היום נפגשנו כולנו, כל החבורה העליזה של הגורים — כל השגר — כדי לחגוג את קבלתו של מסמך חשוב במיוחד: תעודת היוחסין! ובמקרה, האירוע גם יצא בדיוק כשמלאו לקורגים שלנו עשרה חודשים.
הגיעו שש משפחות מתוך שבע (ולכן אחות אחת חסרה בתמונות), וגם המשפחה של מייק (המגדל שלנו) והמשפחה של אבא גראן (שגם הוא יופיע באחת התמונות).
אין דבר כזה יותר מדי קורגים, גם כשיש המון מהם. ))) אבל רעש ואבק הם בהחלט יודעים לייצר בכמויות. ))) וגם שמחה וחיוכים, כי קשה להגיב לגזע הזה אחרת.
היו גם שיניים חשופות, שלא תחשבו שמדובר בכלבלבים חמודים, חסרי ישע, שרק מחייכים כל הזמן...
ממש לא! )) אנחנו כלבי רועים!

בזמן שהבעלים פטפטו ושתו קצת בירה, הכלבים נהנו מהחיים.

אם כי... אחרי שכולם הגיעו וההתרגשות הראשונית מהמפגש קצת נרגעה, מייק ערך את הטקס החגיגי של חלוקת תעודות היוחסין.
התמונה שלנו מופיעה ראשונה בפוסט, והנה כל השאר:
האח מריו והאחות בטי (שניהם פלאפיים).


האחיות ג'וני ולילו.


וכמובן, הכוכב באטון — כוכב עוד מיום היוולדו. ))) הוא היה היחיד שהשם הביתי המצחיק שנתן לו המגדל התאים לו כל כך, עד שהבעלים החדשים החליטו לא לשנות אותו. )))

איזה בחור יפהפה בצורה בלתי רגילה! אילו היה מותר להציג פלאפיים בתערוכות, הוא היה משאיר לכולם אבק. ))

ואז התחילו המשחקים החמודים והעדינים של הקורגים. )))



מישהו כתב לי פעם שקורגים לא יודעים לרוץ מהר.
מואחחחה...
קודם תנסו לתפוס את הכלבלב החמקמק הזה, שמחליק בין הידיים והרגליים — ורגע אחר כך כבר נעלם מהעין...

בהתחלה באטון ומריו, כמו בנים אמיתיים, קצת רבו. )) הוחלט שצריך להפריד אחד מהם לזמן קצר, אז באטון הלך לנוח בכלוב. )

אחרי שהיה לו קצת זמן לחשוב על ההתנהגות שלו, שחררו אותו ונתנו לו לשחק בפריזבי ובטבעת פולר.
והוא שכח לגמרי ממריו...


בינתיים מריו בילה בקצה השני של המגרש עם האחיות שלו.

אחר כך גם שאר הגורים לקחו דוגמה מהאח הגדול והתחילו לשחק יפה. )))

אבל המשחקים השלווים נמאסו עליהם די מהר, ושוב התחילו לעוף לכל הכיוונים אבק, פרווה וצהלות כלבלביות. )))

שתי הג'ינג'יות היו נלהבות במיוחד. ))


מדי פעם הכלבים רצו אל הבעלים שלהם כדי לקבל חיבוק... או אל בעלים של מישהו אחר, העיקר לקבל קצת אהבה. )

והם אפילו הסכימו שנצלם אותם. ))

ועל כל הבלגן הזה השקיף בשלווה פילוסופית האבא החתיך, גראן.

בסופו של דבר הילדים הקטנים התעייפו ונרגעו...

למעשה, בתוכנית שלנו היה גם ביקור בבריכה, אבל מסיבות טכניות שלא היו תלויות בנו הוא בוטל.
אז כנראה שפשוט נצטרך להיפגש שוב ולעשות עוד מסיבה. )))
ועכשיו אנחנו הבעלים הגאים של התעודה היפה הזאת:

