מולדת הקורגי — ויילס
הקורגי הוולשי הוא אחד מגזעי הרעייה העתיקים ביותר של האיים הבריטיים. מולדתו היא ויילס — ארץ של גבעות ירוקות, כבשים ופרות, שבה כלבים קטנים וחסונים היו במשך מאות שנים עוזרים שאין להם תחליף עבור החקלאים. את המילה «קורגי» נהוג לגזור מהוולשית cor gi — «כלב גמד»; לפי גרסה אחרת מקורה ב-cur gi, «כלב שמירה». תשובה חד-משמעית אין: הגזע כל כך עתיק, שההיסטוריה המוקדמת שלו נמסה אל תוך האגדות.
דבר אחד ודאי: הרבה לפני התערוכות והתקנים היו הקורגי כלבי עבודה, והעבודה היא שעיצבה את המראה המפורסם שלהם — גוף ארוך על רגליים קצרות וחזקות.
עבר של כלב רועים
הקורגי הוא «הילר» קלאסי (מהמילה האנגלית heel — עקב): הוא מנהל את העדר בעזרת נשיכות קלות ברגלי הפרות. הקומה הנמוכה איננה חיסרון אלא יתרון מקצועי: כשפרה בועטת, הפרסה עוברת מעל ראשו של הכלב ולא פוגעת בו.
לקורגי החקלאי לא חסרה עבודה:
- להוביל פרות וכבשים אל המרעה ובחזרה;
- לרעות אווזים וברווזים וללוות אותם לשוק;
- לשמור על החצר ולהכריז בנביחה מצלצלת על זרים;
- להשמיד מכרסמים במשק.
הביוגרפיה העובדת הזאת ניכרת עד היום באופי הגזע: הקורגי קשוב, עצמאי בהחלטותיו, אוהב סדר ורואה חובה לעצמו לפקח על כל מה שזז — מכדור ועד בני המשפחה. כדאי לזכור זאת לכל מי שמתעניין בגזע בעמוד הכלבים שלנו.
פמברוק וקרדיגן: מוצא שונה
אף ששני הגזעים נולדו בוויילס, השורשים שלהם שונים — אלה אינן וריאציות של אותו כלב.
- הקרדיגן הוא הטיפוס העתיק יותר, ממחוז קרדיגנשיר. את אבותיו מייחסים לכלבים דמויי תחש שהגיעו לאיים עם השבטים הקלטיים — לפי הערכות שונות, ההיסטוריה של הקרדיגן נמשכת אלפי שנים.
- הפמברוק התגבש דרומה יותר, בפמברוקשיר. אבותיו נחשבים כלבים דמויי שפיץ שהגיעו לוויילס מאוחר יותר — לפי הגרסה הרווחת, יחד עם אורגים פלמיים בסביבות המאות העשירית עד השתים עשרה.
במשך זמן רב הוצגו שני הטיפוסים בתערוכות כגזע אחד ואף הוכלאו זה עם זה, מה שיצר בלבול רב. את הנקודה שם מועדון הכלבנות האנגלי בשנות השלושים של המאה העשרים, כשהפריד רשמית את הפמברוק ואת הקרדיגן לשני גזעים עצמאיים עם תקנים משלהם. ההבדלים התקבעו גם במראה: הקרדיגן שמר על הזנב הארוך ועל מבנה הגוף הכבד, ולפמברוק נותרו הזנב הקצר הטבעי והצללית הקלה יותר.
הדרך לתהילה עולמית
שעתו הגדולה של הפמברוק הגיעה בשנת 1933, כשהמלך לעתיד ג׳ורג׳ השישי הביא לבנותיו גור קורגי בשם דוקי. הנסיכה הצעירה אליזבת התאהבה בגזע לכל חייה: מסוזן, הקורגית שקיבלה ליום הולדתה השמונה עשרה, היא לא נפרדה, ובמהלך שלטונה הארוך של אליזבת השנייה גדלו בארמון המלוכה כשלושים קורגי. כך הפך הפמברוק לאחד הסמלים המזוהים ביותר של בריטניה.
גל תהילה חדש הגיע כבר בימינו: האינטרנט התאהב בקורגי — בחיוך, ברגליים הקצרות ובישבן הפרוותי. כיום הפמברוק נמצא דרך קבע ברשימות הגזעים הפופולריים בעולם. הקרדיגן נשאר בינתיים הגזע הנדיר יותר, ומעריציו רואים בכך מעלה: «הסוד השמור ביותר של ויילס». ומהעבר הרועי הביאו שני הגזעים אל חיי העיר את החריצות שאינה יודעת לאות, את הקול המצלצל ואת ההרגל להחזיק את «העדר» שלהם בטווח ראייה.
ואנחנו פשוט חיים לצד היורשים של ההיסטוריה הארוכה הזאת — גם פמברוקים וגם קרדיגנים. אם תרצו להכיר מקרוב את צאצאי הרועים ו«כלבי הפיות», הציצו בההמלטות שלנו או השאירו פנייה בעמוד ההזמנה — נספר לכם על הגזע כמות שתספיק לספר שלם.