כלב בישראל חי במשטר של "חצי שנה אסור לצאת מהבית". בקיץ האספלט מתחמם עד שאפשר להכין עליו שקשוקה. לעומת זאת, מנובמבר ועד אפריל ישראל היא המדינה הכי טובה בעולם לטיולים: מסביב ירוק, הכול פורח, האוויר קריר ונעים, ותמיד אפשר למצוא מסלול נהדר לא רחוק מהבית.
במהלך כמה שנים אספנו עשרה מסלולים שבהם אפשר לשחרר את הכלב מהרצועה והוא יוכל לרוץ ולעשות חיים. בכל המקומות האלו הלכנו ברגל – אנחנו והכלבים. זה לא "מצאתי מסלול באינטרנט", אלא שבילים שבאמת הלכנו בהם, נרטבנו, שקעַנו בבוץ והוצאנו קוצים מהפרווה.
הערה מיוחדת לקורגי: לזן הזה יש רגליים קצרות וגב ארוך, ולכן לא כל מסלול יתאים לו. בנוסף, תמיד צריך לקחת בחשבון את גיל הכלב, מצב בריאותו, הכושר והסיבולת שלו. לכן לכל מסלול במאמר הזה נתנו דירוג בכפות.
סולם קושי בכפות קורגי:
- 🐾 מישורי, יש צל, יש מים. מטיילים ולא מזיעים.
- 🐾🐾 קצת עליות וירידות, שלושה–ארבעה ק"מ. נורמלי לכלב בוגר ובריא.
- 🐾🐾🐾 חול, אורך המסלול או היעדר מוחלט כמעט של צל. מים חובה לקחת.
- 🐾🐾🐾🐾 צבירת גובה, אבנים, מדרגות. לצעירים וספורטיביים.
- 🐾🐾🐾🐾🐾 בקילומטר האחרון הכלב נוסע על הידיים. מסלולים כאלה לא תמצאו כאן, כי טיול צריך להיות הנאה ולא עונש לאף אחד.
🚨 קודם החלק המשעמם אבל החשוב: לאן אסור עם כלב
רבע משטח ישראל הוא גנים לאומיים ושמורות טבע. הכללים בשמורות ובגנים שונים, וזה מבלבל רבים. ננסה לעשות סדר:
- לפי כללי רשות הטבע והגנים, לרוב הגנים הלאומיים, כולל בתשלום, מותר להיכנס עם כלב – אבל הוא חייב להיות ברצועה ובמחסום, וצריך לשמור על כללי הגן הספציפי.
- לרוב השמורות בתשלום אסור בכלל להכניס כלב, ובאחרות אסור לכלב ללכת בשבילים המסומנים להולכי רגל.
יש מקומות מסוימים שלא יכניסו אליהם אפילו כלב נחייה, למשל עין עבדת ועין גדי.
הכללים משתנים מעת לעת, ולכל גן ושמורה יש פירוט נפרד. לכן לפני היציאה פתחו את הרשימה באתר רשות הטבע והגנים, מצאו את הגן שמעניין אתכם וקראו את הכללים לביקור עם כלב. זה ייקח כמה דקות, אבל יכול לחסוך לכם יום שנהרס.
להגבלות האלו יש היגיון שלא תמיד חושבים עליו: שמורה היא לא פארק ולא שטח הפקר. שם חיים בעלי חיים בר, שעבורם הכלב שלכם הוא טורף זר, ומפגש כזה עלול להסתיים רע גם בשביל בעל החיים וגם בשביל הכלב שלכם. אפילו הקורגי הכי עדין ירדוף אחרי כל מה שרץ, ולכן הדרישה להחזיק את הכלב ברצועה היא לא גחמה של הפקח אלא דאגה לבטיחות בעלי החיים.
🚨 בטיחות במסלול
לפני שמחברים רצועה ומעמיסים את הכלב לאוטו, חייבים לעבור על כללי הבטיחות. הטבע הישראלי יפהפה – אבל מתעתע:
1. חום ואקלים: ודאו שטמפרטורת האוויר מתאימה לטיול פעיל. קראו את המאמר שלנו "קורגי באקלים הישראלי: חום, טיולים וטיפוח פרווה".
2. צומח וחי: להסתכל גם על השביל וגם לצדדים! קראו את החומרים על הצמחים המסוכנים בישראל, על נחשים, עכבישים וחרקים, וגם על מפגשים עם דורבנים ותנים.
3. הגנה מפולשים לא רצויים: לפני היציאה לשדות חובה לוודא שהכלב מטופל כראוי. הכול על הגנה תמצאו במאמרים על טפילים וקרציות בישראל ועל בחירת תכשירים כמו Bravecto, NexGard ואחרים.
4. ערכת עזרה ראשונה ותסמינים: לנוחותכם, החזיקו בהישג יד את הדף "מתי אסור לחכות: תסמינים שמחייבים לגשת בדחיפות לוטרינר".
לפני הטיול אנחנו תמיד ממליצים:
- לקחת מספיק מים לא רק לעצמכם אלא גם לכלב;
- להימנע מטיולים ארוכים בשעות הכי חמות של היום;
- להשתמש ברצועה ארוכה במקומות שבהם מסוכן לשחרר את הכלב;
- לזכור שגם הכלב הכי מחונך צריך לכבד את שאר המטיילים ואת הטבע המקומי.
אפילו המסלול הכי פשוט יהיה הרבה יותר נעים אם מתכוננים אליו מראש.
🚨 מה לשים בתיק
- מים – לכם ולכלב, ושותייה מתקפלת. קורגי יודע לשתות לכם מהבקבוק, אבל זה לא נגמר נקי.
- רצועה קצרה בנוסף לארוכה. תועיל בשבילים צרים ובמקומות שבהם פוגשים רועים עם עדרים.
- פינצטה לקרציות. אחרי הטיול צריך לבדוק את הכלב מכף רגל ועד ראש, במיוחד אוזניים, מפשעה ובין האצבעות. פירוט מלא יש לנו במאמר נפרד על קרציות ופרעושים בישראל, ועל התכשירים עצמם כאן.
- חטיפים, אבל בלי הגזמה. בטיול הכלב מוכן לעבוד בשביל אוכל הרבה יותר מבבית, ולכן יהיה מאד קל להאכיל אותו יותר מדי. על קלוריות נסתרות בחטיפים כבר כתבנו. ואל תשתפו את הכלב בסנדוויץ' שלכם בלי לחשוב – ממש לא כל אוכל של בני אדם בטוח לכלב שלכם.
- שקיות ל"מתנות" של הכלב. כן, גם באמצע שדה ריק.
ותזכרו את עניין המשמעת: אם הכלב לא חוזר לקריאה בשדה שמריח מתן, אסור לשחרר אותו מהרצועה. זה לא עניין של ציות לשמו, זה עניין של בטיחות. במאמר "האם קורגי צריך אילוף" דיברנו על זה בפירוט.
מילאתם מים, לקחתם חטיפים? קדימה למסלולים!
איך אנחנו בוחרים מסלולים
וולש קורגי הם כלבים פעילים, סיבולתיים וסקרנים. הם נהנים לעבור כמה קילומטרים ברגל, לחקור ריחות חדשים ומוכנים ללוות את בעליהם כמעט לכל טיול.
אבל גם הגב הארוך והרגליים הקצרות מחייבים גישה שקולה בבחירת מסלול. אנחנו משתדלים להימנע ממקומות שדורשים זחילה ארוכה בין סלעים גדולים, טיפוס במדרונות תלולים או קפיצה בלתי‑פוסקת מעל מכשולים.
לכן את כל המסלולים ברשימה הזו אנחנו מרגישים בנוח להמליץ לרוב הקורגי הבוגרים והבריאים. כל מסלול הלכנו בעצמנו עם הכלבות שלנו, ולכן אנחנו חולקים לא תיאורי פרסומת אלא ניסיון אישי.
🌸 מסלול 1: גבעת התורמוסים (תל שוכה)
📍 אזור: השפלה
🐾🐾 קושי: קל/בינוני
💧 מים: אין
🌳 צל: מעט
📏 אורך המסלול: – מסלול ארוך 3.5 ק"מ, ויש אפשרות לקצר
🌼 זמן מומלץ: פברואר–מרץ
בפברואר גבעת תורמוסים (תל שוכה) פורחת באופן שלא ניתן לתאר במילים. בעונה הזו מגיעים לשם הרבה אנשים, אבל השטח מספיק גדול לכולם, כך שסביר שלא תתקלו בצפיפות מיוחדת (בטח שלא באמצע שבוע).
טיפ קטן: כולם ילכו מהחניה ישר למעלה, אל הפרחים – ואתם תעשו להפך. לכו עוד הלאה באותה דרך שבה עליתם לחניה. בהתחלה יהיו הרבה אנשים על הדרך, ואז פחות ופחות, עד שתישארו כמעט לבד. אחרי כשני קילומטרים תגיעו להצטלבות עם סימון כחול ותפנו שמאלה. שם יש עלייה מתונה, קצת עצים, וכל הדרך חזרה לאוטו תעבור על שטיח של תורמוסים וכלניות.
הבונוס בהארכת המסלול הוא שעד שתגיעו ללב הפריחה, הכלבים כבר יהיו מותשים קצת וישבו יפה לצילום. שני קורגי טורבו שלא נתנו לצלם אותם במאה המטרים הראשונים, בסוף כבר הצטלמו כמו דוגמניות.
👉 נקודת Waze, מסלול קצר לעצלנים ומפת פריחה: ראו בבלוג
🏛 מסלול 2: גלגל הרפאים ברמת הגולן
📍 אזור: רמת הגולן
🐾🐾🐾 קושי: בינוני
💧 מים: עונתיים
🌳 צל: שמש פתוחה
📏 אורך המסלול: – מסלול מעגלי, כ־7 ק"מ, כשלוש שעות בקצב רגוע
🌼 זמן מומלץ: פברואר–אפריל
שבעה ק"מ נשמע הרבה, אבל אלו שבעה ק"מ קלים: בלי עליות וירידות משמעותיות; דרך ושביל מישוריים. העלייה היחידה היא לגבעה מיד אחרי כביש 808, וכדאי לעלות – משם רואים את מאגר דליות, שהוא יפה במיוחד בחורף ובאביב.
המסלול מתחיל בחניית צומת דליות – כשני ק"מ דרומית לכניסה לגן הלאומי גמלא. משם הולכים על שביל הגולן צפונה‑מזרחה.
המטרה היא "רג'ום אל הירי", גלגל הרפאים: מבנה ענק של מעגלים קונצנטריים מאבנים, שחוקרים עדיין מתווכחים על ייעודו. מהקרקע הוא, כנות, לא מאד מרשים – אבל מהאוויר...
לגבי כלבים ובוץ: לאורך המסלול זורם פלג קטן שעשה לכלבות שלנו ים של אושר. אף שלולית, ביצה או גוש בוץ לא נשארו יבשים. בחורף ואחרי גשמים הפלג כנראה יסחוף את השביל, ואז אתם תהיו מלוכלכים לא פחות מהכלב שלכם. אפשרות אחרת – ללכת הלוך‑חזור בדרך הג'יפים.
קרוב לוודאי שתפגשו גם עדר סוסים – היו עירניים! פעם עדר כזה משך אחריו את הכלב של חברים שלנו, והבעלים חיפש אותו כמה שעות בהרים.
ובחגים יש על שביל הגולן כמות אנשים כמו על איילון בשעת עומס.
אבל מצד שני, כשבכל הארץ הכול כבר נבל ופָּרַח, כאן עדיין אפשר למצוא כלניות אדומות בדשא ירוק.
👉 Waze לחניית דליות, סימון שביל הגולן ותצפית על הגלגל מהאוויר: הכול בבלוג
🌿 מסלול 3: הגבעות הדרומיות של מודיעין
📍 אזור: מודיעין
🐾🐾 קושי: קל/בינוני
💧 מים: אין
🌳 צל: חלקי
📏 אורך המסלול: – מעגלי, 3 ק"מ (אפשר לקצר), צבירת גובה רק 75 מטר.
🌼 זמן מומלץ: פברואר–אפריל
האתר הרשמי של העיר מכנה את האזור הזה "טוסקנה הישראלית". הצהרה קצת יהירה, אבל במרץ היא אפילו סבירה.
החניה נמצאת ליד כיכר השוטר/ת, ויש בה הרבה מקומות. אחרי שחניתם, חצו קודם את הגשר עם החבל – ואל תשכחו לסגור אותו אחריכם. מיד אחרי הגשר האוויר של החופש מכה לכלבים בראש, ומשם הם טסים...
לאורך המסלול פזורה היסטוריה: אחרי כ־300 מטר יש שרידי כנסייה ביזנטית, חורבת חדת, שנותרו ממנה אבנים ושברי עמודים. שם נמצא רצפת פסיפס עם פסוק מתהילים על נשמה שכמהה לא‑לוהים כמו אייל למי פלגים. הכלבות לא יודעות לקרוא, אז כנראה ירוצו משם בשמחה.
עוד תפגשו את בארית – באר בעומק כעשרה מטרים וקוטר שלושה מטרים, שנשארה מכפר ערבי שנכבש ב־1948 במבצע "דני". ולפני הערבים היה כאן יישוב נוסף, שנותרו ממנו בורות איסוף מים ומערות, שחלקן ניתנות לירידה.
כשמגיעים לאורן מאד מפותל, תדעו שהגעתם לחורבות קנובה. השם מתורגם בערך ל"חורבות כרובית צבעונית", ואין לנו הסבר לזה. מהפסגה רואים את אזור בנימין, הרי ירושלים, עמק איילון ואת הגשר הארוך בארץ, וביום טוב מזג האוויר מאפשר לראות את כל גוש דן עם תל אביב.
אנחנו יצאנו במטרה לעייף את הכלבות עד מאה בסולם של עשר. לפי איך שקפצו בדרך חזרה, כנראה שלא כל כך הצלחנו.
👉 נקודת התחלה, סימונים וכל הארכאולוגיה בדרך: לקריאה בבלוג
🌳 מסלול 4: גבעות כורכר בנס ציונה
📍 אזור: גבעת האירוסים בנס ציונה
🐾🐾 קושי: קל/בינוני
💧 מים: אין
🌳 צל: מעט
📏 אורך המסלול: – 3.5 ק"מ (אבל אפשר לטייל הרבה יותר).
🌼 זמן מומלץ: פברואר–אפריל
זה מסלול שאפשר ללכת בו בלי סוף, וכל פעם הוא יהיה קצת אחר. הסיבה פשוטה: יש שם כל כך הרבה שבילים, שגם אחרי כמה שנים עוד לא עברנו בכולם. מגיעים, חונים והולכים לאן שהעיניים לוקחות.
רשמית זה הגן הלאומי "גבעות נס ציונה", אבל המקומיים קוראים לו "גבעת הכורכר", כי הסלע שמרכיב את הגבעות נקרא כורכר. זה חול‑סלע רך שנחצב במחצבות לאורך החוף. צבעו יכול להיות חום בהיר או צהוב, ומשמש בעיקר לציפוי קירות.
לכלבים כאן גן עדן: קרקע רכה מתחת לכפות, מרחב, וכמעט אין אנשים (חוץ מעונת הפריחה של אירוס הארגמן בכמה נקודות על הגבעות). בחלק הרחוק של הפארק לא פגשנו באף אדם במשך כל הטיול.
מנקודות העניין: בית עץ שלא הצלחנו להביא אליו את הקורגי, כיסא על פסגת גבעה שמישהו טרח לגרור לשם, ואתר הנצחה לנפגעי טרור בחורשה קטנה. פזורים שם גם אבנים שנראות כהריסות מבנים, אבל אין לנו עליהן מידע.
בצפון הפארק יש חורשה שקל למצוא בה פינה שקטה לפיקניק.
👉 Waze, מפת המסלול שלנו ומה עושים עם אינסוף צמתים: לקריאה בבלוג
🏺 מסלול 5: תל גזר – בעקבות מלכים ותרבויות עתיקות
📍 אזור: השפלה
🐾🐾 קושי: בינוני
💧 מים: אין
🌳 צל: מעט
📏 אורך המסלול: – 1.7–2.7 ק"מ (1.7 ק"מ בתוך הגן, ועוד עד ק"מ בכל כיוון מהחניה).
🌼 זמן מומלץ: דצמבר–אפריל; אפשר כל השנה, אבל בקיץ ובסתיו רק סמוך לשקיעה.
ביולי 2022 פרצה בגן הלאומי תל גזר שריפה שכובוּתה בידי עשרים צוותי כיבוי. האש חשפה מה שהעשב הגבוה הסתיר שנים: חלקים מהעיר הקדומה, ערימות חרסים ממש מתחת לרגליים, ושערי שלמה בכל הדרם. כל השבילים בגן הפכו ברורים כמו על מפה.
האטרקציה הראשית של הגן היא המצבות הגדולות שגורמות לתל גזר לקבל את הכינוי "סטונהנג' הישראלי". לפני שנים רבות שימש המקום לטקסים פולחניים.
יש מעט צל בגן, ובאוקטובר מרגישים את זה היטב. איווי, הוותיקה יותר בטיולים, בדקה קודם כל את כל שלטי המידע, אחר כך מצאה צל והתיישבה לחסוך אנרגיה, בזמן שקאיה רצה כאילו זו הפעם הראשונה בחייה בחוץ. באמצע המסלול גם היא הבינה שאם אפשר לשכב בצל, אז כדאי לשכב בצל.
ובאביב התמונה שונה לחלוטין. חזרנו לתל גזר במרץ, כשבמעיין עין ורד הייתה מים טריים, מתאימים בהחלט לשחייה – מה ששתי הכלבות ניצלו בשמחה.
👉 איך להגיע דרך כרמי יוסף ולא להיתקע בשדות: כל הפרטים בבלוג
🌊 מסלול 6: חוף השרון – בריזת ים ומצוקים גבוהים
📍 אזור: חוף הים התיכון, אזור נתניה
🐾🐾 קושי: קל
💧 מים: חצי מהמסלול לאורך הים
🌳 צל: חלקי
📏 אורך המסלול: – המסלול קצר, אבל אפשר לטייל כאן שעה, שעתיים ואפילו את כל השש.
🌼 זמן מומלץ: תמיד כשלא חם.
זהו מסלול קיץ אידיאלי. חצי מהטיול עובר לאורך קו המים, וחצי – עם נוף לים. אבל אזהרה: ייתכן שתפגשו כאן אנשים עירומים לחלוטין. החוף הפראי המקומי פופולרי מאד אצל נודיסטים.
הכול מתחיל בירידה לים, וזו לא ירידה "פשוטה" אלא בסגנון מסלולי ערוצים נחליים. אין מה להיבהל – למעשה זה אפיק עונתי של נחלון אלמוני, שבו המים יורדים בחורף לים.
בכל מקרה, אחרי כחמש דקות כבר תגיעו למים. פנו ימינה, שם מחכים לכם מרחב, רעש הגלים ומעט מאד אנשים.
היתרון הגדול לכלבים נמוכים הוא הסלעים שיוצרים בריכות קטנות. בהן הקורגי יכול להשתכשך בלי סכנה להיסחף לים – חשוב, כי שילוב של כלב קצר‑רגליים וגלי חוף הוא לא מתכון מוצלח. (על שחייה כעומס פיזי לקורגי יש לנו מאמר נפרד.)
שלוש אזהרות:
- אל תשבו קרוב מדי למצוק – יש לו נטייה לא סימפטית לקרוס.
- שימו לב שהכלב לא יסתבך ברשתות דיג קרועות שנשארו על החוף, שיכולות להכיל עדיין קרסים חדים.
- בעונת המדוזות שימו עין על הכלב במיוחד – אי אפשר לדעת עד כמה קרוב הוא יחליט להכיר מדוזה...
קטע הים קצר – פחות מקילומטר. אחר כך עולים בשביל, פונים ימינה, ומגיעים לפארק חוף השרון, שבו יש הרבה שבילים שמתפצלים לכל הכיוונים. משהו פורח שם כמעט כל השנה, אבל באביב, כמובן, הכי יפה.
👉 שתי אפשרויות חניה ואיך לחשב נכון את הזמן עד שקיעה: המסלול בבלוג
🏖 מסלול 7: נבי רובין
📍 אזור: ראשון‑לציון / שורק / פלמחים
🐾🐾🐾 קושי: בינוני
💧 מים: חלק קטן מהמסלול יכול לעבור לאורך הנחל (אבל אסור לכלב להיכנס אליו).
🌳 צל: יש, אבל רק בחלק מהמסלול.
📏 אורך המסלול: – מעגלי, בערך 3 ק"מ או יותר; תלוי בכם.
🌼 זמן מומלץ: חורף–אביב.
המסלול מתחיל בחניית "נחל שורק".
מיד אחרי השער תראו פיצול ושלוש דרכים. ישר ושמאלה – הגרסה הקצרה של המסלול; ימינה – הארוכה.
אם תבחרו לפנות ימינה, עקבו אחרי נקודות הציון: קודם "חדר כושר" פתוח, אחר כך סימון ירוק (לא הכי ברור, אז להיות קשובים).
אם אחר כך תתחילו לראות חורבות – סימן שאתם בכיוון. בסופו של דבר תגיעו לגדר אבן, ומאחוריה – היעד העיקרי של הטיול: "המאוזוליאום".
כאן, לפי המסורת, קבור ראובן, הבכור מבין שנים‑עשר בני יעקב. לידו צומח העץ היחיד בקטע הזה של המסלול, שבצל שלו אפשר לנוח.
חשוב!
- אין בכלל צל בחלק הראשון של המסלול, מלבד העץ הזה. בקיץ כדאי להגיע רק מוקדם בבוקר, ועם מספיק מים לכם ולכלב.
- בימות השבוע האזור יכול לשמש כשטח אימונים צבאי; במקרה כזה יעמדו חיילים בשער ולא יתנו לכם להיכנס.
- אחרי גשם החול מהודק וקל ללכת עליו, אבל בעונה היבשה הוא נהיה רך ומתפורר, ואז לכם ולכלב יהיה קשה יותר ללכת – אבל גם הרבה יותר בריא. (אגב, על עומסים: למה קורגי בכלל צריך פעילות גופנית סדירה.)
- בעונה היבשה יכולים להיות בחול זרעים קוצניים ממיני צמחים שונים, לכן שימו לב לכלב. אם הוא לפתע מתחיל להרים רגל או לצלוע, מיד מששו היטב את כרית הכף והוציאו את הקוצים.
👉 קואורדינטות הקבר ומפת המסלול: פרטים בבלוג
🌊 מסלול 8: נחל שורק וחוף פלמחים
📍 אזור: ראשון‑לציון / שורק / פלמחים
🐾🐾🐾 קושי: בינוני
💧 מים: נחל וים
🌳 צל: מעט
📏 אורך המסלול: – מעגלי, בערך 5–5.6 ק"מ; הכול תלוי בכם. אפשר גם להגיע ל‑10.
🌼 זמן מומלץ: חורף–אביב.
זה המסלול שממנו בעצם התחילה הסדרה הזו – שם, אחרי שאיווי הצטרפה למשפחה, הבנו שנצטרך לחפש מסלולים לטיול עם כלב בצורה יסודית ומסודרת.
המסלול מתחיל מיד אחרי החניה, בחורשה מוצלת שבה אפשר לעשות פיקניק ואפילו לישון באוהל. אבל לשבת בלי לעשות כלום זה לא הסגנון שלנו, אז אפשר לשחרר את הכלב מהרצועה ולהתחיל לצעוד.
חוצים מתחת לגשר, עוברים ליד מאגר המים הלבן של "מקורות" ומגיעים לחורשה שנייה. שם יש פיצול: ימינה יוצאת דרך אספלט, ושמאלה – שביל חול. לכם שמאלה.
אם תגיעו בעונה, תוכלו ליהנות לבד מפריחת אירוס הארגמן ממש לאורך השביל.
בדרך תראו דיונה גדולה שאפשר לרוץ עליה – עם הכלב ובלעדיו. אחר כך תגיעו לרצועת חוף רחבה וריקה, שבה הכלבות שלנו אוהבות לרוץ על קו המים ולחפור בין הצדפים.
בחזרה עדיף ללכת בדרך אחרת, לאורך הערוץ – שם יש צל ורחש של אקליפטוסים.
גם בקיץ אפשר להגיע, אבל רק מאד מוקדם – עם הזריחה.
👉 חניה, פניות ורשימה מלאה של כל מיני האירוסים הבר בישראל: חפשו בבלוג
🌷 מסלול 9: קורגיריס (Corgiris) – אירוסים, תפוזים ושני קורגי מאד מלוכלכים 🐾🐾
📍 אזור: ראשון‑לציון / שורק / שמורת אירוס הארגמן
🐾🐾 קושי: קל/בינוני (לפי האורך שתבחרו)
💧 מים: אין
🌳 צל: מעט
📏 אורך המסלול: – לפי הרצון שלכם
🌼 זמן מומלץ: חורף–אביב.
את המסלול הזה צריך לעשות בפברואר ולא בזמן אחר. אירוס הארגמן פורח זמן קצר, ופירות ההדר באותה תקופה בדיוק מבשילים.
הדרך לשמורת האירוסים היא דרך חולית שרכב פרטי יעבור, אבל בקושי. אנחנו השארנו את הרכב בתחילת המסלול והלכנו ברגל; כמה ימים לפני כן ירדו גשמים, ולכן מיד בהתחלה היינו צריכים לשאת את הכלבות על הידיים מעל שלולית גדולה. בתמורה על הדאגה הן טסו קדימה – אל השלולית הבאה, שהייתה הרבה יותר בוצית. ואחריה עוד אחת. ועוד אחת. כל אחת ציורית מקודמתה.
די מהר שתי הכלבות קיבלו צבע חדש שקראנו לו "וולש קורגי חזירון מאושר".
בעונה הזו מסביב פורחים אירוסים, ובמטעים מבשילים תפוזים, קלמנטינות ולימונים.
המסקנה: אם אתם לא מוכנים לרחוץ את הכלב בארבע ידיים, חכו עד שהשלוליות יתייבשו. אבל אז גם האירוסים יסיימו לפרוח.
👉 איפה לחנות ליד גבעת חומרה ואיך זה נראה: הסיפור המלא בבלוג
🏛 מסלול 10: שביל הקיסר – דרך רומית וצל יערות הרי יהודה
📍 אזור: הרי ירושלים
🐾🐾🐾🐾 קושי: בינוני‑קשה
💧 מים: אין
🌳 צל: הרבה
📏 אורך המסלול: – מעגלי. בגרסה שלנו יצא 5.45 ק"מ עם עלייה מצטברת של 246 מטר
🌼 זמן מומלץ: חורף–אביב.
בעינינו זה המסלול היפה ביותר בכל האוסף. והוא גם האתגרי ביותר מבחינת עומס: חמישה וחצי ק"מ וכמעט 250 מטר גובה. בשביל קורגי זו כבר עבודה, לא סתם טיול.
השביל קרוי על שם הקיסר אדריאנוס. על אחת העמודים ששוכבים לאורך הדרך מצאו את שמו, וזה הספיק כדי שהשביל ייקרא "שביל הקיסר". האם אדריאנוס באמת צעד כאן – אף אחד לא יודע, אבל די ברור שכאן עברה הדרך הרומית מירושלים לבית גוברים, וחלק מהמדרגות נחצבו ממש בסלע. הן שרדו, ואפשר ללכת עליהן. הכלבות, אגב, לא התרגשו מהערך ההיסטורי.
אנחנו טיילנו שם בדצמבר, תחת עננים אפורים, וזה היה מושלם. רקפות, נרקיסים, יער רטוב ושקט מוחלט.
בוואדי הצרצר בשלב מסוים נשמעה רק ציפור בודדת, וסביבנו עמד יער רטוב כאילו אנחנו בכלל לא בישראל אלא איפשהו באירופה.
בדרך תפגשו את חורבות בית היערנים; מקובל לחשוב שהבית נבנה בתקופת המנדט הבריטי, אף שהסגנון מזכיר יותר את התקופה העות'מאנית. אם תזחלו פנימה (וסביר שכן), שימו לב לרגליים: יש שם מערה.
המים היחידים במסלול הם שלוליות אחרי גשם. צל יש כמעט לכל האורך, ולכן המסלול מתאים גם לאביב וגם לסתיו מאוחר.
👉 איך למצוא את תחילת המסלול, איפה לפנות לבית היערנים וקובץ GPX: כל המסלול צעד‑צעד בבלוג
שליף
אחרי הטיול
בדקו את הכלב מההתחלה ועד הסוף: קרציות, קוצים, קצות צמחים שנתפסו בפרווה. בדקו את כריות הכפות, במיוחד אם הלכתם על סלעים או חול חם.
ותזכרו את התסמינים שמחייבים נסיעה מיידית לוטרינר, ולא "מחר בבוקר": נשימה כבדה שלא נרגעת גם בקור, אפטיה, סירוב לשתות, צליעה על רגל אחת אחרי קפיצות. רשימת המצבים שאסור לחכות איתם.
ישראל יפהפייה כשרואים אותה יחד עם כלב
בשנים האחרונות גילינו שהטיולים הכי טובים הם ממש לא בהכרח מסעות ארוכים של עשרות קילומטרים. לפעמים מספיקות שעתיים בין גבעות פורחות, בריזת ים או חורבות עתיקות כדי ליהנות בגדול ולהעניק לכלב חוויות חדשות.
נמשיך לעדכן את האוסף הזה במסלולים חדשים שנבדוק יחד עם הקורגי שלנו. מקווים שהוא יעזור לכם לגלות פינות חדשות בישראל ולהפוך את הטיולים המשותפים לעוד יותר מעניינים.
