לישמניאזיס בדרך כלל אינו המחלה הראשונה שבעל כלב חושב עליה. קרציות, פרעושים, תולעי לב נשמעות הרבה יותר מוכרות. עם זאת, עבור כלבים החיים בישראל, לישמניאזיס הוא סיכון ממשי.
המחלה נגרמת על ידי טפילים חד-תאיים מיקרוסקופיים מהסוג Leishmania. אצל כלבים בישראל רוב המקרים המאומתים קשורים ל-Leishmania infantum – הגורם למחלה מערכתית שעלולה לפגוע בעור, בבלוטות הלימפה, בעיניים, במפרקים, בכליות ובאיברים נוספים.
עם זאת, הדבקה ומחלה אינן אותו הדבר. כלב אחד יכול להיות מודבק ולא להראות סימנים במשך שנים; אצל כלב אחר המחלה מתפתחת בהדרגה ועלולה, ללא טיפול, להפוך לחמורה.
מי מעביר את הלישמניה?
מסלול ההדבקה העיקרי הוא עקיצות זבובי חול פלובוטומוס (Phlebotomus spp.), שבאנגלית נקראים sand flies.
אלה אינם יתושים רגילים ולא אותם חרקים ארוכי-רגליים וגדולים שלעתים גם אותם מכנים "יתושי חול". פלובוטומוסים הם חרקים זעירים וינקי דם שאורכם כמה מילימטרים בלבד.
הנקבות של הפלובוטומוסים ניזונות מדם. אם זבוב החול יונק דם מבעל חיים מודבק, הטפיל ממשיך את התפתחותו בתוך גופו. בהאכלות הבאות החרק עלול להעביר את ההדבקה לבעל חיים אחר.
פלובוטומוסים פעילים במיוחד מהדמדומים ועד עלות השחר. לאזור הים התיכון ESCCAP מציינים עונת פעילות משוערת מאפריל עד נובמבר, אם כי הזמנים המדויקים תלויים באקלים ובאזור הספציפי.
באקלים החם של ישראל עדיף לבחור אמצעי מניעה יחד עם וטרינר, תוך התחשבות בתנאים המקומיים, ולא להסתמך רק על גבולות העונה האירופית בלוח השנה.
היכן בישראל מופיע לישמניאזיס?
אי אפשר להתייחס למחלה כאל בעיה של אזור קטן ומוגבל אחד.
מחקר שנערך בבית הספר הווטרינרי של האוניברסיטה העברית כלל 658 כלבים עם הדבקה ב-Leishmania שאובחנה בין 1994 לסוף 2023. מקרי מחלה נרשמו בחלקים שונים של הארץ, אך רובם היו במרכז ובצפון ישראל. מספר המקרים הגדול ביותר תועד באזור ירושלים, בעוד שהצפיפות הגבוהה ביותר הייתה באזור תל אביב. מוקדים בולטים נמצאו גם בסביבת מודיעין ועכו. מאז 2020 החלו להירשם גם מקרים בודדים בדרום הארץ, כולל בנגב.
עם זאת, רמת הסיכון להדבקה משתנה בין אזורים שונים בישראל. היא תלויה בשכיחות הפלובוטומוסים וה-Leishmania באותו אזור, וכן בתנאי הסביבה ובאורח החיים של הכלב.
הכלב נדבק – האם זה אומר שבהכרח יחלה?
לא.
אחד המאפיינים של לישמניאזיס הוא שכיחות גבוהה של זיהומים תת-קליניים. אצל חלק מהכלבים מערכת החיסון מצליחה לשלוט בטפיל לאורך זמן, כך שלמראית עין בעל החיים נשאר בריא לחלוטין. אצל כלבים אחרים התגובה החיסונית אינה מצליחה לבלום את המחלה באופן יעיל, ומתפתחת מחלה קלינית.
בין רגע ההדבקה לבין הופעת הסימנים עלול לחלוף זמן רב, ולכן היעדר סימני מחלה כמה שבועות או חודשים לאחר מגע חשוד אינו מוכיח דבר.
איך לישמניאזיס מתבטא?
למחלה אין סימן אחד אופייני שבאמצעותו יכול הבעלים לקבוע: "זה לישמניאזיס".
בין הביטויים האפשריים:
- ירידה במשקל ואובדן מסת שריר;
- עייפות וחולשה;
- הגדלה של בלוטות הלימפה;
- שינויים עוריים, קילוף, התקרחות, כיבים קטנים;
- נגעי עור שאינם מחלימים היטב;
- צמיחה מואצת או עיוות של הציפורניים;
- דימומים מהאף;
- פגיעה בעיניים;
- צליעה וכאבים במפרקים;
- צמא והטלת שתן מרובים כאשר הכליות נפגעות.
לעיתים שינויים בבדיקות מעבדה מופיעים עוד לפני הסימנים החיצוניים הברורים.
חשיבות מיוחדת יש למצב הכליות. קומפלקסים חיסוניים הנוצרים במהלך המחלה עלולים לפגוע בגלומרולים הכלייתיים. לכן בדיקת שתן והערכת תפקוד כלייתי הם חלק בלתי נפרד מבירור כלבים עם חשד ללישמניאזיס ומשפיעים משמעותית על הפרוגנוזה.
מדוע אי אפשר לקבוע אבחנה לפי בדיקה חיובית אחת?
תוצאה חיובית ל-Leishmania אינה אומרת בהכרח שהכלב חולה בלישמניאזיס.
LeishVet מבחינים בין:
- כלב מודבק ובריא מבחינה קלינית – הטפיל נמצא, אך אין סימני מחלה ואין שינויים אופייניים בבדיקות המעבדה;
- כלב עם לישמניאזיס קליני – ההדבקה מאושרת וקיימים סימנים מתאימים ו/או שינויים במדדים המעבדתיים.
לכן האבחנה מורכבת ממספר חלקים.
הווטרינר מעריך את מצב הכלב, את תוצאות ספירת הדם והכימיה, בדיקת השתן, סרולוגיה כמותית לנוגדנים, ובמידת הצורך PCR, ציטולוגיה או בדיקות נוספות.
גם בחירת החומר ל-PCR משפיעה. LeishVet מציינים שרגישות בדיקת PCR מדם נמוכה משמעותית בהשוואה לבדיקה של רקמות מסוימות, כגון בלוטות לימפה, מח עצם או עור נגוע. במילים אחרות, את התשובה יש לפרש ביחד עם התמונה הקלינית.
האם ניתן לרפא לישמניאזיס?
ניתן לטפל במחלה, ורבים מהכלבים מרגישים טוב לאורך זמן לאחר הטיפול.
עם זאת חשוב להבין את ההבדל בין החלמה קלינית לבין השמדה מלאה של הטפיל.
הטיפול המודרני מסוגל להפחית באופן ניכר את כמות הטפילים, לדכא את המחלה ולהביא להפוגה קלינית. אך בדרך כלל לא ניתן לסלק את *Leishmania* לחלוטין מהגוף. לכן ייתכנו הישנויות, והכלב זקוק למעקב מתמשך.
בחירת פרוטוקול הטיפול תלויה בשלב המחלה, בתפקוד הכלייתי ובגורמים נוספים. LeishVet משתמשים בארבעה שלבים קליניים המסייעים לקבוע את אופן הטיפול והפרוגנוזה.
מסיבה זו איננו מפרטים כאן מינונים וסכימות טיפול: טיפול בלישמניאזיס חייב להיקבע על ידי וטרינר לאחר בירור מלא.
לישמניאזיס – גזר דין?
לא.
הפרוגנוזה תלויה מאוד בשלב שבו המחלה מתגלה, ובעיקר במצב הכליות.
אצל כלב ללא פגיעה חמורה באיברים, טיפול יכול לאפשר איכות חיים טובה לאורך זמן. במחלה כרונית קשה ובאי ספיקת כליות מתקדמת הפרוגנוזה גרועה יותר, ולכן יש חשיבות רבה לאבחון מוקדם ולמעקב אחר כך.
האם אדם יכול להידבק מכלב חולה?
Leishmania infantum הוא טפיל זואונוטי, וכלבים הם אחד המאגריים העיקריים שלו.
אך המשמעות אינה שאדם נדבק מליטוף כלב חולה או מעצם המגורים איתו באותו בית.
מסלול ההדבקה השכיח כרוך ב-זבוב החול המעביר: החרק נושא את הטפיל לאחר יניקת דם מבעל חיים מודבק, ולאחר מכן עלול להעבירו למאכסן אחר.
לכן גילוי ההדבקה אצל כלב ביתי אינו סיבה לבודד אותו מהמשפחה. חשוב הרבה יותר להגן על הכלב המודבק מעקיצות זבובי חול: כך מצמצמים את הסיכון להמשך הפצת הטפיל.
איך להגן על הכלב?
כאן יש הבדל עקרוני בין מניעת לישמניאזיס לבין ההגנה הרגילה מפני קרציות ופרעושים.
לא כל תכשיר נגד קרציות ופרעושים דוחה זבובי חול.
למניעת Leishmania יש צורך בתכשיר בעל השפעה רפלנטית מוכחת נגד פלובוטומוסים, כלומר כזה שמקטין את הסיכוי לעקיצה עצמה.
LeishVet ממליצים לכלבים באזורים אנדמיים על קוטלי חרקים לשימוש חיצוני, בעלי יעילות מוכחת נגד זבובי חול, לאורך כל תקופת הסיכון. בין האפשרויות נמנים תכשירים מסוימים על בסיס פרמתרין וקולרים המכילים דלטמטרין; משך הפעולה תלוי במוצר הספציפי.
זהו היבט חשוב עבור בעלי כלבים המקבלים טבליות סיסטמיות נגד קרציות ופרעושים. הטבליה יכולה לחסל היטב קרציה או פרעוש לאחר העקיצה, אך אינה יוצרת מחסום רפלנטי בפני זבובי חול.
לכן הגנה מפני קרציות והגנה מפני לישמניאזיס אינן תמיד אותה מניעה.
מה עוד מפחית את הסיכון לעקיצות?
כיוון שפלובוטומוסים פעילים במיוחד בשעות הדמדומים ובלילה, באזורים עתירי סיכון כדאי, במידת האפשר, לצמצם את שהות הכלב בחוץ משקיעת החמה ועד עלות השחר.
עם זאת, לא ניתן לפתור את הבעיה באופן מלא בדרך זו. זבובי החול קטנים מאוד, וכלב החי בישראל עדיין יוצא החוצה באופן קבוע, ולכן הבסיס למניעה נשאר תכשיר רפלנטי שנבחר נכון.
האם קיים חיסון?
בכמה מדינות קיימים חיסונים נגד לישמניאזיס בכלבים.
עם זאת, החיסון אינו מספק הגנה מוחלטת מהדבקה, ו-אינו מחליף תכשירים המונעים עקיצות זבובי חול. LeishVet רואים בו חלק משלים של מניעה משולבת.
הזמינות של חיסונים מסוימים וההנחיות לשימוש בהם משתנות בין מדינות, ולכן עבור ישראל מומלץ לדון בנושא עם וטרינר, בהתאם לתכשירים הרשומים באותה עת.
האם צריך לבדוק כלב שנראה בריא?
סקר שגרתי לכל כלב ביתי אינו תמיד הכרחי.
עם זאת, LeishVet מתייחסים במיוחד לבדיקה של כלבים בריאים למראה מאזורים אנדמיים כאשר מדובר ב-תורמי דם וכלבי רבייה, וכן בכלבים שהגיעו מאזור אנדמי.
עבור בתי גידול זה רלוונטי במיוחד. תשובה חיובית אצל כלב בריא קלינית מחייבת המשך בירור, ולא מסקנה אוטומטית שהכלב חולה קשה.
LeishVet גם ממליצים לא להשתמש בכלבים סרופוזיטיביים לרבייה או כתורמי דם.
מדוע חשוב להכיר את המחלה בישראל
אי אפשר למנות את לישמניאזיס בין המחלות השכיחות ביותר אצל כלבים בישראל. לפי מחקר רטרוספקטיבי, השכיחות של לישמניאזיס קליני מאובחן בין השנים 2007–2023 הייתה כ-0.03–0.09 מקרים ל-1000 כלבים רשומים בשנה.
אך נתון זה מתייחס ל-מקרים שמאובחנים קלינית, ולא לכל בעלי החיים המודבקים. מחקרים שנערכו במוקדים מסוימים בישראל הראו שיעור גבוה בהרבה של כלבים מודבקים תת-קלינית. לדוגמה, במחקר משנות 2018–2020 באחד ממוקדי המרכז בישראל נמצאה DNA של Leishmania אצל 22.8% מהכלבים שנבדקו. אי אפשר להשליך נתונים אלה על כל הארץ, אך הם מדגימים היטב את הפער בין שכיחות ההדבקה לבין מספר הכלבים שבאמת חלו.
לכן אין צורך להיכנס לפאניקה בגלל לישמניאזיס. אבל לבעל כלב בישראל חשוב לזכור שלושה דברים: ההדבקה קיימת כאן, היא עלולה להתקיים זמן רב בלי להתגלות, והמניעה מתחילה בהגנה מפני עקיצות זבובי חול.
המאמר מבוסס על המידע מהמקורות הבאים:
1. "Retrospective study of canine leishmaniosis in Israel - The Hebrew University of Jerusalem"
2. "Retrospective study of canine leishmaniosis in Israel - PMC"
3. "Ectoparasites - Insects | ESCCAP"
6. "LeishVet guidelines for the practical management of canine leishmaniosis - LeishVet"
8. "Leishmania tropica and Leishmania infantum infection in dogs and cats in central Israel - PMC"
