לא מזמן העירו לי, ובצדק גמור, שכמעט הפסקתי לכתוב על איווי.

וזה נכון. :)

הילדה שלנו (איווסקה, איוושקה, איוונובנה) גדלה, וקורה בדיוק מה שקורה עם תינוקות אנושיים — הפסקנו לצלם אותה בכל שנייה ולהתמוגג מכל צליל חדש שהיא משמיעה. )))

אבל היא עדיין מביאה לנו כמויות בלתי נתפסות של שמחה, ולפעמים ממש אפשר לראות איך היא נעשית חכמה יותר מול העיניים.

וכמובן, גם אנחנו משקיעים בזה לא מעט.

מאז שחזרתי מגאורגיה התחלנו ללכת לשיעורים שבועיים בבית הספר לאילוף של המגדל שלנו (בדיוק היום יש לנו עוד שיעור). אפילו הוזמנו לתערוכת המועדון הראשונה שלנו — לראות כלבים אחרים וגם להראות את עצמנו קצת.

אבל...

באותה תקופה הייתי לוקחת את איווי בערבים לגינת הכלבים, ושם היא נדבקה בזיהום בדרכי הנשימה מכלב שהשתעל. הבעלים שלו חשבו ש"זה שום דבר, יעבור לבד".

יכול להיות שזה באמת היה עובר לבד. רק שאיווי בילתה כמעט שבוע בהתעטשויות עם גושי נזלת, בנשימות רועשות מתוך שינה ובבליעה סבלנית של אנטיביוטיקה.

אז פספסנו את התערוכה הראשונה שלנו.

אבל אחרי שהחלימה, התחלנו להגיע, בנוסף לשיעורי האילוף, גם לאולם אימונים להכנה לזירת התצוגה.

שם אנחנו מתרגלות את המיומנויות הבסיסיות ביותר: תנועה נכונה בזירה (במעגל ובקו ישר), עמידת תצוגה והצגת שיניים.

חלק מהדברים כבר מתחילים להצליח, ואתמול ז'ניה הצליח לתעד כמה רגעים כאלה.

היכון לזירת התצוגה!..
היכון לזירת התצוגה!..
היכון לזירת התצוגה!..

האמת היא שלא רק לאיווי יש עוד הרבה מה ללמוד. גם לי.

לפעמים אני שוכחת לתת את סימון המרקר, ולפעמים אני סלחנית מדי כשהכלבלבה מתחילה להתחצף ולא להקשיב.

מה שמרגיע אותי הוא שבתערוכה אמיתית מייק יהיה ההנדלר שלה (לפחות בהתחלה), ואני אוכל לעמוד בצד ולהתפעל מהכלבלבה הג'ינג'ית האהובה שלי. )))

השלב הבא הוא להירשם לבריכה.

נלמד לשחות, לא לפחד מהמים ולחזק את שרירי הגב.

ממילא בגלל החום אנחנו כבר לא יוצאים לטיולים בטבע, ואף אחד מאיתנו לא ממש מתלהב מהים.