו באמריקה, לא רק בתחרויות הגזע אלא גם בקבוצות.
הכתבה הסתיימה במשפט שב־1943 בוודאי נשמע משמעותי במיוחד: Rozavel "מושיט את שתי ידיו לידידיו הרבים בארצות הברית" ומביט בתקווה אל "ימי הכלבים הטובים שעוד לפנינו".
מסארי אל מעבר לאוקיינוס
קשריה של גריי עם מגדלים אמריקאים החלו עוד לפני המלחמה.
אחת הדמויות המרכזיות הייתה מרג'רי רנר (Margery Renner), שתלמה הכירה בערך בשנים 1933–1934. השתיים היו חברות במשך עשרות שנים, התכתבו וביקרו זו אצל זו פעמים רבות.
רנר הייתה לאחת החלוצות של הוולש קורגי פמברוק בארצות הברית. תחילה הגיע לשם Rozavel Rufus, שכבר הוזכר קודם לכן, בנו של Red Dragon. לאחר המלחמה, כששוב התאפשר להעביר כלבים מעבר לאוקיינוס האטלנטי, פנתה רנר שוב לגריי — היא ביקשה להרחיב את בסיס הגידול של הפמברוקים האמריקאים באמצעות קווים בריטיים.
כך הגיעו לאמריקה נציגים נוספים של הקווים הבריטיים. מעניין במיוחד גורלם של שלושה אחים מאותו שגר של Lucky Strike: Rozavel Lucky Fellow, Rozavel Uncle Sam ו-Rozavel Miss Bobbysox. שלושתם הגיעו לארצות הברית. Miss Bobbysox הייתה לאחת מאבני היסוד של בית הגידול העתידי Kaydon, ואילו Uncle Sam הגיע לבית הגידול האמריקאי Waseeka.
כבר בתחילת שנות ה-50 מנתה העיתונות הכלבנית הקנדית קבוצה שלמה של כלבים בצפון אמריקה שהיו קרובי משפחה של Lucky Strike, ופרסומות של Kaydon הדגישו שכלביו גודלו בליין-ברידינג על היצרן המפורסם של Rozavel.
כך חדלה השפעתו של בית גידול אנגלי אחד להיות סיפור מקומי והפכה לתופעה בינלאומית.
אבל פרויקט הגידול יוצא הדופן ביותר של גריי היה קשור דווקא לא לפמברוק.
כיצד Rozavel החזיר את הקרדיגנים בצבע מרל
תלמה גריי גידלה את שני גזעי הקורגי; אחת הקרדיגניות המוקדמות שלה, Rozavel Blue Belle, נולדה כבר בשנת 1929. אבל החלום הגדול שלה היה קרדיגן בצבע המרל הנדיר.
לפני המלחמה היו בבריטניה קרדיגנים בצבע מרל מקו Geler של מיס ד. פ. ויילי (D. F. Wylie), שהחלה לגדל ולהציג וולש קורגי בשנת 1928. היא הייתה משוכנעת שטיפוס הקרדיגן מייצג את הוולש קורגי הישן והמקורי מאזור ברונאנט (Bronant) — כפר קטן במרכז קרדיגנשייר. באזור המרוחק הזה גידלו חקלאים במשך שנים קורגי לצורך הובלת בקר ופוני הרים וולשיים, ומשם השיגה מיס ויילי את כלבי הגידול שלדעתה ייצגו את טיפוס הקרדיגן הטהור והעתיק ביותר.
ויילי הייתה ידועה כאישה מתבודדת שלא מיהרה להיפרד מכלביה, ולכן היה קשה להשיג קרדיגן מקווי Geler. קו המרל התגלה כפגיע במיוחד.
במאמר Who Brought the Merles? Fairies or Collies?, שפורסם בשנת 1962 בשנתון של Cardigan Welsh Corgi Association, נזכרה גריי שכל הקרדיגנים הטובים בצבע מרל שהכירה מלפני המלחמה הגיעו מ-Geler. ביניהם היו Ch. Geler Caressa ו-Ch. Geler Cledwyn. אולם כאשר מיס ויילי הצליחה לחזור לגידול לאחר המלחמה, הקו שהפיק את הצבע כבר אבד. במשך כמה שנים נדמה היה שהקרדיגנים בצבע מרל נעלמו מבריטניה לתמיד.
אלא שהצבע הופיע שוב במפתיע — ומשני צדי האוקיינוס האטלנטי. בקליפורניה, זיווג בין אח ואחות שמוצאם בכלבים אדומים ומנומרים הוליד במפתיע גורי מרל. זמן קצר לאחר מכן, בבריטניה, נולד אצל מר ג'ונס מבית הגידול Taxicar זכר אדום בשם Minor, בעל עין כחולה אחת.
Minor זווג עם נקבת טריקולור, ובשגר נולד זכר מרל בעל צבע יפה בשם Samswn Bach. לדברי גריי, הוא היה ה-blue merle הראשון שהופיע בזירות התערוכות בבריטניה מאז האלופים שלפני המלחמה, Geler Caressa ו-Geler Cledwyn.
Samswn Bach לא היה קרדיגן אידיאלי. גריי סברה שהוא גבוה מעט על הרגליים ובעל אוזניים קטנות ומחודדות, אם כי ציינה לטובה את הפרווה המצוינת שלו ואת ראשו המשולש והמעוצב היטב. אבל היה בו דבר אחד שהיא חיכתה לו שנים רבות — מרל.
מאוחר יותר הסבירה גריי את המניע שלה בפשטות גמורה: כל חייה היא השתוקקה לקרדיגן בצבע מרל. לכן החליטה לנסות לשחזר את הצבע, תוך שמירה עליו ובמקביל שיפור המבנה.
הצעד האידיאלי הבא, לדבריה, היה למצוא עבור Samswn Bach נקבת טריקולור טובה מאוד. אבל באותן שנים קרדיגנים בצבע טריקולור היו נדירים, וגריי לא הצליחה למצוא נקבה מתאימה. לכן נאלצה לעבוד עם חומר הגידול שכבר היה ברשותה ב-Rozavel.
הייתה לה Goldie of Greenfarm, נקבה אדומה-לבנה ואחותה לשגר של Ch. Lisaye Rebecca of Greenfarm; בתה המנומרת Rozavel Cariad מ-Ch. Withybrook Caesar; וכן בת אדומה-לבנה בהירה של Cariad מ-Ginger of Rode. גריי זיווגה את שתי הנקבות הצעירות עם Samswn Bach מספר פעמים. כפי שציפתה, בשגרים נולדו בעיקר גורים אדומים בהירים, ולחלקם הייתה עין כחולה אחת או שתי עיניים כחולות.
העבודה נמשכה כמה דורות. גריי זיווגה את הבנות כחולות העיניים בחזרה עם אביהן, Samswn Bach. התוצאה הרצויה לא התקבלה בכל פעם, אך בספטמבר 1956 אחת הנקבות, Brithwyn, המליטה לבסוף שני גורי מרל בעלי צבע ברור ויפה — נקבה וזכר.
הנקבה מתה. הזכר שרד.
וגריי העניקה לו שם שאפשר כמעט לשמוע בו את תחושת ההקלה אחרי שנים של ניסיונות — Rozavel Blue At Last: "סוף סוף כחול".
Blue At Last לא היה מושלם: היה לו מנשך לא תקין ולכן לא ניתן היה להציג אותו. אולם בתכונות אחרות גריי ראתה בו שיפור משמעותי לעומת Samswn Bach. הוא היה נמוך מאוד, בגודל אידיאלי, בעל פרווה מצוינת, ראש טוב ואוזניים גדולות ומעוגלות. לדברי גריי, הוא לא העביר לצאצאיו את בעיית המנשך.
אבל החשוב מכול — המרל חזר.
גריי עצמה תיארה את Rozavel Blue At Last כבסיס שממנו הגיעו הקרדיגנים הבריטיים בצבע מרל של תקופתה. הוא הפך לאב ולסב של כלבי תערוכות מצליחים רבים, ועד לפרסום מאמרה כבר היו בין קווי המרל ששוקמו שלושה כלבים שזכו ב-Challenge Certificate.
אחרי Blue At Last הגיעו Ch. Rozavel Blue Rosette, אחריה בתה Ch. Rozavel Blue Tinsel, ולאחר מכן נכדתה Ch. Rozavel Blue Lamp.
סיפורם של כלבי המרל שלאחר המלחמה לווה גם במחלוקת. בקרב מגדלים נפוצו שמועות שלפיהן הצבע אולי הופיע מחדש כתוצאה מהכלאה מאוחרת יחסית עם קולי, וכי יחד איתו יכלו לחדור לקרדיגן גם תכונות מבנה בלתי רצויות.
גריי דחתה את ההשערה הזאת. היא לא הכחישה שבעבר הרחוק ייתכן שקורגי הוכלאו עם קולי וולשי ועם כלבים מקומיים אחרים; למעשה, היא ראתה בהכלאות כאלה דבר כמעט ודאי, ואף הזכירה שהכלאות בין פמברוקים לקרדיגנים נמשכו עד תקופה מאוחרת בהרבה — עד להפרדה הרשמית בין שני הגזעים בשנת 1934. אבל היא לא ראתה כל סיבה לחשוב ש-Samswn Bach שלאחר המלחמה היה תוצאה של הכלאה מאוחרת עם קולי.
כראיה הצביעה גריי על איכות הכלבים שהתקבלו. באחד השגרים הטובים ביותר שראתה, Samswn Bach הופיע באילן היוחסין חמש פעמים, ובכל זאת, להערכתה, הגורים נותרו קרדיגנים טיפוסיים, בעלי פרווה, ראש וגפיים נכונים.
עבור גריי, לשיקום המרל הייתה חשיבות גם מסיבה נוספת. באותה תקופה כבר התמודדו מגדלי הקרדיגנים עם בעיה של קווי דם מצומצמים מאוד שהצטלבו שוב ושוב. באוכלוסיית גידול מוגבלת כזאת, לצד התכונות הרצויות עלולים להתקבע גם פגמים. גריי ראתה בקווי המרל ששוקמו מקור לגיוון גנטי נוסף, שהשתלב היטב עם הקווים המצליחים Kentwood ו-Withybrook, שכבר היו מיוצגים באופן נרחב באילנות היוחסין של הגזע.
כמובן, כאשר בוחנים כיום את הניסיונות של גריי לשחזר את צבע המרל בקרדיגנים, חשוב לזכור שהעבודה נעשתה בשנות ה-50. היא כללה זיווגי קרובים חוזרים, ובמאמרה משנת 1962 גריי אף ראתה בזיווגי merle × merle אפשרות מקובלת כאשר הם נעשים מתוך היכרות מעמיקה עם קווי הדם ועם כלבי הגידול. כיום זיווגים כאלה נחשבים בלתי מקובלים בשל הסיכון להולדת כלבי double merle, שאצלם הסיכון ללקויות שמיעה וראייה גבוה משמעותית. הגנטיקה המודרנית העניקה למגדלים ידע וכלים שלא עמדו לרשות בני דורה של גריי באותה מידה.
אבל הסיפור לא הסתיים ב-Rozavel. צאצאיו של Rozavel Blue At Last הגיעו לבתי גידול ידועים נוספים, ובהם Beckrow ו-Kentwood, שבהם קווי המרל המשיכו להתפתח.
גריי סיימה את סיפורה כמעט כמו אגדה: היא נזכרה באגדה וולשית עתיקה שלפיה הקרדיגנים בצבע מרל הובאו פעם בידי הפיות. אם מאמינים לאגדה, כתבה, בשנת 1939 הפיות לקחו אותם בחזרה.
אבל אחרי המלחמה היו אלה המגדלים שהחזירו את הקרדיגנים בצבע מרל — והפעם, כפי שקיוותה גריי, הם חזרו כדי להישאר.
והרבה יותר מקורגי
אם שופטים את תלמה גריי רק לפי תפקידה בהיסטוריה של הקורגי, קל לקבל תמונה חלקית מאוד של היקף חייה בעולם הכלבנות.
במהלך השנים היא עסקה בהצלחה ברועים גרמניים, ביגלים, צ'יוואוות, וסט היילנד וייט טריירים ורוטוויילרים. העניין שלה בגזעים אחרים לא הסתכם בתערוכות ובגידול. היא גם כתבה עליהם ספרים: לצד כמה מהדורות של The Welsh Corgi, בין עבודותיה היו ספרים על ביגלים ועל צ'יוואווה, וכן ספר על הרועה האלזסי (הגרמני), שנכתב יחד עם ג'וזף שוואבאכר.
במהלך המלחמה עסקה גריי גם ברועים גרמניים לבנים — באותה תקופה, בשל הקונוטציות השליליות של המילה German, נקרא הגזע בבריטניה רועה אלזסי (Alsatian). לפי זיכרונות מאוחרים, היה קל יותר להבחין בכלבים הלבנים בתנאי ההאפלה שהייתה נהוגה בזמן המלחמה.
גם לביגלים היה מקום משמעותי הרבה יותר ב-Rozavel מכפי שאפשר היה לשער מסיפורו של בית הגידול בתחום הקורגי. גריי עסקה בגזע במשך שנים רבות, הציגה את כלביה ואף הקדישה לביגלים ספר שלם — The Beagle, שראה אור בכמה מהדורות. אחד מנציגי Rozavel הידועים ביותר היה האלוף האנגלי Rozavel Elsy’s Diamond Jerry: הוא זכה בשלושה CC, בהם CC ב-Crufts, ניצח בקבוצה, ובמשך חמש שנים רצופות זכה בכיתת הזכרים המרביעים ב-National Beagle Specialty האמריקאית. בין צאצאיו היה Rozavel Diamond Star, שאותו אפשר לראות בתצלום ששרד לצד תלמה גריי עצמה.
גם בהיסטוריה של הרוטוויילר בבריטניה הייתה גריי בין הדמויות הראשונות. The Rottweiler Club מציין אותה כמי שבשנת 1936 ייבאה לבריטניה את הרוטוויילר הראשון — הנקבה Rozavel Diana von der Amalienburg, SchH I. לפני המלחמה הביאה גריי עוד כמה כלבים, אך במהלך המלחמה הם נשלחו לאירלנד, ולאחריה כבר לא ניתן היה לאתרם.
היא עסקה באילוף, הציגה כלבים והפכה לשופטת בעלת שם בינלאומי.
בשנת 1972 שפטה גריי את ה-Working Group ב-Crufts והעניקה את הניצחון בפבוצה לפמברוק Ch. Kaytop Marshall.
בשנת 1975 קיבלה גריי את אחד ממינויי השיפוט היוקרתיים ביותר בעולם תערוכות הכלבים — לשפוט את Best in Show ב-Crufts.
עד אז חלפה כמעט חצי מאה מאז רישום Rozavel. ובאותה שנה החל פרק חדש לגמרי בחייה של תלמה.
מאנגליה לאוסטרליה
בשנת 1975 עברה גריי עם בנה ג'רמי לדרום אוסטרליה.
קשה לקרוא לזה פרישה שקטה. ב-Adelaide Hills היא מצאה מקום חדש והקימה מחדש את Rozavel. באנגליה היה באותה עת בית הגידול גדול מאוד, וההחלטה אילו כלבים לקחת איתה לצד השני של העולם לא הייתה פשוטה. בסופו של דבר, מכל הקורגי נסעו לאוסטרליה רק שניים: Windsor Loyal Subject ובנו Rozavel Roderick.
וכאן המעגל שהחל עשרות שנים קודם לכן כמעט נסגר במלואו.
Windsor Loyal Subject היה כלב מגידולה של המלכה אליזבת השנייה. אביו היה Ch. Kaytop Marshall המפורסם, אמו — Windsor Brush, ובאילן היוחסין של Brush נמצא קו ישן של Rozavel.
המלכה העניקה את Loyal Subject לתלמה במתנה. תלמה קראה לו Edward וביקשה רשות להציג כלב הנושא את שם בית הגידול Windsor. האישור ניתן — מקרה יוצא דופן, משום שקורגי אחרים מגידולה של המלכה לא הוצגו בתערוכות. Loyal Subject זכה בשני Challenge Certificates בריטיים.
אבל הסיפור נעשה מעניין עוד יותר כאשר עוקבים לאחור אחרי אילן היוחסין של Windsor Brush. דרך Windsor Foxy, Windsor White Heather, Rozavel Honey Bee ו-Windsor Honey Bun הוא מוביל אל Rozavel Lucky Strike ו-Susan — אותה Susan שממנה החלה שושלת הקורגי הפרטית של אליזבת השנייה.
כך מתקבלת לולאה גנאלוגית יוצאת דופן: Rozavel Lucky Strike השתתף ביצירת הקו המלכותי. כמה דורות לאחר מכן חזר צאצאו Windsor Loyal Subject אל Rozavel כמתנה מהמלכה לתלמה גריי — ולאחר מכן נסע איתה לאוסטרליה.
בנו Rozavel Roderick, שנולד מ-Rozavel Roberta, הפך לאלוף אוסטרליה. בן נוסף של אותו צמד, Rozavel Robyson, הגיע לניו זילנד — עוד ענף של Rozavel הישן שחצה אוקיינוס.
סיפורו של Windsor Loyal Subject עצמו הסתיים באופן טרגי. לפי סיפור שפורסם מאוחר יותר ב-Welsh Corgi News, הוא נהרג בקטטה עם כלב אחר כאשר נותר לו מעט מאוד עד לקבלת תואר האליפות האוסטרלי. לא הצלחנו למצוא אישור תיעודי בלתי תלוי לנסיבות הללו, ולכן אנו מביאים אותן כעדות ממקור מאוחר ולא כעובדה שנקבעה על סמך מסמכים ארכיוניים.
ה-Rozavel האחרון
אף שתלמה גריי כבר לא הייתה צעירה כשעברה לאוסטרליה, היא בהחלט לא הפכה לוותיקת כבוד שמסתפקת בצפייה בתערוכות מן הצד.
ג'ון הולמס — המגדל הידוע ומייסד Formakin שכבר הוזכר במאמר — פגש אותה ב-Melbourne Royal בשנת 1979, כאשר גריי גם הציגה כלבים וגם שפטה. כשהגיע לבקר אותה ב-Adelaide Hills, היו שם רק שני קורגי, אבל מסביב היו ביגלים, צ'יוואוות ורוטוויילרים. כמה שנים לאחר מכן ראה אותה שוב בתערוכה: האוהל של גריי ובנה היה מוקף במכלאה שלפי זיכרונו נראתה מלאה בעשרות צ'יוואוות.
לאחר שריפות היער ההרסניות ב-Adelaide Hills בשנת 1980, השתתפה גריי יחד עם מגדלים וחובבי כלבים מקומיים אחרים בהקמת Adelaide Hills Kennel Club.
גם כשחלתה קשה, דאגתה הראשונה הייתה לגורל כלביה. הולמס נזכר שהרופאים נתנו לה חודשים ספורים בלבד. תלמה כבר מצאה בתים לביגלים ולקורגי שלה, הסדירה את עתידם של הרוטוויילרים, קבעה מראש לאן יוכלו לעבור הצ'יוואוות שנותרו, וניסתה להסדיר את כל העניינים שיכלה לפני מותה.
כאשר חלפו החודשיים שהקציבו לה הרופאים, התקשר הולמס שוב. גריי עדיין התבדחה: ״נראה שלא כל כך קל להיפטר ממני״.
בנובמבר 1984 מתה תלמה גריי. הולמס כתב עליה הספד שהסתיים במילים על אישה שתמיד רצתה לנצח, אך שמעולם לא שמע אותה מתלוננת על הפסד — עד הסוף.
הסיפור של Rozavel יכול היה להסתיים כאן.
אבל הוא לא הסתיים.
השם שנשאר באילנות היוחסין
בשנת 1985 הופיע באוסטרליה Thelma Gray Trophy. Adelaide Hills Kennel Club ייסד תערוכת זיכרון על שמה, ובינואר 1986 תרמה הוד מלכותה המלכה אליזבת בנדיבות למועדון לצורך רכישת גביע נודד לזכרה של תלמה גריי המנוחה, שיוענק לוולש קורגי פמברוק הטוב ביותר בתערוכה.
בבריטניה ממשיך Welsh Corgi League עד היום להעניק את Ch. Rozavel Red Dragon Memorial Challenge Cup עבור Best of Breed בתערוכת האליפות שלו. ל-League יש גם גביע נפרד לזכרה של תלמה גריי — לגור הטוב ביותר של השנה.
אבל אולי המורשת המעניינת ביותר של Rozavel אינה נמצאת בארונות הגביעים — היא כתובה באילנות היוחסין.
הקורגי המודרני, כמובן, כבר אינו אותו קורגי שתלמה גריי ראתה בשנות ה-30. היא עצמה הבינה היטב שגזע אינו עומד במקום: כבר בשנת 1946 כתבה גריי עד כמה השתנה הקורגי בתוך שני עשורים בלבד. בשמונים השנים הבאות השתנו עוד יותר גם מראה הכלבים, גם תפיסותיהם של המגדלים וגם הכלים העומדים לרשותם.
אבל הסיפור של Rozavel מראה דבר אחר — כמה זמן יכולה עבודתו של בית גידול אחד להמשיך לחיות.
בית הגידול עצמו כבר מזמן איננו. הכלבים שנשאו את השם Rozavel נותרו בתצלומים ישנים ובדפי קטלוגים של תערוכות, ספריה של גריי הפכו לפריטים ביבליוגרפיים נדירים, וכמעט לא נותרו אנשים שהכירו אותה וראו את כלביה במו עיניהם.
ובכל זאת, Rozavel לא נעלם ללא עקבות. הקווים שלו התפזרו בין בתי גידול אחרים, חצו אוקיינוסים, התחברו לעשרות קווים נוספים והפכו פחות ופחות גלויים בכל דור. שמו של אב קדמון רחוק נדחק בהדרגה עמוק יותר ויותר לתוך אילן היוחסין — עד שהפך לשורה קטנטנה אי שם יותר מעשרים דורות מאחורי כלב בן זמננו.
כך קרה גם עם איווי וקאיה שלנו. כשהתחלנו לעקוב אחרי ענפים מסוימים באילנות היוחסין שלהן רחוק יותר ויותר אל העבר, מאחורי השמות המוכרים הופיעו שמות מוכרים פחות, אחריהם כלבים שנולדו מוקדם עוד יותר — עד שלבסוף הובילה אותנו השרשרת כמעט מאה שנה לאחור.
אל כלב שנולד בשנת 1932.
אל Rozavel Red Dragon.
===================================