איך ללמד גור לעשות צרכים בחוץ בלי עונשים ובלי לחץ

היכולת להתאפק היא מיומנות, לא יכולת מולדת

אולי הדבר החשוב ביותר שכל בעל גור צריך להבין הוא שגור לא נולד עם היכולת להתאפק. שלפוחית השתן של גור צעיר עדיין אינה מסוגלת מבחינה פיזיולוגית להחזיק שתן במשך זמן רב כמו אצל כלב בוגר, ולכן פשוט אי אפשר לצפות מגור בן חודשיים שיצליח לחכות עד לטיול הבא.

זו לא אי־ציות, לא עקשנות ולא ניסיון "לנקום" — זו פשוט פיזיולוגיה.

עם כל חודש שעובר, הגור מתבגר ומשתפר בהדרגה ביכולת לשלוט בצרכים שלו. התפקיד העיקרי של הבעלים הוא לא להילחם בגור, אלא לעזור לו לפתח את ההרגל הנכון.

מתי כמעט בטוח שהגור יצטרך לעשות צרכים

יש כמה מצבים שבהם הסיכוי ל"תאונה" גבוה במיוחד.

כדאי להוציא את הגור החוצה:

• מיד אחרי שהוא מתעורר;
• כמה דקות אחרי האוכל;
• אחרי משחק פעיל;
• אחרי שלעס חטיף במשך זמן מה;
• אחרי התרגשות חזקה או שמחה גדולה;
• לפני השינה;
• מיד אחרי שיוצא מהכלוב או מהגדר שלו.

אם מחכים עד שהגור מתחיל לחפש מקום או להסתובב במעגלים, לעיתים קרובות כבר מאוחר מדי.

מהניסיון שלנו:

כשהכלבים שלנו היו גורים קטנים מאוד, ניסינו "לתפוס" את הרגע שבו הם מתעוררים, מיד הרמנו אותם על הידיים והוצאנו אותם החוצה. היו כמה "תאונות" שבהן הגור עשה את הצרכים ממש עלינו בזמן שרצנו איתו במורד המדרגות, אבל אלה היו מקרים בודדים. עם הזמן הגור כבר היה מסוגל לחכות בשקט עד שנוציא אותו החוצה ונניח אותו על הקרקע.

שגרה היא העוזרת הטובה ביותר שלכם

גורים לומדים מהר מאוד לזהות דפוסים. אם זמני האוכל, השינה, היציאות והמשחקים מתרחשים פחות או יותר בשעות קבועות, גם הגוף מתחיל לעבוד לפי שגרה.

בשבועות הראשונים עדיף להוציא את הגור פעם אחת יותר מאשר לקוות שהוא יצליח להתאפק עוד קצת. כמה יציאות קצרות ומוצלחות לצרכים מועילות הרבה יותר מטיול אחד ארוך מאוד.

חשוב לשבח בזמן הנכון

כשהגור עושה את הצרכים בחוץ, חשוב לשבח אותו.

מומלץ לשלב שלושה דברים:

• שבח מילולי רגוע ושמח;
• ליטוף;
• חטיף קטן.

חשוב מאוד לעשות זאת ממש תוך שנייה או שתיים מהרגע שהגור סיים — רק כך הוא יוכל לקשר את הפרס למה שעשה. אם קודם חוזרים הביתה, מורידים את הרצועה, נותנים מים ורק אז מציעים חטיף, הקשר כבר הולך לאיבוד.

למה עונשים לא עובדים

בעלים רבים מנסים לנזוף בגור בגלל שלוליות בבית. למרבה הצער, זו אחת הדרכים הפחות יעילות ללמד גור לעשות צרכים בחוץ.

הגור אינו מסוגל להבין שאתם כועסים בגלל משהו שקרה לפני כמה דקות. מבחינתו, העונש נראה בלתי צפוי לחלוטין.

במקום להסיק "אסור לי לעשות פיפי בבית", הוא עלול להסיק דברים אחרים לגמרי:

• הבעלים שלי הופך למפחיד כשיש שלולית בסביבה;
• אסור לי לעשות פיפי כשהבעלים רואה אותי;
• עדיף להתחבא מאחורי הספה או ללכת לחדר אחר.

יש גורים שמתחילים להתאפק בחוץ, ואז עושים את הצרכים בבית כשהם נשארים לבד. אחרים מנסים להסתיר את ה"ראיות", ולעיתים אף מתחילים לאכול את הצואה של עצמם. לכן עונשים פיזיים, צעקות ובוודאי "שיטות חינוך" כמו לדחוף את האף של הגור לתוך השלולית לא רק שאינן מועילות, אלא גם עלולות לעכב משמעותית את תהליך הלמידה.

ומה עושים אם הגור עשה שלולית בבית?

אם לא תפסתם אותו בזמן — פשוט נקו את המקום בשקט.

אם תפסתם אותו תוך כדי — אל תצעקו ואל תענישו.

הפסיקו אותו בעדינות, הרימו אותו על הידיים (או הוציאו אותו במהירות החוצה, אם הוא כבר יוצא לטיולים) ותנו לו הזדמנות לסיים שם. לאחר מכן הקפידו לשבח אותו.

חזרות מוצלחות, ולא עונשים, הן שבונות את ההרגל הרצוי.

פדים לצרכים: עזרה או מכשול?

אין כאן תשובה חד־משמעית.

אם הגור עדיין אינו יכול לצאת החוצה בגלל תקופת ההמתנה לאחר החיסונים, או אם לבעלים אין אפשרות פיזית להוציא אותו בתדירות גבוהה, פדים יכולים להיות פתרון זמני טוב.

עם זאת, חשוב לזכור שהגור עדיין לומד שמותר לעשות צרכים בתוך הבית. לכן, לאחר שמתחילים לצאת באופן קבוע, כדאי להעביר בהדרגה את עשיית הצרכים החוצה ולצמצם את מספר הפדים בבית. ככל שהחוץ הופך מוקדם יותר למקום העיקרי לעשיית צרכים, כך המעבר בדרך כלל קל יותר.

מהניסיון שלנו:

לפני שעברנו לבית עם חצר, שבו הגור יכול לצאת החוצה בכל פעם שהוא צריך, גרנו בדירה רגילה ותמיד השתמשנו בפדים. אחרי שהגור התרגל לעשות את הצרכים על הפד, הזזנו אותו בהדרגה לכיוון דלת הכניסה. בסופו של דבר, אזור הצרכים של הגור הגיע קרוב ככל האפשר ליציאה מהבית.

כלוב יכול לעזור לזרז את תהליך החינוך לצרכים

בעלים רבים מופתעים לגלות עד כמה כלוב יכול להיות שימושי כאשר משתמשים בו נכון. כלבים משתדלים באופן טבעי לא ללכלך את המקום שבו הם נחים. אם הכלוב מתאים לגודל הגור והוא לומד בהדרגה לראות בו את מקום השינה שלו, הוא בדרך כלל ינסה לחכות עד שיוציאו אותו החוצה.

כמובן, אין פירוש הדבר שאפשר להשאיר גור צעיר בכלוב במשך שעות רבות. אבל שגרה נכונה ושימוש נכון בכלוב בהחלט יכולים לעזור לגור לפתח הרגלי ניקיון מהר יותר.

כמה זמן לוקח החינוך לצרכים?

כל גור מתפתח בקצב שלו, אבל אפשר להיעזר בכמה קווים מנחים כלליים:

• בסביבות גיל חודשיים, שלוליות מדי פעם הן דבר נורמלי לחלוטין.

• עד גיל שלושה חודשים, רוב הגורים כבר מתחילים להראות שיפור משמעותי ביכולת להתאפק.

• בגיל ארבעה עד חמישה חודשים, גורים רבים כבר מצליחים להתאפק בין היציאות.

"תאונות" בודדות יכולות לקרות גם בהמשך, במיוחד בעקבות שינוי בשגרה, מעבר לבית חדש או התרגשות חזקה.

הדבר החשוב הוא להסתכל על ההתקדמות הכללית ולא על יום אחד או שניים שבהם היו פספוסים.

מתי כדאי לפנות לווטרינר?

לפעמים הבעיה כלל אינה קשורה לחינוך.

כדאי לקחת את הגור לבדיקה אצל וטרינר אם הוא:

• משתין לעיתים קרובות מאוד ובכמויות קטנות;
• יש דם בשתן שלו;
• צמא באופן קבוע ושותה הרבה;
• אינו מצליח להחזיק שתן אפילו בזמן השינה;
• מתחיל פתאום לעשות צרכים בבית באופן קבוע לאחר שכבר היה מחונך לצרכים במשך זמן מה.

במקרים כאלה חשוב קודם כול לשלול בעיות בדרכי השתן וסיבות רפואיות אחרות.

10 הטעויות הנפוצות ביותר של בעלי גורים

גם הבעלים המסורים ביותר עלולים לפעמים, בלי להתכוון, להקשות על הגור ללמוד לעשות צרכים בחוץ.

1. מצפים ליותר מדי

גור בן חודשיים אינו מסוגל להתאפק במשך זמן רב כמו כלב בוגר. הציפיות צריכות להתאים לגיל שלו.

2. לא מוציאים את הגור מספיק פעמים

ככל שיש לגור פחות הזדמנויות לצאת החוצה, כך יש לו פחות הזדמנויות להצליח לעשות שם את הצרכים. בתחילת התהליך עדיף להוציא אותו פעם אחת יותר מאשר לפספס את הרגע הנכון.

3. נוזפים בגור בגלל שלוליות

עונש לא מסביר לגור מה הוא עשה לא נכון. הוא רק יוצר פחד ועלול לגרום לבעיות נוספות.

4. לא משבחים הצלחה

בעלים רבים מתייחסים להתנהגות טובה כדבר מובן מאליו. אבל השבח הוא שעוזר לגור להבין מהר יותר מה מצפים ממנו.

5. הופכים את היציאה לצרכים לטיול ארוך מדי

אם מטרת היציאה היא עשיית צרכים, עדיף לחכות בשקט עד שהגור יעשה אותם, לשבח אותו ורק אחר כך לעבור למשחק ולטיול ארוך יותר. אחרת הגור עלול ללמוד שעשיית צרכים פירושה שסוף הכיף מתקרב — ולהתחיל להתאפק זמן רב ככל האפשר.

6. מסיחים את דעתו של הגור במשחקים

יש בעלים שמיד מתחילים לרוץ, לשחק בכדור או להכיר לגור את כל מה שנמצא סביבו. כתוצאה מכך, הגור פשוט עלול לשכוח מה הייתה המטרה העיקרית של היציאה.

7. משתמשים בחומרי ניקוי רגילים

ריח השתן עלול להישאר גם כאשר בני אדם כבר אינם מסוגלים להריח אותו. עדיף להשתמש בחומר ניקוי אנזימטי ייעודי, שמפרק שאריות אורגניות ומפחית את הסיכוי שהגור יחזור לעשות צרכים באותו מקום.

8. לא שומרים על שגרה

אם זמני האוכל והיציאות משתנים כל הזמן, לגור קשה הרבה יותר לפתח הרגל קבוע.

9. ממשיכים להשתמש בפדים זמן רב מדי

אם לאחר שהתחילו יציאות קבועות החוצה הגור עדיין יכול להשתמש באופן חופשי בפדים בבית, המעבר לעשיית צרכים בחוץ עלול להימשך זמן רב יותר.

10. מאבדים סבלנות

חינוך לצרכים הוא תהליך. כמה ימים פחות מוצלחים אינם אומרים שמשהו השתבש. עקביות וסבלנות כמעט תמיד יעילות יותר משיטות חינוך נוקשות.

לסיכום

הרגלי ניקיון אינם יכולת מולדת, אלא הרגל שמתפתח בהדרגה. הכלים החשובים ביותר של הבעלים הם סבלנות, עקביות ושגרה נכונה.

זכרו: יציאה מוצלחת אחת לצרכים שמסתיימת בשבח אמיתי מלמדת את הגור הרבה יותר מעשרה עונשים על שלולית מקרית בבית.

עם הזמן גם התקופה הזאת תישאר מאחור, והגור הקטן שפעם השאיר שלוליות על הרצפה יהפוך לכלב בוגר שמחכה בשקט ליציאה ושומר על הניקיון בבית.