אלרגיה אצל כלבים: לא כל כך מפחידה כמו שנדמה
המילה "אלרגיה" מעוררת לא פעם דאגה, במיוחד אצל בעלי כלבים שיש להם ניסיון אישי עם תגובות אלרגיות. אצל בני אדם אלרגיה יכולה להתבטא בנזלת, דמעות, קוצר נשימה, ובמקרים קשים – אפילו הלם אנפילקטי, שמצריך טיפול רפואי מיידי.
אצל כלבים התמונה שונה לגמרי.
ברוב המוחלט של המקרים אלרגיה אינה מסכנת חיים באופן ישיר, אבל היא מורידה משמעותית את איכות החיים של הכלב. הבעיה המרכזית היא גרד חזק, לפעמים כמעט בלתי נסבל, שגורם לכלב להתגרד בלי סוף, לנשוך את עצמו, ללקק את הכפות ולפצוע את העור.
חשוב להבין שאלרגיה אינה זיהום ואינה מחלה מדבקת. זו דרך מיוחדת שבה פועלת מערכת החיסון, שבמסגרתה הגוף מתחיל להגיב בעוצמה מוגזמת לחומרים שבשביל רוב הכלבים אינם מזיקים כלל.
התגובה העודפת הזו של מערכת החיסון גורמת לדלקת בעור ולגרד מתמשך.
הסימן העיקרי של אלרגיה – גרד
כמעט כל המחלות האלרגיות אצל כלבים מתבטאות באופן דומה.
הכלב יכול:
- להתגרד כל הזמן;
- לכרסם או ללקק את הכפות;
- לשפשף את הפנים ברהיטים או בשטיח;
- לנער את הראש;
- לגרד את הצוואר, הבטן או בסיס הזנב;
- להתעורר בלילה בגלל גרד חזק.
לפעמים הבעלים שמים לב רק לשינוי בהתנהגות: הכלב נעשה חסר מנוחה, ישן פחות טוב, כל הזמן מתעסק בגרד ולא מצליח לנוח בשקט.
חשוב לזכור ש־אלרגיה היא לא הסיבה היחידה לגרד. תסמינים דומים עלולים להיגרם גם מטפילים, זיהומים פטרייתיים וחיידקיים, מחלות אנדוקריניות מסוימות ובעיות רפואיות אחרות, ולכן אי אפשר לקבוע אבחנה רק על סמך תמונה או תיאור סימפטומים.
אצל רוב הכלבים אלרגיה מלווה בגרד, אבל לפעמים הסימן הראשון והיחיד של המחלה הוא דלקות כרוניות של האוזן החיצונית (אוטיטיס), שחוזרות שוב ושוב למרות טיפול.
שלושת סוגי האלרגיה הנפוצים ביותר
אצל כלבים מופיעים לרוב שלושה סוגים עיקריים של מחלות אלרגיות:
1. אלרגיה לעקיצות פרעושים (דרמטיטיס אלרגי מפרעושים).
2. דרמטיטיס אטופי (אלרגיה לגורמי סביבה).
3. אלרגיה למזון.
כל שלושת המצבים יכולים להיראות דומים מאוד, ולכן כמעט בלתי אפשרי לקבוע את הגורם רק לפי המראה.
עם זאת, קיימים מאפיינים מסוימים שעוזרים לוטרינר לבחור את כיוון האבחון המתאים.
אלרגיה לעקיצות פרעושים
זו האלרגיה הנפוצה ביותר אצל כלבים בעולם, ואחת הסיבות השכיחות לגרד עור חזק.
רבים מבעלי הכלבים מופתעים כשהוטרינר מדבר על פרעושים – הרי הם לא רואים על הכלב אפילו פרעוש אחד.
בפועל, כדי שתתפתח תגובה אלרגית, כלל לא צריך שהכלב יהיה מכוסה טפילים. האלרגיה נגרמת לא מהפרעוש עצמו, אלא מהחלבונים שבנוזל הרוק שלו. לפעמים עקיצה אחת בלבד מספיקה, כדי שאצל כלב רגיש מערכת החיסון תפעיל תגובה דלקתית חזקה, והגרד יימשך ימים או אפילו שבועות.
לכן אלרגיה לעקיצות פרעושים יכולה להתפתח אפילו אצל:
- כלבים ביתיים;
- כלבים שמקבלים באופן קבוע טיפול מונע נגד טפילים;
- כלבים שבעליהם מעולם לא ראו עליהם אפילו פרעוש אחד.
הפרעוש יכול היה לקפוץ על הכלב בטיול, לעקוץ אותו ולמות כתוצאה מתרופה מודרנית, אבל מערכת החיסון כבר הספיקה להגיב לעקיצה.
אלרגיה לעקיצות פרעושים יכולה להופיע לראשונה כמעט בכל גיל – גם אצל כלבים צעירים וגם אצל בוגרים.
איפה מופיע הגרד בדרך כלל?
לאלרגיה לעקיצות פרעושים יש אזורי גוף אופייניים שבהם מופיע הנגע:
- הגב התחתון והאחוריים;
- בסיס הזנב;
- החלק התחתון של הבטן;
- אזור הטבור;
- הצוואר.
דווקא מיקום כזה של הגרד גורם לוטרינר לחשוד קודם כל באלרגיה לעקיצות פרעושים.
דרמטיטיס אטופי (אלרגיה לגורמי סביבה)
אם אלרגיה לעקיצות פרעושים היא הנפוצה ביותר, אז דרמטיטיס אטופי נמצא במקום השני בשכיחותו.
זו מחלה אלרגית כרונית, שבה מערכת החיסון מגיבה בעוצמה רבה מדי לחומרים שנמצאים כל הזמן בסביבה.
האלרגנים הללו יכולים להיות:
- אבקת פרחים של עצים, שיחים, דשא ועשבים שוטים;
- אבק בית;
- קרדית אבק הבית;
- פטריות עובש;
- נבגי פטריות וחלקיקים מיקרוסקופיים נוספים שנמצאים באוויר.
בניגוד לבני אדם, שאצלם אלרגיה כזו מתבטאת לרוב בנזלת ודמעות, אצל כלבים ה"איבר המטרה" העיקרי הוא העור.
למה מתפתחת אטופיה?
הגורם המדויק לדרמטיטיס אטופי עדיין אינו ברור לחלוטין. כיום מקובל שהמחלה מתפתחת כתוצאה משילוב של כמה גורמים.
החשובים שבהם:
- נטייה תורשתית;
- מאפיינים של מערכת החיסון;
- מצב מחסום העור;
- גורמי סביבה.
לכן דרמטיטיס אטופי נחשב למחלה עם מרכיב גנטי מובהק. אצל גזעים מסוימים הוא מופיע בתדירות גבוהה יותר מאשר אצל אחרים, ולכן כלבים עם אטופיה מאובחנת לא מומלץ לשלב בתוכניות רבייה.
באיזה גיל מופיעה אטופיה?
ברוב המקרים הסימנים הראשונים מופיעים בגיל 6 חודשים עד 3 שנים.
לפעמים המחלה מתפתחת מעט מאוחר יותר, והסימנים יכולים להתחזק עם הגיל.
במקרים נדירים אלרגיה מופיעה לראשונה אצל כלב בוגר. זה יכול לקרות למשל לאחר מעבר לאזור או מדינה אחרת, שבהם הכלב נחשף לקבוצת אלרגנים שונה לגמרי.
איפה הכלב מתגרד באטופיה?
למרות שאי אפשר לאבחן דרמטיטיס אטופי רק לפי מיקום הגרד, יש אזורים אופייניים שנפגעים לעיתים קרובות.
הנפגעים ביותר הם:
- הפנים;
- האזור סביב העיניים והשפתיים;
- המשטח החיצוני של האוזניים;
- בתי השחי;
- המפשעה;
- החלק התחתון של הבטן;
- הכפות, במיוחד בין האצבעות;
- מפרקי כף היד והקרסול.
כלבים רבים לא רק מתגרדים, אלא גם מלקקים ומכרסמים את הכפות כל הזמן. הבעלים שמים לב לעתים קרובות לכתמים חומים בפרווה – תוצאה של חשיפה מתמשכת לרוק.
לא רק גרד
לפעמים דרמטיטיס אטופי אינו נראה כל כך ברור.
אחד הסיבוכים השכיחים ביותר הוא אוטיטיס חיצונית כרונית.
אצל חלק מהכלבים דווקא דלקות אוזניים חוזרות הן הסימן הראשון – או היחיד – של אלרגיה.
לעיתים הרבה יותר נדירות (פחות מ־10% מהכלבים) מופיעים תסמינים בדרכי הנשימה העליונות:
- הפרשות מימיות מהאף;
- דלקת לחמיות סטרילית;
- דמעות.
אבל הביטויים האלה שכיחים הרבה פחות מאשר אצל בני אדם.
אלרגיה למזון
אלרגיה למזון היא הסוג המוכר ביותר לבעלי כלבים, אבל היא רחוקה מלהיות הסיבה הנפוצה ביותר לגרד בעור.
למעשה היא מופיעה הרבה פחות מאלרגיה לעקיצות פרעושים או מדרמטיטיס אטופי.
ובכל זאת, חשוב מאוד לשלול דווקא אלרגיה למזון, משום שהגישה הטיפולית במקרה זה שונה לחלוטין.
מה גורם לאלרגיה למזון?
רוב בעלי הכלבים בטוחים שהאלרגיה נגרמת מצבעי מאכל, משמרים או "כימיקלים" אחרים במזון.
בפועל, זה בדרך כלל לא כך.
ברוב המקרים מערכת החיסון מגיבה לחלבון שנמצא במזון, והוא יכול להיות ממקור כמעט כלשהו:
- בשר בקר;
- עוף;
- מוצרי חלב;
- דגים;
- ביצים;
- כבש;
- סויה ורכיבים רבים נוספים.
כלומר, האלרגיה אינה מתפתחת בגלל שהמזון זול או יקר, אלא משום שהגוף של הכלב המסוים הזה התחיל לתפוס חלבון מסוים כאיום.
באיזה גיל מופיעה אלרגיה למזון?
בניגוד לאטופיה, אלרגיה למזון יכולה להופיע לראשונה בכל גיל.
היא יכולה להתבטא:
- אצל גור;
- אצל כלב צעיר;
- אצל כלב מבוגר, שאכל במשך שנים רבות את אותו מזון ללא בעיות.
לכן הגיל לבדו אינו מאפשר לשלול אבחנה זו.
איך נראית אלרגיה למזון?
הקושי הגדול ביותר הוא ש־אלרגיה למזון כמעט לא נבדלת מדרמטיטיס אטופי.
גם כאן הכלב יכול לגרד את:
- הפנים;
- האוזניים;
- הכפות;
- הבטן;
- המפשעה;
- בתי השחי.
לעתים קרובות מופיעות גם דלקות אוזניים כרוניות.
בערך אצל כל כלב חמישי מופיעים בנוסף סימנים במערכת העיכול:
- שלשול כרוני או תקופתי;
- עלייה במספר היציאות;
- הקאות;
- גזים מרובים;
- אי־נוחות או כאב בבטן.
עם זאת חשוב לזכור שהיעדר בעיות עיכול אינו שולל אלרגיה למזון.
האם אפשר לזהות את סוג האלרגיה לפי הסימפטומים?
זוהי אחת השאלות הנפוצות ביותר מצד בעלי כלבים.
למרבה הצער — לא.
למרות שלאחדים מהכלבים עם אלרגיה לעקיצות פרעושים יש אזורים אופייניים שבהם מופיע הנגע, דרמטיטיס אטופי ואלרגיה למזון נראים כמעט אותו הדבר.
גם וטרינר דרמטולוג מנוסה לא יוכל לקבוע בוודאות איזה סוג אלרגיה יש לכלב רק על סמך המראה, ולכן אבחון מחלות אלרגיות מבוסס לא על ניחוש, אלא על שלילה הדרגתית של גורמים אפשריים.
לפעמים התהליך הזה נמשך כמה חודשים, אבל רק כך אפשר להגיע לאבחנה מדויקת ולבחור טיפול שבאמת יהיה יעיל.
איך הוטרינר קובע למה הכלב אלרגי?
שלושת סוגי האלרגיה העיקריים גורמים כמעט לאותם סימפטומים – ובעיקר לגרד. אבל הטיפול בכל אחד מהם שונה.
- באלרגיה לעקיצות פרעושים מספיק לבטל לחלוטין את המגע עם הטפילים.
- באלרגיה למזון צריך לזהות ולהוציא מהתפריט את האלרגן.
- בדרמטיטיס אטופי נדרש ברוב המקרים טיפול ממושך, ולפעמים לכל החיים.
לכן המשימה המרכזית של הוטרינר היא לא רק להפחית את הגרד, אלא לזהות את הסיבה האמיתית שלו.
האבחון מתבצע בשלבים, תוך שלילה הדרגתית של האפשרויות הסבירות ביותר.
שלב ראשון — שלילת אלרגיה לעקיצות פרעושים
מכיוון שדרמטיטיס אלרגי מפרעושים הוא הסיבה הנפוצה ביותר לגרד אלרגי, בדרך כלל מתחילים ממנו.
גם אם:
- מעולם לא ראיתם פרעושים על הכלב;
- הכלב חי בבית;
- הכלב מקבל באופן קבוע תכשירים נגד טפילים,
הוטרינר עדיין יבדוק בקפדנות את האפשרות של אלרגיה כזו.
למה?
משום שעבור כלב רגיש פרעוש אחד בלבד ועקיצה אחת בלבד יכולים להספיק כדי לגרום לתגובה אלרגית חזקה.
איך מאשרים את האבחנה?
אין בדיקת דם מיוחדת או בדיקת עור ספציפית לאבחון אלרגיה לעקיצות פרעושים. האבחנה מבוססת על התגובה לטיפול.
הוטרינר קובע:
- הגנה יעילה ואמינה מפני פרעושים;
- טיפול בסביבה, במידת הצורך;
- תרופות להקלה על הגרד בשלב הראשון.
זה חשוב מפני שגם אחרי שהגורם הוסר, הדלקת בעור לא נעלמת מייד.
אחרי זמן מה מפחיתים בהדרגה את התרופות נגד גרד, ואם הסימפטומים לא חוזרים, אפשר להסיק שהגורם למחלה היה אכן עקיצות פרעושים.
תהליך כזה יכול להימשך כמה חודשים, אבל אחרי האבחנה בדרך כלל קל למדי לשלוט במצב – פשוט ממשיכים להגן על הכלב באופן סדיר מפני טפילים.
שלב שני — דיאטה אלימינציונית (דיאטת שלילה)
אם אלרגיה לעקיצות פרעושים נשללה, השלב הבא הוא חיפוש אחרי אלרגיה למזון.
וכאן מפתיע רבים לגלות ש־לא קיימת כיום בדיקה שיכולה לאשר בוודאות אלרגיה למזון.
למרות שיש מעבדות שמציעות בדיקות דם, רוק או פרווה לאלרגיה למזון, התוצאות שלהן אינן נחשבות מהימנות מספיק עבור אבחנה.
נכון להיום, בעולם כולו מוכר רק אמצעי אבחון אמין אחד – דיאטה אלימינציונית (דיאטת שלילה).
מהי דיאטה אלימינציונית?
במהלך האבחון מעבירים בהדרגה את הכלב לתזונה טיפולית היפואלרגנית מיוחדת.
חשוב מאוד להבין שלא מדובר במזון עם הכיתוב "Hypoallergenic" מהחנות הרגילה, אלא בתזונה רפואית וטרינרית, שעברה מחקרים מתאימים ונועדה במיוחד לאבחון אלרגיה למזון.
ישנם שני סוגים עיקריים של תזונה כזו.
מזון עם מקור חלבון חדש
כמקור חלבון משתמשים במרכיב שהמערכת החיסונית של הכלב לא פגשה בעבר.
תיאורטית זה אמור למנוע תגובה אלרגית, אבל בפועל קשה היום מאוד לבחור חלבון שבאמת חדש עבור כלב.
רוב הכלבים כבר טעמו עוף, בקר, הודו, דגים, כבש, חטיפים שונים ואפילו רכיבים אקזוטיים.
בנוסף, לא תמיד אפשר לדעת בוודאות מה הכלב אכל בעבר, במיוחד אם הגיע מעמותה או החליף כמה בעלים.
מחקרים גם הראו שחלק מהמזונות המסחריים מכילים מרכיבים שלא מצוינים על האריזה, דבר שמקטין את האמינות של דיאטה כזו.
מזון עם חלבון הידרוליזי
בסוג השני משתמשים בחלבון רגיל, שמפורק בעזרת טכנולוגיה מיוחדת לחלקיקים קטנים מאוד.
החלקיקים האלה קטנים עד כדי כך שמערכת החיסון מפסיקה לזהות אותם כאלרגן, ולכן תזונות רפואיות הידרוליזיות נחשבות כיום לכלי האבחון המהימן ביותר לאלרגיה למזון.
למה הדיאטה חייבת להיות קפדנית?
במהלך הדיאטה האבחונית הכלב חייב לקבל רק את המזון הטיפולי שנקבע.
אסורים לחלוטין:
- כל סוגי החטיפים;
- פירורים ושאריות מהשולחן;
- נקניק;
- גבינה;
- עוגיות;
- חטיסות ללעיסה;
- תוספי ויטמינים עם טעמי בשר;
- כל מוצר שלא אושר מראש על ידי הוטרינר.
גם חתיכה קטנה אחת של מזון אסור יכולה לבטל שבועות של אבחון, ולכן ההצלחה תלויה לחלוטין במשמעת של כל בני הבית.
כמה זמן נמשכת הדיאטה?
בדרך כלל הדיאטה האבחונית נמשכת לפחות שמונה שבועות; בתקופה זו הוטרינר מעריך אם הגרד פוחת.
אם מצבו של הכלב משתפר במידה ניכרת, זה עדיין לא אומר שהאבחנה סופית – עכשיו צריך לבצע את השלב הבא, שנקרא "פרובוקציה מזונית".
מהי פרובוקציה מזונית?
אחרי סיום הדיאטה האבחונית, ובהתאם להנחיית הוטרינר, מחזירים לכלב את המזון הקודם.
זה נעשה בכוונה: אם בתוך כשבועיים הגרד חוזר, ולאחר חזרה לדיאטה הטיפולית הוא שוב נעלם, נחשבת האבחנה של אלרגיה למזון למאושרת.
שילוב של שלושה גורמים מאפשר לקבוע אבחנה סופית:
- שיפור במצב על דיאטה טיפולית;
- חזרת הסימפטומים לאחר חזרה למזון הרגיל;
- שיפור חוזר לאחר חזרה לתזונה ההיפואלרגנית.
אם לאחר חזרה למזון הרגיל הגרד לא מופיע, כמעט שאפשר לשלול אלרגיה למזון.
מתי קובעים אבחנה של "דרמטיטיס אטופי"?
רק לאחר שהוטרינר שלל באופן שיטתי את שתי הסיבות העיקריות האחרות לאלרגיה:
- אלרגיה לעקיצות פרעושים;
- אלרגיה למזון.
לכן כמעט בלתי אפשרי לקבוע אבחנה של "אטופיה" בביקור אחד.
לפעמים נדמה לבעלים שהתהליך האבחוני נמשך זמן רב מדי. למעשה, זו הדרך היחידה לא לטעות באבחנה ולא לקבוע טיפול לכל החיים אם הגורם לגרד הוא בכלל אחר.
איך מטפלים בדרמטיטיס אטופי?
אם אלרגיה לעקיצות פרעושים ואלרגיה למזון נשללו, הוטרינר קובע אבחנה של דרמטיטיס אטופי.
למרבה הצער, אי אפשר לרפא לחלוטין את המחלה, אבל שיטות טיפול מודרניות מאפשרות לשלוט היטב בסימפטומים, ורוב הכלבים יכולים לחיות חיים מלאים ונוחים.
בחירת הטיפול תלויה תמיד בגיל הכלב, בחומרת המחלה, בתדירות ההחמרות ובקיום בעיות נוספות.
האם אפשר פשוט להרחיק את האלרגן?
תאורטית — כן.
אם מצליחים לבטל לחלוטין את המגע של הכלב עם האלרגן, הסימפטומים נעלמים, אבל בפועל זה כמעט בלתי אפשרי.
אי אפשר להוציא מהסביבה את כל אבקת הפרחים, את אבק הבית או את קרדית אבק הבית. לכן הטיפול בדרך כלל אינו מכוון לסילוק האלרגן, אלא לשליטה בתגובת מערכת החיסון.
אימונותרפיה
אחת השיטות המודרניות ביותר לטיפול היא אימונותרפיה ספציפית לאלרגן.
לאחר בדיקה אלרגולוגית הוטרינר מרכיב תכשיר אישי עם האלרגנים שגורמים לתגובה דווקא אצל הכלב הזה. לאחר מכן מחדירים את האלרגנים לגוף לפי פרוטוקול מיוחד, וכך "מאמנים" בהדרגה את מערכת החיסון להגיב אליהם בצורה רגועה יותר.
אימונותרפיה לא עוזרת לכל כלב, אבל אצל רבים היא מפחיתה באופן משמעותי את חומרת הסימפטומים ואת הצורך בתרופות אחרות.
טיפול תרופתי
כאשר אי אפשר להימנע ממגע עם האלרגנים, הוטרינר יכול לרשום תרופות שמקטינות את הדלקת והגרד.
בדרמטולוגיה וטרינרית מודרנית משתמשים במספר קבוצות תרופות, ביניהן:
- גלוקוקורטיקואידים;
- תרופות אימונומודולטוריות חדשות;
- נוגדנים חד־שבטיים (מונוקלונליים);
- ובחלק מהמקרים — אנטיהיסטמינים.
לכל אחת מהשיטות יש אינדיקציות, יתרונות ותופעות לוואי אפשריות, ולכן חשוב מאוד להתאים את הטיפול באופן אישי. אסור לשנות בעצמכם מינונים, להפסיק תרופות או להשתמש בתרופות שניתנו לכלב אחר.
חשוב להבין שדרמטיטיס אטופי היא מחלה כרונית. אצל רוב הכלבים הטיפול נמשך זמן רב, ולעתים לכל החיים.
למה מתפתחות דלקות בעור ובאוזניים?
הגרד כשלעצמו הוא רק חלק מהבעיה.
כשכלב מתגרד ללא הפסק, הוא פוגע במחסום ההגנה הטבעי של העור. דרך המיקרו־פציעות חודרים בקלות חיידקים ושמרים פטרייתיים, שנמצאים בדרך כלל על העור בכמות קטנה ואינם גורמים למחלה.
כך מתפתחות זיהומים משניים.
לכן כלבים רבים עם אלרגיה סובלים במקביל מ:
- דלקות עור חיידקיות;
- דרמטיטיס שמרי;
- אוטיטיס חיצונית כרונית.
לפעמים דווקא הזיהום המשני גורם לסימפטומים הקשים ביותר ומחמיר מאוד את הגרד.
למה לא כדאי להשתמש באנטיביוטיקה ללא הבחנה?
כאשר מתפתחת זיהום חיידקי בעור, נדמה לבעלי הכלב שהפתרון הפשוט ביותר הוא קורס אנטיביוטיקה.
אבל הרפואה הוטרינרית המודרנית ממליצה להשתמש באנטיביוטיקה סיסטמית רק כאשר הן באמת נחוצות.
שימוש תכוף וללא הצדקה באנטיביוטיקה עלול לגרום להשלכות חמורות:
- התפתחות עמידות של חיידקים לטיפול;
- פגיעה במיקרוביום התקין של המעיים;
- הופעת זיהומים חדשים ועמידים יותר.
בנוסף, חיידקים עמידים עלולים לסכן לא רק בעלי חיים, אלא גם בני אדם, במיוחד כאלה שמערכת החיסון שלהם מוחלשת.
לכן, בזיהומי עור שטחיים, וטרינרים מעדיפים יותר ויותר טיפול מקומי.
בהתאם לתוצאות הבדיקה אפשר להשתמש בשמפו רפואי מיוחד, תמיסות אנטיספטיות, מגבונים, מוסים או תכשירים אחרים שפועלים ישירות על האזורים הפגועים בעור.
גישה כזו מאפשרת להילחם ביעילות בזיהום וגם להפחית את הצורך באנטיביוטיקה סיסטמית.
כמה מיתוסים נפוצים
מיתוס 1. אם מחליפים מזון, האלרגיה תעבור.
לא בהכרח.
רוב הכלבים שסובלים מגרד כלל לא סובלים מאלרגיה למזון, ולכן החלפה אינסופית של מזונות כמעט אף פעם לא פותרת את הבעיה.
מיתוס 2. אם אין פרעושים על הכלב, לא יכולה להיות אלרגיה אליהם.
זה לא נכון.
עבור כלב רגיש עקיצה אחת בלבד יכולה להספיק; אחריה הפרעוש כבר ימות, אבל הגרד יימשך עוד זמן רב.
מיתוס 3. בדיקת דם תראה לאיזה מזון הכלב אלרגי.
למרבה הצער, לא.
נכון לעכשיו, הדרך היחידה המוכרת באופן כללי לאבחון אלרגיה למזון היא דיאטת אלימינציה נכונה עם פרובוקציה מזונית לאחריה.
מיתוס 4. אי אפשר לשלוט בדרמטיטיס אטופי.
דרמטולוגיה וטרינרית מודרנית מציעה שפע שיטות טיפול יעילות.
למרות שאי אפשר להיפטר מהמחלה לחלוטין, רוב הכלבים מרגישים טוב ומנהלים חיים רגילים כל עוד הטיפול מותאם נכון.
הדברים החשובים ביותר שכדאי לזכור
- אלרגיה אצל כלבים נדירה כמחלה מסכנת חיים, אבל כמעט תמיד פוגעת משמעותית באיכות החיים בגלל גרד מתמשך.
- הסיבה הנפוצה ביותר לגרד אלרגי היא אלרגיה לעקיצות פרעושים.
- דרמטיטיס אטופי ואלרגיה למזון דומים מאוד זה לזה מבחינת הסימפטומים, ולכן אי אפשר להבדיל ביניהם לפי המראה בלבד.
- אבחון אלרגיה הוא תהליך הדרגתי של שלילת גורמים אפשריים, שדורש זמן וסבלנות.
- הדרך האמינה היחידה לאשר אלרגיה למזון היא דיאטת אלימינציה נכונה עם פרובוקציה מזונית לאחריה.
- בדרמטיטיס אטופי יש בדרך כלל צורך בטיפול ממושך, אבל שיטות מודרניות מאפשרות לשלוט היטב במחלה ולשמור על איכות חיים גבוהה לכלב.
סיכום
אם הכלב שלכם מתגרד כל הזמן, מלקק את הכפות, מנער לעתים קרובות את הראש או סובל מדלקות אוזניים חוזרות, אל תדחו את הביקור אצל הוטרינר. ככל שהגורם לגרד יתברר מוקדם יותר, כך ניתן יהיה לבחור מהר יותר את הטיפול המתאים ולמנוע סיבוכים.
אלרגיה אינה גזר דין. עם אבחון נכון, שיתוף פעולה בין הבעלים לוטרינר ועמידה בהנחיות, רוב הכלבים עם מחלות אלרגיות חיים חיים ארוכים, פעילים ומאושרים.
