למה לכל כך הרבה כלבים מחפשים בית חדש?
כמעט אף אחד לא מביא הביתה גור מתוך מחשבה שיום אחד יצטרך לחפש לו בית חדש. להפך — רוב האנשים באמת חולמים על שנים ארוכות ומאושרות יחד.
אבל לפעמים החיים מתפתחים אחרת. יש אנשים שמגלים שלא היו מוכנים לטיולים היומיומיים, לחינוך ולאילוף, ולתשומת הלב המתמדת שגור דורש. אצל אחרים נסיבות החיים משתנות באופן בלתי צפוי: מעבר דירה, מחלה, קשיים כלכליים או שינויים במשפחה.
לפעמים הסיבה היא פשוט פער בין הציפיות למציאות. אנשים חלמו על כלב בית רגוע, ובמקום זאת קיבלו כלב רעייה אנרגטי שזקוק לתנועה, לפעילות ולגירוי מנטלי קבוע.
למרבה הצער, מצבים כאלה הם לעיתים קרובות הסיבה לכך שמתחילים לחפש בית חדש לכלב שכבר גדל.
החדשות הטובות הן שאפשר למנוע רבים מהמקרים האלה עוד לפני שהגור מגיע למשפחה — אם עונים בכנות על כמה שאלות חשובות ולא ממהרים לקבל החלטה.
לא בוחרים רק גור
רוב האנשים מתחילים את החיפוש באותה צורה: מסתכלים על תמונות של גורים ומנסים להחליט מי מהם הכי יפה, הכי פרוותי או הכי דומה לאותו קורגי מושלם שראו פעם באינטרנט.
אבל הבחירה צריכה להתחיל הרבה קודם. קודם כול, הבעלים העתידיים צריכים לענות על שאלה חשובה הרבה יותר: האם הגזע הזה באמת מתאים למשפחה ולאורח החיים שלנו?
גם הכלב הנפלא ביותר עלול להתברר כבחירה לא מתאימה אם התכונות הטבעיות שלו אינן תואמות את הציפיות של הבעלים. ולהפך — גזע שנבחר נכון יכול להפוך לחבר לכל החיים.
לפעמים ההחלטה הנכונה היא לא לקחת גור דווקא עכשיו
זה אולי נשמע מפתיע, אבל לפעמים ההחלטה האחראית ביותר היא לא לקנות גור, אלא להמתין עוד קצת.
אם בחודשים הקרובים צפויים מעבר דירה, נסיעת עבודה ממושכת, לידת תינוק, שיפוץ או שינויים משמעותיים אחרים, ייתכן שכדאי קודם לעבור את התקופה הזאת בשקט.
אל תחששו שתפספסו את ההזדמנות: יהיו גורים גם בהמשך. את החודשים הראשונים של הכלב בבית החדש עדיף לעבור בתקופה שבה באמת יש לכם זמן ואפשרות להקדיש לו את תשומת הלב שהוא זקוק לה.
כאשר כלב מצטרף למשפחה בזמן המתאים, ההסתגלות קלה הרבה יותר — גם עבורו וגם עבור כל בני הבית.
אתם לא בוחרים כלב לשנה אחת
גורים גדלים במהירות מפתיעה. בתוך זמן קצר הפרופורציות הגוריות ישתנו, החרטום יתארך, הכפות הקטנטנות והסרבול המצחיק שאי אפשר שלא להתאהב בו ייעלמו, והגור הפרוותי של אתמול יתחיל להפוך לכלב בוגר שיישאר לצדכם עוד שנים רבות.
לפעמים אנשים אומרים: "אם זה לא יסתדר — נמצא לו בית אחר." אבל כלב אינו חפץ שאפשר פשוט להחזיר לחנות. זהו יצור חי שמרגיש, אוהב ופוחד. עבור כל כלב, מעבר למשפחה חדשה הוא מקור ללחץ משמעותי, שלא לדבר על מעבר לעמותה או לבית מחסה.
ההחלטה להביא גור הביתה לא צריכה להתקבל מתוך דחף רגעי. לא בעקבות סרטון יפה באינטרנט; לא מפני שהילד מבקש כלב כבר שנים; ולא מפני שעכשיו יש חופשת קיץ והרבה זמן פנוי — אלא מפני שכל המשפחה באמת מוכנה לקבל בן משפחה חדש לשנים רבות.
לכן, כשבוחרים גור, כדאי לחשוב לא רק על איך הוא יהיה בעוד שבוע או חודש, אלא על הכלב שיהפוך להיות בעוד שנתיים, חמש או עשר שנים.
האם גם אז תוכלו להקדיש לו זמן?
האם תהיו מוכנים להמשיך לדאוג לבריאותו, לחינוכו ולטיפול בו גם כאשר תחושת ההתלהבות הראשונית תחלוף?
אם התשובה לשאלות האלה היא "כן", אתם לא בוחרים רק גור חמוד. אתם מקבלים החלטה להיות אחראים לכלב במשך כל חייו.
כל גור הוא שונה
אפילו בתוך אותה המלטה אי אפשר למצוא שני גורים זהים לחלוטין.
אחד מתחיל כבר בשבועות הראשונים לחקור בביטחון כל דבר חדש.
אחר מעדיף קודם להתבונן מהצד.
אחד מסתגל בקלות לנסיעות, לרעש ולאורחים.
אחר זקוק לקצת יותר זמן כדי להתרגל לסביבה חדשה.
ככל שהגורים גדלים, נעשים ברורים יותר ההבדלים בטמפרמנט, ברמת הפעילות, בביטחון העצמי, ברגישות לחוויות חדשות ובאופן שבו הם מתקשרים עם אנשים. אי אפשר לקבוע מראש ש"הגור הזה הוא הכי טוב".
נכון יותר לומר — זה הגור שמתאים בצורה הטובה ביותר למשפחה המסוימת הזאת.
כלב הוא לא אמצעי ללמד ילד אחריות
לעיתים קרובות אנחנו שומעים את אותו משפט: "אנחנו רוצים לקנות לילד כלב כדי שילמד אחריות."
הרצון הזה מובן וכנה. חיות מחמד אכן יכולות לעזור לילדים להיות אדיבים, קשובים ואכפתיים יותר.
אבל חשוב להבין דבר אחד: ילד יכול ללמוד אחריות בזכות הטיפול בכלב, אך אי אפשר לצפות ממנו לשאת באחריות המלאה עליו. לא מפני שילדים עצלנים או חסרי אחריות — אלא פשוט מפני שהם גדלים, והתחומי העניין וסדרי העדיפויות שלהם משתנים.
היום הילד יוצא בשמחה לטייל עם הגור, אבל בעוד כמה שנים החיים שלו ייראו אחרת. יהיו בית ספר, מבחנים, חברים, חוגים, צבא, לימודים או מעבר לעיר אחרת. זהו חלק טבעי מתהליך ההתבגרות.
והכלב עדיין נשאר בן משפחה שזקוק בכל יום לטיולים, מזון, טיפול וטרינרי, תשומת לב ואהבה.
לכן, לפני שמחליטים לקנות גור, המבוגרים צריכים לענות לעצמם בכנות על שאלה אחת: "אם בעוד כמה שנים הילד יאבד עניין או פשוט לא יוכל עוד לטפל בכלב, האם אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו את מלוא האחריות?"
אם התשובה היא "כן", ההחלטה מתקבלת על בסיס נכון.
אבל אם כל התקווה היא שהילד ימשיך לטפל בכלב, ייתכן שזה עדיין לא הזמן המתאים להביא כלב הביתה.
הניסיון שלנו
אנחנו עצמנו התלבטנו בערך שלוש שנים לפני שהחלטנו להביא את הכלבה הראשונה שלנו, אף על פי שבמשך כל הזמן הזה הבת שלנו התחננה לכלב והבטיחה שהיא תטפל בו בעצמה.
אבל הבנו שכלב הוא, במובנים רבים, כמעט כמו עוד ילד במשפחה — ובסופו של דבר האחריות עליו תהיה שלנו.
מי צריך לבחור את הגור?
אנחנו תמיד שמחים כאשר הבעלים העתידיים מגיעים להכיר את הגורים יחד עם כל המשפחה. עבור ילד זה אירוע חשוב שהוא עשוי לזכור כל חייו, אבל את הבחירה הסופית צריכים בכל זאת לעשות המבוגרים.
ילדים בוחרים מהלב. הם נמשכים לגור הכי מצחיק, הכי פרוותי או לזה שרץ ראשון לקראתם — וזה טבעי לחלוטין.
המבוגרים, לעומת זאת, צריכים לשקול דברים אחרים לגמרי: את מין הגור, הטמפרמנט שלו, מאפייני הגזע, אורח החיים של המשפחה ועד כמה הגור המסוים הזה מתאים לבית העתידי שלו.
לפעמים ילד חולם על גור אחד, והמגדל ממליץ דווקא על גור אחר. לא מפני שהראשון "פחות טוב", אלא מפני שתפקידו של המגדל הוא לעזור לבחור גור שאיתו יהיה למשפחה נעים ונוח לחיות במשך שנים רבות.
כלב יכול להפוך לחברו הטוב ביותר של הילד, אבל האחריות עליו תמיד צריכה להיות של המבוגרים.
למה המגדל שואל כל כך הרבה שאלות?
לפעמים בעלים עתידיים מופתעים מרשימת השאלות הארוכה.
- איפה הכלב יחיה?
- האם יש בבית ילדים או בעלי חיים נוספים?
- כמה זמן הכלב יישאר לבד?
- האם יש לכם ניסיון קודם בגידול כלבים?
- האם אתם מתכננים לעבוד עם מאלף?
למעשה, זו לא בחינה ולא בדיקה. מגדל אחראי אינו מחפש בעלים "מושלמים", אלא מנסה להבין באילו תנאים יחיה הגור ואיזה גור יתאים בצורה הטובה ביותר דווקא למשפחה הזאת.
לפעמים גם להגיד "לא" זו דרך לדאוג לגור.
לפעמים המגדל מכיר את הגורים טוב מכולם
במהלך שמונת עד עשרת השבועות הראשונים לחייהם, המגדל נמצא לצד הגורים כמעט מסביב לשעון. הוא רואה מי ניגש ראשון להכיר אדם חדש, מי מתאושש מהר יותר אחרי בהלה פתאומית, מי אוהב משחקים פעילים ומי מעדיף להתבונן בשקט במה שמתרחש סביבו.
כמובן, האופי ממשיך להתפתח ככל שהכלב גדל, אבל מאפיינים ראשונים של הטמפרמנט כבר ניכרים בגיל צעיר. מגדל מנוסה מסוגל לעיתים קרובות להתאים גור למשפחה בצורה מדויקת יותר מאדם שהגיע להכיר את ההמלטה למשך שעה אחת בלבד.
האם אפשר לבחור גור רק לפי תמונה?
תמונה מציגה רגע קצר אחד בלבד. אי אפשר לראות בה את האופי, רמת הפעילות, היחס לאנשים או מאפייני ההתנהגות של הגור, ולכן בחירה המבוססת רק על המראה החיצוני אינה הדרך הטובה ביותר.
תמונות יפות יכולות לגרום לכם להתאהב בגור, אבל הבנת האופי שלו היא זו שעוזרת לבנות חיים משותפים ומאושרים.
למה מגדל טוב לפעמים מסרב?
זה כנראה אחד הרגעים הקשים ביותר. לקבל סירוב יכול להיות לא נעים, אבל לפעמים דווקא הסירוב הוא המעשה האחראי ביותר שמגדל יכול לעשות.
אם אדם חולם על כלב שישכב בשקט בבית כל היום, אבל בוחר בגזע רעייה פעיל, הסיכוי לאכזבה גבוה מאוד.
אם המשפחה נמצאת בבית רק כמה שעות ביום והגור יישאר לבדו במשך כל שאר הזמן, גם זו סיבה לדון במצב ברצינות.
לפעמים מתברר שגזע אחר לגמרי יתאים למשפחה טוב יותר.
לפעמים זה פשוט לא הזמן הנכון להביא כלב.
ולפעמים גור אחר מאותה המלטה יהיה בחירה מתאימה יותר.
המטרה של מגדל אחראי אינה למכור כל גור מהר ככל האפשר. התפקיד שלו הוא למצוא לכל גור בית מתאים.
הניסיון שלנו
במהלך השנים כבר נאלצנו לסרב לבעלים פוטנציאליים.
פעם פנתה אלינו אישה מבוגרת שרצתה לקנות אחד מהגורים שלנו והייתה מוכנה לשלם מיד מקדמה.
אבל במהלך השיחה התברר שהיא בילתה את רוב זמנה בבית, כמעט שלא יצאה החוצה ולא היה ברשותה רכב. הייתה גם אפשרות שבעוד כמה שנים היא עצמה תזדקק לעזרה ולטיפול. היינו צריכים לחשוב לא רק על ההווה ועל הרווח המיידי ממכירת הגור, אלא על מה שעלול לקרות לכלב צעיר ופעיל בעוד עשר או שתים־עשרה שנים.
ממש לא רצינו לאכזב אותה, אבל הבנו שהאחריות שלנו כלפי הגור חשובה יותר מהרצון לבצע עוד מכירה.
לכן מגדל אחראי לפעמים אומר "לא" — משום שהוא משתדל לקבל החלטות מתוך מחשבה על טובת הכלב.
מגדל טוב נשאר בקשר
מסירת הגור לבעליו החדשים אינה סוף עבודתו של המגדל. להפך — עבור מגדל אחראי זהו תחילתו של שלב חדש.
הוא נשאר בקשר, מייעץ, עונה על שאלות בנושאי תזונה, חינוך ואילוף, בריאות ובחירת ציוד מתאים, ולעיתים קרובות הוא האדם הראשון שאליו פונים הבעלים כאשר מתעורר קושי כלשהו. מגדל אחראי נושא באחריות לא רק לכך שהגור הגיע לעולם, אלא גם לגורלו בהמשך חייו.
הדבר החשוב ביותר
כשאנחנו בוחרים גור, אנחנו למעשה לא בוחרים את הגור היפה ביותר. אנחנו בוחרים בן משפחה לעתיד.
לכן מגדל טוב מנסה לא רק למצוא בעלים לגור, אלא למצוא לו משפחה שבה יוכל לחיות חיים ארוכים, רגועים ומאושרים.
