טפילים פנימיים אצל כלבים: אילו תולעים נפוצות בישראל וכיצד להגן על הכלב שלכם 🐾

מה הם אנדופראזיטים?

אנדופראזיטים הם אורגניזמים החיים בתוך גוף המאכסן וניזונים על חשבונו.

אליהם שייכים:

• תולעים עגולות ותולעי סרט;
• חד-תאיים (ג׳יארדיה, קוקסידיה);
• ועוד כמה מיקרואורגניזמים נוספים.

יש טפילים החיים במעי, ואחרים פוגעים בוושט, בלב או בכלי הדם.

כלבים רבים הנגועים בטפילים נראים בריאים לגמרי, אך ממשיכים להפריש ביצי טפילים ולזהם את הסביבה.

הבשורה הטובה היא שאת רוב הטפילים הללו ניתן למנוע בהצלחה בעזרת טיפול מונע סדיר.

הטפיל המסוכן ביותר בישראל – תולעת הפארק (ספירוצרקוזיס, Spirocerca lupi)

זהו כנראה הטפיל המסוכן ביותר לכלבים בישראל.

מחזור החיים שלו יוצא דופן: כדי להידבק הכלב צריך לבלוע חיפושית זבל (חיפושית גללים) שניזונה קודם מצואה של כלב נגוע.

לאחר הבליעה הזחל מתפתח במשך 3–6 חודשים, אך לפני שהוא מגיע לוושט הוא עובר מסלול מסוכן דרך הגוף.

במקום לנוע ישירות, הזחל נודד לאורך דופן אבי העורקים – כלי הדם הגדול ביותר בגוף. במהלך הנדידה הוא פוגע בכלי הדם ומחליש את הדופן שלו. במקרים נדירים עלול להיגרם קרע באבי העורקים, המוביל לדימום פנימי מסיבי. לצערנו, במצבים כאלה כמעט בלתי אפשרי להציל את הכלב.

בהמשך מתיישבים הטפילים הבוגרים בדופן הוושט, שם הם יוצרים גוש דלקתי צפוף – גרנולומה.

בגלל זה המזון מתחיל לעבור בקושי, והסימן האופייני ביותר הוא רגורגיטציה (החזרה של מזון שלא הספיק להתעכל).

ללא טיפול גרנולומה עלולה במשך הזמן לעבור התמרה ולהפוך לגידול ממאיר של הוושט.

מניעה

למרבה המזל, את המחלה ניתן למנוע היטב.

בישראל וטרינרים ממליצים על זריקות מניעה נגד Spirocerca lupi בתדירות של פעם בכחודשיים בערך.

למרות שהתפתחות הטפיל נמשכת מספר חודשים, משטר כזה מאפשר לחסל את הזחלים עוד לפני שהם מספיקים לגרום לנזק משמעותי לגוף.

הטפילים הנפוצים ביותר במעי

תולעים עגולות (Toxocara)

זהו טפיל המעי הנפוץ ביותר אצל כלבים, ובמיוחד אצל גורים.

ההדבקה מתרחשת כאשר הכלב בולע ביצים מיקרוסקופיות מהסביבה.

אצל נקבות בהריון הזחלים יכולים לעבור דרך השליה, ולכן רוב הגורים נולדים כבר נגועים או נדבקים בשבועות החיים הראשונים.

אצל כלבים בוגרים הזיהום לעיתים קרובות כמעט ללא תסמינים – הזחלים יכולים להישאר ברקמות במצב "רדום" במשך שנים ולהתעורר בזמן היריון או כאשר מערכת החיסון נחלשת.

אצל גורים ייתכנו:

• שלשול;
• הקאות;
• בטן נפוחה;
• עלייה לא מספקת במשקל;
• פרווה חסרת ברק.

הטפיל הזה עלול להדביק גם בני אדם, ולכן מומלץ לשטוף ידיים אחרי מגע עם הכלב, במיוחד לפני האוכל.

תולעי קרס (Ancylostoma)

אלו תולעים קטנות הנאחזות בדופן המעי וניזונות מדם.

הן מסוכנות במיוחד לגורים, שבהם עלולות לגרום לאנמיה קשה.

התסמינים כוללים:

• חולשה;
• חיוורון ריריות;
• שלשול דמי;
• ירידה במשקל.

הזחלים יכולים לחדור לא רק דרך הפה, אלא גם דרך העור, ולהועבר לגורים גם דרך חלב האם.

חלק ממיני תולעי הקרס עלולים לפגוע גם בבני אדם.

תולעי שוט (Trichuris vulpis)

תולעי השוט חיות במעי הגס. הביצים שלהן עמידות במיוחד ויכולות להישאר בקרקע במשך שנים.

בהדבקה משמעותית מופיעים:

• שלשול כרוני;
• ריר או דם בצואה;
• ירידה במשקל;
• חולשה כללית.

ייחודו של הטפיל הזה הוא שהביצים אינן מופרשות באופן רציף, ולכן בדיקת צואה רגילה עלולה שלא לגלות את המחלה.

תולעי סרט

תולעי סרט מופיעות לרוב לאחר בליעת פרעוש נגוע, ולכן הדברה נגד פרעושים משמשת גם כמניעה של חלק מסוגי התולעים.

הסימן הבולט ביותר – מקטעים לבנים קטנים, דמויי גרגרי אורז, סביב פי הטבעת או בצואה.

בדרך כלל המחלה אינה מסכנת חיים, אך גורמת לגרד, אי־נוחות ופוגעת בניצול חומרי המזון.

כאשר מגלים תולעי סרט, או לאחר הדבקה משמעותית בפרעושים, נהוג לבצע שני טיפולים בהפרש של כעשרה ימים.

טפילים חד-תאיים

לא כל הטפילים הפנימיים הם תולעים – חלק מהמחלות נגרמות על ידי מיקרואורגניזמים חד-תאיים.

ג׳יארדיה (Giardia)

ג׳יארדיה היא אחת הסיבות השכיחות לשלשול כרוני בגורים ובכלבים צעירים.

ההדבקה מתרחשת דרך מים, מזון או קרקע מזוהמים.

התסמינים העיקריים:

• שלשול לסירוגין;
• ריר בצואה;
• ריח לא נעים;
• ירידה במשקל הגוף.

כלבים בוגרים רבים עלולים להיות נשאים ללא תסמינים.

קוקסידיה (Coccidia)

קוקסידיה פוגעת לרוב בגורים. אצל כלבים בוגרים המחלה לעיתים קרובות קלה או בלתי נראית, אבל אצל גורים היא עלולה לגרום לשלשול חמור, להתייבשות ולעיכוב בגדילה.

קוקסידיוזיס מתפשט במיוחד מהר במקומות שבהם כלבים מוחזקים בקבוצות.

דיירופילריה (תולעי לב)

דיירופילריוז מועבר באמצעות עקיצות יתושים.

הטפילים הבוגרים מתיישבים בלב ובכלי הדם הגדולים של הריאות ופוגעים בהדרגה במערכת הלב־ריאה.

למרבה המזל, בישראל המחלה פחות נפוצה מאשר במדינות רבות אחרות בעלות אקלים חם, אך אי אפשר לשלול את הסיכון לחלוטין. טיפול מונע פשוט ובטוח הרבה יותר מטיפול במחלה שכבר התפתחה.

למה כלבים רבים נראים בריאים לגמרי?

רוב הכלבים הבוגרים סובלים כמות קטנה של טפילים כמעט בלי תסמינים.

זה בהחלט לא אומר שאין צורך בטיפול, משום שהטפילים ממשיכים להתרבות, לזהם את הסביבה בביצים שלהם ועלולים לעבור לבעלי חיים אחרים ואף לבני אדם.

האם צריך לתת תרופות נגד תולעים באופן קבוע?

כן.

גם כלב שחי רק בבית יכול להידבק בטפילים דרך נעלי הבעלים, בשר נא, מים, פרעושים, יתושים או במהלך טיול.

תילוע מונע מגן לא רק על הכלב עצמו, אלא גם על בעלי חיים אחרים ועל בני אדם.

לרוב הכלבים הבוגרים ממליצים על טיפול מונע נגד תולעים כל שישה חודשים.

לגורים נדרשת תוכנית תילוע שונה לחלוטין, שעליה כתבנו במאמר תילוע גור: מתי, איך ולמה לטפל נגד תולעים.

האם כדאי לעשות בדיקת צואה?

בדיקת צואה היא כלי אבחון שימושי, אך היא לא תמיד מאפשרת לשלול הדבקה. טפילים רבים אינם מפרישים ביצים באופן רציף, ולכן תוצאה שלילית אינה מבטיחה היעדר טפילים.

מסיבה זו וטרינרים ממליצים לא פעם על טיפול מונע קבוע גם בהיעדר תסמינים.

לסיכום

את רוב הטפילים הפנימיים ניתן למנוע בהצלחה בעזרת טיפול מונע בזמן.

תילוע סדיר, הגנה מפרעושים ויתושים, הקפדה על כללי היגיינה ובדיקות מניעה שנתיות יכולים להפחית משמעותית את הסיכון להדבקה.

זכרו: הרבה יותר קל למנוע מחלה טפילית מאשר לטפל בהשלכותיה.