הוולש קורגי פמברוק שאנחנו מכירים כיום עדיין לא היה קיים בשנת 1925.
בחוות של מערב ויילס חיו כלבי עבודה קטנים. הם רעו והובילו מקנה, שמרו על החצר, צדו חולדות וליוו את בעליהם לשוק. קראו להם קורגי, אבל המראה שלהם היה רחוק מלהיות אחיד: חלקם היו גבוהים יותר על הרגליים ואחרים נמוכים יותר, היו בעלי פרווה ארוכה וקצרה, כלבים עם זנב וכלבים ללא זנב.
פרימן לויד (Freeman Lloyd), שגדל בהוורפורדווסט (Haverfordwest), נזכר כיצד בימי שוק וירידים ראה עשרות כלבים כאלה מלווים את החקלאים. עבור משק קטן היה הקורגי כלב עבודה רב-תכליתי — כלב רעייה, שמירה וציד חולדות.
כעבור עשר שנים בלבד יתפעל אותו לויד מהאחידות המרשימה שכבר נוצרה בטיפוס הגזע של הכלב, שרק זמן קצר קודם לכן זכה להכרה רשמית.
אחת המשפחות שנמצאו ממש בלב השינוי המהיר הזה הייתה משפחתם של נלי וסיד בולר (Nellie and Sid Bowler).
לבית הגידול שלהם קראו Bowhit.
שיחה אחרי תערוכת הכלבים
סיפורו של הגידול המאורגן של הקורגי מתחיל כמעט כאנקדוטה. דאי ריס (Dai Rees), שהיה אחד המשתתפים הישירים באירועים, נזכר שנים רבות לאחר מכן בתערוכה של Sealyham Terrier Club בהוורפורדווסט.
לאחר התערוכה הלכו כמה מגדלי כלבים ל-Castle Hotel. סיד בולר היה ביניהם. שם התגלגלה השיחה אל עתיד גידול הכלבים המקומי: הפופולריות של הסיליהם טרייר הייתה בירידה, והנוכחים דנו בשאלה איזה גזע וולשי אחר עשוי לתפוס את מקומו. מישהו נזכר בכלבים המקומיים הוותיקים, שבאזור הזה כונו מאז ומתמיד קורגי.
ד. ט. דייוויס (D. T. Davies), שגדל בלנגייתו (Llangeitho), שיער שבאזור הזה עדיין אפשר למצוא כמה מהכלבים הללו. ואכן, הצליחו למצוא מספר כלבי קורגי. אלא שלפי זיכרונותיו של ריס, המראה שלהם היה מגוון למדי: חלקם היו גבוהים על הרגליים ואחרים נמוכים, חלקם בעלי פרווה ארוכה ואחרים קצרת פרווה, חלקם עם זנב ארוך, חלקם עם זנב קצר וחלקם ללא זנב כלל.
ריס הודה שבאותו שלב המשתתפים עצמם עדיין לא ידעו איזה כלב הם רוצים ליצור.
הפתרון היה הקמת מועדון.
ב-15 בדצמבר 1925 התקיימה ב-Castle Hotel בהוורפורדווסט פגישה שהובילה להקמת Welsh Corgi Club. בין מטרותיו של הארגון החדש היו קידום גידול גזעי, הגדרת הטיפוס הרצוי, יצירת תקן גזע ותמיכה בתערוכות כלבים.
בגיבוש התיאור המוקדם של הגזע וטבלת הניקוד השתתפו אנשים שהכירו היטב את הכלבים המקומיים. פרימן לויד מציין במפורש את ס. בולר כאחד מהם. לכן סיד לא היה רק אחד הבעלים הראשונים של כלבי קורגי לתערוכות — הוא השתייך לדור שנדרש לענות על שאלה הרבה יותר בסיסית: איך בכלל אמור להיראות קורגי גזעי?
נלי וסיד בולר
Bowhit היה שייך לנלי בולר, לבית וייט (Nellie Bowler, née White), והיה מפעל משותף של בני הזוג.
הם התגוררו ב-Benton House ברחוב Goat Street בהוורפורדווסט — עיר שהיסטוריון הגזע סיימון פרסונס (Simon Parsons) מכנה ערש הפמברוק.
סיד, שנולד בשנת 1875, ניהל את חנות המכולת המשפחתית הגדולה ב-High Street.
עוד לפני הקורגי היו בני הזוג מגדלים מנוסים של גזע וולשי מקומי אחר — סיליהם טרייר. הכלבים שלהם Ch Bowhit Peter ו-Ch Bowhit Spargonie הוצגו בהצלחה בתערוכות זמן רב לפני שהשם Bowhit החל להיות מזוהה בעיקר עם קורגי.
סיפורים וזיכרונות מאוחרים יותר נוטים לעיתים להציב את סיד בחזית: הוא היה פעיל במועדון, שופט ודמות ציבורית בולטת בעולם הכלבנות המוקדם. אולם פרסום על Bowhit מאמצע שנות ה-30 מאפשר לראות את חלוקת התפקידים בבית הגידול באופן מעט שונה:
״במשך מספר שנים עשתה גברת בולר, בתמיכתו הנאמנה של בעלה, מר סיד בולר, עבודה יוצאת דופן בקידום הקורגי הקטן מפמברוקשייר; קרוב לוודאי שאלמלא הם, הקורגי לא היה מתקדם בהתמדה כזו אל קדמת הבמה, שבה כעת נראה שמקומו מובטח.״
בהמשך המחבר כבר מתייחס לכלבים כאל “Mrs. Bowler’s team” — ״הקבוצה של גברת בולר״ — ומפרט את כלביה הצעירים ואת הישגיהם בתערוכות.
גם ברישומי הגידול מופיעה שוב ושוב Mrs Sid Bowler כמגדלת. לכן נכון יותר לראות ב-Bowhit לא את ״בית הגידול של סיד בולר״, אלא מפעל משפחתי שבו נלי מילאה תפקיד מרכזי בגידול, בעוד שסיד היה בו-זמנית שותפה, פעיל ומארגן במועדון, שופט ואחד האנשים שעיצבו את הגזע החדש.
ועד מהרה הגיע אליהם הכלב ששינה הכול.
Ch Bowhit Pepper — הכלב שהפך את Bowhit למפורסם
Bowhit Pepper נולד ב-16 באוקטובר 1926 — פחות משנה לאחר הקמת Welsh Corgi Club.
אביו היה Caleb — אחד מכלבי ההרבעה המוקדמים של הגזע המתהווה — ואמו הייתה Glandofan Fury השחורה עם סימני שיזוף, שמוצאה נותר לא ידוע.
כיום הפרט הזה נשמע כמעט בלתי נתפס: לאחד מכלבי ההרבעה החשובים ביותר בתולדות הפמברוק הגזעי הייתה אם ללא אילן יוחסין ידוע. אבל בסוף שנות ה-20 זה כלל לא היה יוצא דופן.
כאשר בשנת 1928 החלו הוולש קורגי לקבל לראשונה Challenge Certificates, הפמברוקים והקרדיגנים עדיין הוצגו יחד. יתרה מזאת, מבין הכלבים שדורגו בכיתות Limit ו-Open בשלוש תערוכות האליפות של אותה שנה, Bowhit Pepper היה היחיד שלא היו לו הורים לא רשומים מצד אחד או משני צדי אילן היוחסין.
כלבי התערוכות הראשונים עדיין היו קרובים מאוד לאוכלוסיית כלבי העבודה המקומית שממנה נוצר הגזע.
Pepper עצמו התבגר לאט למדי. שתי בנותיו — Shan Fach ו-Bowhit Bisco — זכו בתואר אלוף לפניו, ובין הזכרים הקדימו אותו Bonny Gyp ו-Mirador Sensation.
אבל ככלב הרבעה, Pepper עקף במהרה את שאר היצרנים המוקדמים.
The Pembrokeshire Corgi Handbook מתאר אותו ככוח ההרבעה הבולט של תקופתו ומציין כי Pepper הופיע ככל הנראה ביותר אילנות יוחסין מכל אלוף פמברוקשייר מוקדם אחר. גדולתו הייתה פחות בקריירת התערוכות שלו ויותר בהשפעתו ככלב הרבעה.
האלוף הראשון בין כלבי הקורגי היה בתו של Pepper
Shan Fach, בתו של Bowhit Pepper, הפכה לאלופה הראשונה מבין כלבי הקורגי — עוד לפני ההפרדה הרשמית של הוולש קורגי לשני גזעים: פמברוק וקרדיגן.
היא נולדה בינואר 1928 והייתה בבעלותה של מיס א. גווין ג'ונס (E. Gwyn Jones). את ה-Challenge Certificate הראשון שלה קיבלה Shan Fach ביולי 1928 בתערוכת South Wales Kennel Association בקרדיף, תחת השופט ג'. מ. סימונס (J. M. Symmons), ואת השני — באוקטובר של אותה שנה בתערוכת Kennel Club.
לאחר מכן היא נמכרה לאוליבר ג'ונס (Oliver Jones), בעל בית הגידול Pantyblaid.
את ה-CC השלישי, שהשלים את תואר האליפות שלה, קיבלה Shan Fach בפברואר 1929 ב-Crufts.
השופט היה סיד בולר.
יש משהו כמעט סמלי בתמונה הזאת: אחד האנשים שהשתתפו בעיצוב טיפוס הגזע המוקדם מעניק ב-Crufts את התעודה המכריעה לבתו של Bowhit Pepper שלו — והיא הופכת לאלופה הראשונה בתולדות הקורגי.
בהמשך היה Pepper לאביהם של שישה אלופי פמברוק, אבל בכך לא הסתיים הסיפור.
כשהאח היה פמברוק והאחות — קרדיגן
כיום הפמברוק והקרדיגן הם שני גזעים נפרדים, עם תקנים משלהם ואוכלוסיות גידול סגורות, אבל בשנות ה-20 המצב היה מסובך הרבה יותר.
בתחילה רשם Kennel Club את ה-Welsh Corgi כגזע אחד המחולק לשני טיפוסים. פמברוקים וקרדיגנים הורבעו זה עם זה, ולכן דם קרדיגן הופיע באילנות יוחסין של פמברוקים — ולהפך. לפעמים אפילו התעוררה השאלה לאיזה טיפוס יש לשייך כלב מסוים.
בספר The Complete Pembroke Welsh Corgi מתואר Pepper כאחד הכלבים הבולטים הבודדים שמופיעים באילנות היוחסין של שני הגזעים העתידיים. באותו ספר מובא גם סיפור יוצא דופן: לפי העדויות שנשתמרו, באחת התערוכות המוקדמות בקרדיף הוצג Pepper ואף ניצח כ-Pembroke, בעוד שאחותו מאותה המלטה, המכונה בספר Jill, הוצגה באותה תערוכה כ-Cardigan.
מאגרי אילנות היוחסין מוסיפים לסיפור פרט מסקרן נוסף. ל-Pepper אכן רשומה אחות מאותה המלטה, שנולדה ב-16 באוקטובר 1926 לאותם הורים — Caleb ו-Glandofan Fury — אך היא מופיעה בשם Jinks. יתרה מזאת, כיום ניתן למצוא את הכרטיס שלה הן במאגר של Pembroke Welsh Corgi והן במאגר של Cardigan Welsh Corgi — ובמאגר הקרדיגנים שני הוריה אף מסומנים במפורש כ-Pembroke.
סביר מאוד להניח ש-Jill מהספר ו-Jinks מהמאגר הן אותה כלבה, אף שעדיין לא מצאנו הסבר להבדל בשם. אבל הבלבול עצמו ממחיש היטב את מצבו של הגזע בסוף שנות ה-20, כאשר הגבול בין פמברוק לקרדיגן — שנראה לנו כיום מובן מאליו — עדיין רק הלך ונוצר.
ההפרדה הרשמית הסופית התרחשה רק בשנת 1934, ועד אז כבר הספיק Pepper להשאיר את חותמו משני עבריו של הגבול העתידי.
מהרבעה עם Fancy — בתו של הזכר האלוף הראשון, Ch Bonny Gyp — נולד Ch My Rockin Mawer, אלוף קרדיגן.
כך יצא שהאלוף השביעי שנולד מ-Pepper כלל לא היה פמברוק, אלא קרדיגן.
והסיפור לא הסתיים בכך: My Rockin Mawer היה מאוחר יותר אביה של Defiant Girl of Merriedip, שזכתה ב-Best of Breed בתערוכת Specialty של Pembroke Welsh Corgi Club of America.
בקיצור, הגבול בין שני הגזעים המודרניים היה אז חדיר הרבה יותר מכפי שאנחנו רגילים לדמיין כיום.
היה יותר מדי Pepper
בספר The Complete Pembroke Welsh Corgi נמנה Pepper, לצד Ch Crymmych President ו-Ch Rozavel Red Dragon, עם שלושת כלבי ההרבעה המוקדמים המרכזיים שעליהם נבנו בהמשך קווים רבים.
אבל Pepper היה הראשון.
השימוש בו היה נרחב כל כך, עד שבשלב מסוים ניצבו המגדלים בפני בעיה מעשית מאוד: לאן ממשיכים עם כלבים שאילנות היוחסין שלהם כבר רוויים בדם של Pepper?
התשובה הופיעה בשנת 1929.
Ch Crymmych President היה כלב הרבעה חדש וחשוב, ובעיקר — לא היה קרוב משפחה של Pepper. אפשר היה להרביע אליו כלבות שבאילנות היוחסין שלהן כבר הופיע Pepper בקרבה גדולה מדי.
כך החל השלב הבא בהתפתחות הגזע.
לאחר מכן הופיע בנו של President — Ch Rozavel Red Dragon, שבני התקופה ראו בו כוח גידולי רב-השפעה נוסף.
בהיסטוריה המוקדמת של הפמברוק אפשר לראות מעין חילופי דורות: Bowhit Pepper → Crymmych President → Rozavel Red Dragon — לא כשושלת פשוטה מאב לבן, אלא כרצף של כלבי הרבעה שכל אחד מהם השפיע במידה רבה על כיוון התפתחות הגזע.
אלא שהקווים של Pepper ושל President החלו עד מהרה להיפגש שוב, ואחד השילובים האלה עתיד היה למלא תפקיד עצום מעבר לאוקיינוס האטלנטי.
איך התנהל Bowhit
אותו פרסום מאמצע שנות ה-30 מאפשר לנו להבין לא רק אילו כלבים היו ב-Bowhit, אלא גם כיצד התנהלה תוכנית הגידול.
באותה עת היו אצל נלי בולר מספר גורים בני שלושה עד שמונה חודשים, וכולם הוצעו למכירה. המחבר מוסיף פרט מסקרן: “Puppies are continually coming in from bitches at walk at various farms.” — ״גורים מגיעים כל הזמן מכלבות הנמצאות at walk בחוות שונות.״
בעולם גידול הכלבים הבריטי, הביטוי at walk התייחס לכלב שלא הוחזק ישירות אצל המגדל, אלא חי וגדל אצל אדם אחר — ובמקרה של Bowhit, לפי הטקסט, בחוות באזור. כלומר, תוכנית הגידול של בית הגידול לא הוגבלה לכלבים שחיו בפועל בבית משפחת בולר. במובן מסוים הדבר מזכיר את פרקטיקת הבעלות המשותפת הנהוגה כיום: כלבי Bowhit לא בהכרח חיו דרך קבע אצל בני הזוג בולר, ותוכנית הגידול של בית הגידול יכלה לכלול כלבים שחיו במשפחות ובמשקים שונים. עם זאת, המקור אינו מפרט את תנאי הבעלות והגידול של הכלבות האלה.
באותו פרסום נאמר גם שב-Bowhit הייתה תמיד קבוצה של כלבי הרבעה זמינים, שנועדו “to suit any bitch” — להתאים לכל כלבה. מחיר ההרבעה החל בשתי גינאות, ובין יתרונות הכלבים הודגשו חזיתות תקינות, ראשים ואוזניים טובים ו״הבעה שועלית״ שנחשבה רצויה מאוד בפמברוק.
כל הפרטים האלה יוצרים תמונה חיה למדי של Bowhit: כלבים שחיו אצל בני הזוג בולר, כלבות שחיו בחוות, גורים שהגיעו באופן קבוע, מספר כלבי הרבעה זמינים — והפצה פעילה למדי של הקווים האלה בין בעלים אחרים.
לכן הופעת התחילית Bowhit בשמו של כלב לא תמיד העידה שהגור נולד אצל בני הזוג בולר.
דוגמה טובה לכך היא Bowhit Pivot.
הכלב שהחליף את שמו שלוש פעמים
מי שיהפוך ל-Ch Bowhit Pivot נולד ב-4 במאי 1933. המגדל שלו היה לורד הות'פילד (Lord Hothfield), ואביו היה Ch Crymmych President.
ב-Crufts של 1934 הוא הוצג בשם Vipont Scamp. סיד בולר רכש אותו עבור נלי, ולאחר מכן שמו הפך ל-Bowhit Pivot.
הרכישה התגלתה כמוצלחת במיוחד: במאי 1934 זכה Pivot ב-Best in Show בתערוכה בקרמרת'ן (Carmarthen), ולאחר מכן השלים במהירות את תואר האליפות האנגלי.
אבל הוא לא נשאר אצל בני הזוג בולר זמן רב. בתחילת 1935 נשלח Pivot לקליפורניה אל א. מ. טיד (E. M. Tidd), ושם נוסף לשמו Sierra.
Sierra Bowhit Pivot הפך לפמברוק הראשון שזכה בתואר אלוף אמריקאי. בארצות הברית הוא היה גם הפמברוק הראשון שהגיע לדירוג ב-Working Group. כתבה בת התקופה ב-AKC Gazette הדגישה את השילוב באילן היוחסין שלו בין שניים מהקווים החשובים ביותר של הפמברוק המוקדם — Crymmych President ו-Bowhit Pepper.
אבל עוד לפני שעזב את בריטניה הספיק Pivot להעמיד צאצאים רבים.
ביניהם היו Bowhit Primo, Booty, Brenda, Pim, Pilot, Beatie, Pickles, Dora of Penty-Parc, Rozavel Peggy Pivot, Mill Rose, Foxred Tarny, Miss Tip Toes, Golden Sarnita ואחרים. בתו Rozavel Peony הפכה בהמשך לנקודת המוצא של הקו המפורסם Lees של פאט קרטיס (Pat Curties).
בנו מ-Ch Cherry Bark נשלח לאמריקה בשם Robin Hood of Down East.
בשנת 1936, כשהיה בן 14 חודשים בלבד, זכה Robin Hood ב-BOB בתערוכת Westminster והגיע למקום השלישי ב-Working Group — הישג יוצא דופן עבור גזע שרק שנים ספורות קודם לכן כמעט שלא היה מוכר לקהל האמריקאי.
Little Madam נוסעת לאמריקה
סיפור אמריקאי אחר הקשור ל-Bowhit מתחיל כמעט כמו סצנה מסרט.
בשנת 1933 הבחינה מרג'רי רוזלר (Margery Roesler, לימים Renner) בתחנת פדינגטון בלונדון בכלבה קטנה שהגיעה מוויילס עם בעליה, גברת לואיס מפישגארד (Fishguard).
זו הייתה Little Madam.
רוזלר קנתה אותה במקום תמורת 12 ליש״ט.
Little Madam גודלה על ידי נלי בולר והייתה מצאצאיו של Bowhit Pepper. באביב 1934 היא נסעה לארצות הברית יחד עם Captain William Lewis. היא הפכה לפמברוק הראשון שנרשם ב-American Kennel Club, ובהמשך גם לנקבת הפמברוק הראשונה שזכתה בתואר אלופה אמריקאי.
Pivot היה לאלוף האמריקאי הראשון של הגזע, ו-Little Madam — לשני.
בהמשך הורבעה Little Madam ל-Ch Bowhit Punter of Merriedip, בן נוסף של Pepper. צאצאיהם המשיכו את קו Merriedip בדורות הבאים של הפמברוקים האמריקאים.
Pepper נכנס לאוכלוסייה האמריקאית המוקדמת בכמה מסלולים במקביל — דרך Little Madam, דרך Punter, דרך אילן היוחסין של Pivot ודרך קווים מיובאים נוספים — ועד מהרה החל דמו להתרכז שם כפי שקרה קודם לכן בבריטניה.
Pepper + President — עכשיו באמריקה
אחת הכלבות האמריקאיות המוקדמות, Toots, הייתה נכדה כפולה של Pepper ובמקביל אחות למחצה של Crymmych President. כאשר היא הורבעה ל-Bowhit Pivot, שני הקווים המוקדמים החשובים — Pepper ו-President — התחברו זה לזה בצורה הדוקה עוד יותר.
ב-15 באוגוסט 1935 נולדה ההמלטה הראשונה של פמברוקים מגידול אמריקאי שנרשמה ב-AKC.
מהרבעות נוספות של Toots עם Pivot נולדו Ch Sierra Vixen — נקבת הפמברוק הראשונה מגידול אמריקאי שהפכה לאלופת ארצות הברית — ו-Ch Sierra Bruin, הזכר הראשון מגידול אמריקאי שהפך לאלוף.
בשלב הזה ההשפעה של Bowhit כבר לא הייתה רק סיפורו של בית גידול וולשי אחד — היא הפכה לחלק מהיסודות של אוכלוסיית פמברוקים חדשה ביבשת אחרת.
שבעה אלופים באחת-עשרה שנים
עד אמצע שנות ה-30 כבר אי אפשר היה לראות ב-Bowhit עוד אחד מבתי הגידול המוקדמים הרבים.
בשנת 1935 רשם Kennel Club כ-420 כלבי וולש קורגי, וכ-74 אחוז מהם השתייכו לטיפוס Pembroke. ב-Crufts של 1936 נרשמו 165 כלבי קורגי ב-12 כיתות — מספר שיא לאותה תקופה.
בכיתת הנקבות הפתוחה, שהייתה חזקה במיוחד, ניצחה Bowhit Brick.
פרימן לויד כתב אז שאם Challenge Certificate זה השלים את תואר האליפות שלה, הרי ש-Bowhit הגיע לאלוף השביעי שלו בתוך אחת-עשרה שנים.
בין האלופים והכלבים הבולטים של בית הגידול היו Bowhit Bisco, Belle, Bertha, Pivot, Pompom ו-Prince.
בית הגידול לא ניסה להשאיר אצלו את כל כלביו הטובים ביותר — וזו הייתה אחת הסיבות להשפעתו העצומה של Bowhit.
[фото 34: д фото на иврит
Ch Bowhit Belle עם גוריה. בפרסום היסטורי היא מתוארת כאלופה שמעולם לא נוצחה בתערוכות, וכדוגמה מצוינת לאופן שבו אמור להיראות קורגי פמברוק.]
הכלבים שלא נשארו בבית
כיום מגדל עשוי להמתין שנים לגור מבטיח שאותו יוכל להשאיר בתוכנית הגידול שלו. בעולם הכלבנות שלפני המלחמה, לעומת זאת, מעבר של כלבים בוגרים — אפילו אלופים — מבית גידול אחד לאחר היה מקובל הרבה יותר.
Bowhit ניצל את האפשרות הזאת במלואה.
Ch Bowhit Bisco לא הייתה רק כלבת תערוכות מצליחה, אלא גם כלבת רבייה חשובה ששמה מופיע באילנות יוחסין רבים.
בהמשך היא עברה ל-Rozavel של תלמה גריי (Thelma Gray), ולאחר מכן נמכרה לניו זילנד. שם הפכה Bisco לקורגי המיובא הראשון במדינה. מאוחר יותר נמכרו היא ואחת מבנותיה לאוסטרליה.
Bowhit Belle עברה ל-Fox-Red.
Bowhit Pompom — ל-Lisaye.
Bowhit Prince — ל-Teekay.
Pivot — ל-Sierra האמריקאי.
ואלה רק הדוגמאות הבולטות ביותר. פרסונס מציין שכלבי Bowhit רבים נוספים עברו לבתי גידול אחרים; לזכרים נהגו בדרך כלל לתת שמות המתחילים באות P, ולנקבות — באות B.
נדמה היה ש-Bowhit פשוט נטמע בקווים אחרים.
קורגי אחד וקופסת אפרוחים
לפעמים סיפור מקרי אחד שנשמר מספר על כלב יותר מרשימת תארים שלמה.
זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נמסר Pompom לשוטר לשעבר מלנקשייר שהתגורר ליד הורשם (Horsham). הוא היה בביתו החדש רק ימים ספורים, כאשר בעליו, שכבר יצאו מהבית, נזכרו לפתע שהשאירו אותו במטבח יחד עם קופסה ובה אפרוחים בני יום.
הם חזרו הביתה כשהם חוששים מהגרוע מכול.
אבל החשש היה מיותר. הקופסה הייתה ריקה, האפרוחים יצאו ממנה והתמקמו סביב Pompom, והוא שכב ביניהם בשלווה. אחד האפרוחים אפילו התיישב בנוחות על ראשו. אף אחד מהם לא נפגע.
בזיכרונות על האירוע תוהה המחבר האם Pompom החליט שהאפרוחים נמצאים כעת תחת חסותו, ומסיים את הסיפור במשפט קצר:
“A true Corgi!” — ״קורגי אמיתי!״
מוויילס ועד ניו זילנד
עד סוף שנות ה-30 כבר אי אפשר היה להגביל את השפעת Bowhit לפמברוקשייר, ואפילו לא לבריטניה.
באמצעות כלבים שיוצאו וצאצאיהם הופיעו קווי בית הגידול בארצות הברית ובקנדה. Bisco הגיעה לניו זילנד, ובהמשך נמשך הקו שלה באוסטרליה. לאחר המלחמה היה Bowhit Purser בין היבוא האנגלי הראשון שהגיע לאוסטרליה.
במקביל הפך Bowhit לחלק מהבסיס של בתי גידול בריטיים חדשים. דרך Rozavel Peony עמד Pivot בתחילתו של Lees; Bisco נכנסה ל-Rozavel; Prince עבר ל-Teekay. כלבים אחרים הגיעו ל-Fox-Red, Lisaye, Thorwill ולקווים רבים ופחות מוכרים.
בשלב הזה סיפורו של Bowhit כבר חדל להיות סיפורו של בית גידול אחד בהוורפורדווסט. השפעתו נדדה יחד עם כלביו — ממגדל למגדל וממדינה למדינה.
סיד בולר — מעיצוב התקן ועד לשיפוט
בעוד שנלי התמקדה בגידול, סיד נעשה מעורב יותר ויותר בחיים הארגוניים של הגזע.
הוא היה בין האנשים שעמדו מאחורי הקמת Welsh Corgi Club והשתתף בגיבוש התיאור המוקדם של טיפוס הגזע. עד אמצע שנות ה-30 כבר נחשב לשופט סמכותי: פרימן לויד כינה אותו אחד השופטים הטובים באנגליה.
כאשר בשנת 1938 הוקם ארגון חדש — Welsh Corgi League — תמך סיד, שכיהן אז כיו״ר Welsh Corgi Club, בהקמתו.
הוא הוזמן לשפוט את ה-Open Show הראשון של ה-League בשנת 1939. אפילו נשמר זיכרון אישי מהתערוכה הזאת. פטסי יואן (Patsy Hewan), מייסדת Stormerbanks, סיפרה כיצד Stormerbanks Cocktail הצעיר שלה נכנס לראשונה לזירה ״תחת סיד בולר״ וזכה, ככל שזכרה, בשישה מקומות ראשונים ובכארבעה גביעים.
סיד המשיך לשפוט גם לאחר המלחמה.
לסיד בולר הייתה קריירה יוצאת דופן בגזע: הוא נכח בשיחות הראשונות על הקמת המועדון, השתתף בהגדרת טיפוס הקורגי הרצוי, שפט את האלופה הראשונה של הגזע, ובהמשך שפט כבר כלבים של התקופה הבאה.
בית מלא כלבים
ההיסטוריה של Bowhit נשמרה לא רק באילנות יוחסין, קטלוגים ותוצאות תערוכות, אלא גם בזיכרונות אישיים הרבה יותר.
בתם של נלי וסיד בולר, ת'ורה (Thora), שנישאה בהמשך לוויליאם ג'נקינס (William Jenkins), בעל בית הגידול Thorwill, נזכרה שנדמה היה כי הבית שלהם תמיד מלא כלבים. שניים מהאלופים האהובים במיוחד על אביה היו Pepper ו-Prince.
הזיכרון הקצר הזה מוסיף משהו חשוב למה שאנחנו יודעים על Bowhit ממקורות אחרים: מאחורי האלופים הרבים, כלבי ההרבעה, הכלבות שחיו בחוות הסמוכות, התערוכות והפעילות במועדונים עמדה שגרת חיים משפחתית שבה הכלבים תפסו מקום עצום.
עבור ת'ורה, Bowhit לא היה בית גידול מפורסם מספרי ההיסטוריה של הגזע — זה היה פשוט הבית שבו גדלה, בית שתמיד היה מלא בקורגי.
Bowhit עבור ויילס, Rozavel עבור אנגליה
הצלחתו של Bowhit התרחשה בתקופה שבה הפמברוק הפך במהירות מכלב וולשי מקומי לגזע בריטי פופולרי. בשנת 1934 רשם Kennel Club 240 פמברוקים; שנתיים לאחר מכן כבר 562, וב-1938 התקרב מספר הרישומים לאלף. הצמיחה נמשכה גם לאחר המלחמה: בשנת 1946 נרשמו כבר 3,142 פמברוקים, ועד 1950 עלה המספר ליותר מארבעת אלפים.
גם הגאוגרפיה של הגזע השתנתה. את כלבי הקורגי הראשונים, שמהם התפתח הפמברוק העתידי, חיפשו בפמברוקשייר; אבל עד סוף שנות ה-30 כבר פעלו בתי גידול גדולים הרחק מעבר לגבולות ויילס, וכלבים בריטיים יוצאו למדינות אחרות.
The Pembrokeshire Corgi Handbook מספק ניסוח מוצלח במיוחד למקומו של Bowhit בסיפור הזה. כאשר המחבר קליפורד ל. ב. האברד (Clifford L. B. Hubbard) מתאר את הצלחתו יוצאת הדופן של Rozavel של תלמה גריי, הוא מכנה אותו בית הגידול המצליח ביותר של פמברוקים באנגליה וכותב כי Rozavel עשה למען אנגליה וסקוטלנד את מה ש-Bowhit של נלי וסיד בולר עשה למען ויילס.
ההשוואה מעניינת במיוחד משום ששני בתי הגידול היו קשורים זה לזה באופן הדוק. תלמה גריי לא התחילה מקו שהיה מנותק מ-Bowhit: כלבים של בני הזוג בולר הגיעו ל-Rozavel, ובהם Ch Bowhit Bisco, ובתוכנית הגידול נעשה שימוש בצאצאים של Bowhit Pepper ושל Bowhit Pivot. לכן הצלחת הדור הבא של בתי הגידול האנגליים הגדולים צמחה במידה רבה מעבודת גידול שהחלה כמה שנים קודם לכן בוויילס.
כך חדל Bowhit בהדרגה להיות רק בית גידול אחד בהוורפורדווסט. כלביו התפזרו בין מגדלים אחרים, ויחד איתם התפשטה גם השפעתו של Bowhit — תחילה ברחבי בריטניה ולאחר מכן הרבה מעבר לה.
סופו של Bowhit
נלי בולר נפטרה באפריל 1947. סיד האריך ימים אחריה, אך לאחר המלחמה החל Bowhit עצמו להיעלם בהדרגה מזירת התערוכות והגידול. סיימון פרסונס מציין את Bowhit Budding, אמם של שני אלופי Parmel שלאחר המלחמה, ככלבה המשמעותית האחרונה של בית הגידול.
כאן אפשר היה לסיים את סיפורו של בית הגידול עצמו — אך לא את סיפור השפעתו. הקו הזכרי הישיר של Ch Bowhit Pepper שרד בערך עד 1960, ואילו בענפים אחרים של אילנות היוחסין כבר היו צאצאיו רבים כל כך, שלא ניתן עוד לעקוב אחר מורשת Bowhit דרך קו יחיד.
מחברי The Complete Pembroke Welsh Corgi ניסחו את תוצאת העבודה הזאת בפשטות רבה יותר: קשה היה למצוא פמברוק שבמעמקי אילן היוחסין שלו, דורות רבים לאחור, לא היה מופיע דם של Bowhit.
==========================================
מקורות:
- The Pembrokeshire Corgi Handbook: Giving the Origin and History of the Breed, Its Show Career, Its Points and Breeding, Clifford L. B. Hubbard.
- The Complete Pembroke Welsh Corgi, Mary Gay Sargent.
