כלב בישראל הוא לא רק בעל חיים ביתי, אלא גם חיה שהחזקתה מוסדרת בפירוט בחוק. חייב להיות לו שבב אלקטרוני, הבעלים חייב להוציא רישיון החזקת הכלב, לחסן את הכלב בזמן נגד כלבת ולציית לכללי ההחזקה והטיול. לכלבים שהוגדרו כמסוכנים חלות דרישות נפרדות, ואחרי נשיכה מופעל נוהל מיוחד של תצפית לכלבת.
עם זאת, אין "חוק כלבים" אחד מרוכז שבו מופיעים כל ההוראות כולן.
המסמך המרכזי הוא חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג–2002. בנוסף חלות התקנות שהותקנו על פיו, פקודת הכלבת, חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), חוקים ותקנות עירוניים ונורמות של דיני הנזיקין.
חלק מהכללים המעשיים – למשל גובה הקנס על אי־איסוף צואת כלבים או המקומות המותרים לשחרור חופשי – משתנים בין ערים ומועצות אזוריות שונות.
שבב אלקטרוני: ה"דרכון" המחייב של הכלב
כל כלב מעל גיל שלושה חודשים חייב להיות מזוהה באמצעות שבב אלקטרוני.
השבב נושא מספר ייחודי שמקשר את הכלב למידע בהמרכז הארצי לרישום כלבים. במאגר נשמרים פרטי הכלב, בעליו, הרישיון והחיסונים נגד כלבת.
השבב עצמו איננו משדר GPS ואינו מאפשר לאתר את מיקומו של כלב שאבד. אפשר לקרוא אותו באמצעות סורק מתאים – למשל במרפאה וטרינרית או בשירותים הווטרינריים העירוניים.
לכן השבב חשוב במיוחד במקרה של אובדן הכלב: כלב שנמצא אפשר לזהות ולקשר לבעלים הרשום.
כאן יש פרט חשוב: השבב יעיל רק אם הפרטים במאגר מעודכנים.
אם מספר הטלפון או הכתובת של הבעלים השתנו, אם הכלב נמכר או הועבר לאדם אחר – צריך לעדכן את הרישום. בעת החלפת בעלים יש לבצע העברת בעלות רשמית.
גם למגדל זה חשוב: מסירת גור למשפחה חדשה לא מסתיימת במשפט "יש לו כבר שבב". צריך לוודא שהפרטים של הבעלים החדשים הוזנו למערכת בצורה תקינה.
רישיון להחזקת כלב
לכלב מעל גיל שלושה חודשים נדרש רישיון תקף – רישיון להחזקת כלב.
זה לא רק אישור על חיסון.
כדי לקבל ולחדש רישיון צריכים להתקיים התנאים שנקבעו בחוק: בין היתר הכלב חייב להיות רשום ומשובב, מחוסן כנדרש נגד כלבת, והבעלים חייב לשלם את האגרה שנקבעה.
הרישיון תקף לשנה אחת
אחרי שינוי כללי החיסון עשויה להיווצר בלבול.
חיסון הכלבת יכול כיום להיות תקף לשנתיים, אבל רישיון ההחזקה של הכלב נשאר שנתי.
לכן מצב לגמרי רגיל הוא שבשנה מסוימת הכלב אינו צריך חיסון כלבת נוסף, אבל הרישיון עדיין חייב להתחדש ויש לשלם את האגרה.
השירותים הווטרינריים העירוניים מדגישים בפני בעלי הכלבים את ההבחנה הזאת.
גובה האגרה תלוי, בין השאר, בשאלה אם הכלב מסורס/מעוקרת. עבור כלבים שאינם מעוקרים/מסורסים נקבעה אגרה גבוהה משמעותית יותר. החוק גם קובע אפשרות לפטור מהתוספת הזו במקרים מסוימים – למשל מטעמים רפואיים ולחלק מהכלבים הגזעיים הרשומים, בכפוף לתנאים שנקבעו.
כך, בעלי כלב גזעי הרשום ב־IKC זכאים להנחה בהצגת אישור טהור גזע. את האישור אפשר להוריד מאזור האישי באתר IKC.
את עלות הרישיון העדכנית כדאי לבדוק לפני התשלום, מאחר שהאגרות מתעדכנות.
חיסון נגד כלבת: כבר לא כל שנה
זה אחד השינויים המשמעותיים בשנים האחרונות.
עד 2024 בעלי כלבים הורגלו לחסן נגד כלבת פעם בשנה. החל מ־1 באפריל 2024 השתנתה התוכנית.
כלב שלא חוסן בעבר או שאין לו היסטוריית חיסונים מתועדת צריך לקבל:
חיסון ראשון בגיל כ־2.5–3 חודשים;
ואז חיסון שני, דחף, 1–3 חודשים לאחר מכן.
לאחר שתי זריקות הבסיס הללו, החיסונים הבאים נגד כלבת נעשים פעם בשנתיים.
אם הכלב מעל גיל שלושה חודשים ומעולם לא חוסן, מקבל חיסון ראשון לאחר הגעתו לבעלים, ולאחר 1–3 חודשים – זריקת הדחף.
לסיכום:
**רישיון – פעם בשנה;
כלבת – אחרי סדרת הבסיס, פעם בשנתיים.**
האם מותר לטייל עם כלב בלי רצועה?
ככלל, כלב שנמצא מחוץ לשטח הבעלים חייב להיות בשליטת אדם וקשור לרצועה.
התקנות קובעות שאורכה של רצועה לכלב רגיל לא יעלה על 5 מטרים, ושגם הרצועה וגם אופן האחיזה בה חייבים לאפשר לאדם לשלוט בכלב בכל עת ולמנוע את בריחתו או גרימת נזק לאחרים.
המשפט "הוא חמוד ולא עושה כלום" לא מחליף רצועה מבחינה משפטית.
שחרור חופשי מותר במקומות שיועדו לכך – למשל בגינות כלבים – ובמקומות אחרים שהותרו לפי תקנות מקומיות. רשויות מקומיות שונות יכולות לקבוע דרישות נוספות, למשל לגבי שימוש בחופים, בפארקים ובשטחים ציבוריים.
ומה אם הכלב גר בחצר?
הבעלים חייב למנוע יציאה עצמאית של הכלב מחוץ לשטח.
התקנות מחייבות גם להציב שלט אזהרה "זהירות כלב" בכניסה לחצר שבה מוחזק הכלב.
כלומר, עצם קיומה של חצר פרטית אינו אומר שהכלב רשאי לצאת ממנה באופן חופשי ולטייל ברחוב.
האם חייבים לאסוף אחרי הכלב?
כן.
החובה לאסוף את צואת הכלב במקומות ציבוריים מעוגנת בדרך כלל בתקנות עירוניות, והפרתה עלולה לגרור קנס.
גובה הקנס וחלק מהפרטים משתנים בין רשויות מקומיות, ולכן אין טעם לציין סכום אחד "לכל ישראל".
הכלל המעשי פשוט בהרבה: שקית לצואת כלבים היא חלק חובה מהטיול, כמו הרצועה.
מהי "כלב מסוכן" לפי החוק הישראלי
המונח כלב מסוכן הוא מונח משפטי, והוא לא בהכרח מתייחס לכלב שנראה תוקפני.
לקטגוריה הזו שייכים, בין היתר:
- כלב מעל גיל שלושה חודשים שנשך אדם וגרם חבלה;
- כלב מגזע שהוגדר בחוק;
- חלק מהכלבים המעורבים של גזעים אלה, כשהם עומדים בקריטריונים חיצוניים והתנהגותיים שנקבעו.
ברשימה נכללים: אמריקן סטאפורדשייר טרייר (אמסטף), בולטרייר, דוגו ארגנטינו, טוסה יפנית, סטאפורדשייר בולטרייר, פיטבולטרייר, פילה ברזילרו ורוטוויילר.
בנפרד חשוב להזכיר את American Bully. השירותים הווטרינריים בישראל רואים בו קו טיפוח שמקורו בהכלאת גזעים מהרשימה המסוכנת, ולכן חלות עליו ההוראות החלות על כלבים מסוכנים.
לכלבים מסוכנים חלים כללים מחמירים בהרבה
בעלים או מחזיק קבוע בכלב חייב להיות מעל גיל 18.
במקום ציבורי כלב כזה חייב להיות מלווה בידי אדם מעל גיל 18 שמסוגל לשלוט בו. נדרשת רצועה באורך עד 2 מטרים ומחסום פה, וחשוב להדגיש ש־Halti מסוג "נדאזל" אינו נחשב למחסום, כיוון שהוא אינו מונע מהכלב לפתוח את הפה ולנשוך.
החצר חייבת להיות מגודרת וסגורה באופן המונע יציאה עצמאית של הכלב, ובכניסה מוצב שלט אזהרה.
כאשר ליד כלב מסוכן נמצא אדם מתחת לגיל 18 שאינו בעליו, חלות דרישות נוספות לשימוש במחסום – גם בתוך הבית.
לכלבים מסוכנים מעל גיל שישה חודשים נקבעה חובת עיקור או סירוס, והעברת כלב מסוכן לבעלים חדש מוגבלת גם היא.
מה קורה אם כלב נשך אדם
זה אחד המצבים שבהם לא כדאי לנסות להחליט לבד: "זו רק שריטה קטנה, לא צריך לעשות כלום".
אחרי נשיכה נכנסים לפועל הכללים לגבי כלבת.
הבעלים חייב לדווח על האירוע ולהציג את הכלב בהתאם לנוהל שנקבע – בתוך 24 שעות מהרגע שבו נודע לו על המקרה.
על הכלב שנשך מוטלת תצפית בהסגר במשך 10 ימים. המטרה היא לא להעניש את הכלב אלא לבדוק אם הוא יכול היה להפריש את נגיף הכלבת בזמן הנשיכה. אם בסיום התקופה הכלב ממשיך להיות בריא, ניתן לשלול אפשרות של הדבקה בכלבת באותו אירוע.
האם חובה להכניס כלב שנשך להסגר עירוני?
לא עוד.
לאחר שינוי החקיקה נוספה בישראל האפשרות לתצפית בית.
ההחלטה נתונה לווטרינר הרשותי, ורק אם הכלב ונסיבות האירוע עומדים בתנאים שנקבעו, כגון:
- בבדיקה אין סימנים קליניים המעוררים חשד לכלבת;
- לפני הנשיכה הכלב לא שהה באזור שהוכרז רשמית כאזור נגוע בכלבת;
- לא היה מגע ידוע עם בעל חיים החשוד בכלבת;
- במועד הנשיכה לכלב היה רישיון תקף;
- בשנתיים האחרונות לא נרשם שוב ושוב ככלב משוטט;
- הבעלים פנה בזמן לשירותים הווטרינריים העירוניים.
כאן הרישיון השנתי פתאום מפסיק להיראות כמו טפסולוגיה גרידא.
העדר רישיון בתוקף בזמן הנשיכה עלול לשלול מהבעלים את האפשרות להשאיר את הכלב בבית בתקופת התצפית.
אם אתם אלה שננשכו
גם אם מדובר בכלב מוכר, ביתי ולדברי הבעלים מחוסן – לא כדאי להחליט לבד אם יש צורך במניעת כלבת.
מומלץ לשטוף מיד את הפצע היטב במים וסבון במשך כ־15 דקות, לחטא ולפנות לטיפול רפואי. ההמשך והצורך במניעת כלבת ייקבעו על ידי הצוות הרפואי.
זה חשוב במיוחד בישראל, שבה כלבת עדיין מתגלה בבעלי חיים בר ובחיות בית.
מי אחראי כשהכלב גרם נזק לאדם?
בנקודה הזו החוק הישראלי די מחמיר: לפי סעיף 41א לפקודת הנזיקין, אם כלב גרם חבלה גופנית לאדם, בעליו או המחזיק בו דרך קבע חייבים לפצות על הנזק.
כדי שתקום אחריות כזו, הנפגע אינו צריך להוכיח רשלנות מצד הבעלים.
כלומר, טענות כמו "הוא אף פעם לא נשך קודם" או "לא יכולתי לדעת שהוא יגיב כך" אינן פוטרות כשלעצמן מאחריות.
אבל החוק קובע מספר הגנות מיוחדות
הן קשורות למצבים שבהם הנזק נגרם כתוצאה מ:
1. התגרות של הנפגע בכלב;
2. תקיפה של הנפגע את בעל הכלב או בני משפחתו המסוימים;
3. כניסה בלתי־חוקית של הנפגע לשטח הבעלים.
זה הבדל משמעותי מהתפיסה הרווחת שלפיה בעלים אחראי רק אם "לא שמר על הכלב".
ומה אם ברגע האירוע הכלב לא היה איתי?
מסירת הכלב לאדם אחר לתקופה מסוימת אינה פוטרת את הבעלים אוטומטית מאחריות.
למשל, הכלב יכול לשהות בפנסיון, אצל דוגסיטר או אצל מכרים, בעוד הבעלים בכלל בחו"ל. אם הכלב יגרום חבלה גופנית לאדם, העובדה שהבעלים לא נכח במקום ולא יכול היה לשלוט בו באותו רגע אינה שוללת כשלעצמה את האפשרות להגיש נגדו תביעה.
יחד עם זאת, בנסיבות מסוימות יכולה לקום אחריות גם לאדם או לגוף שאליהם נמסר הכלב להחזקה, ולכן השאלה מי יישא בסופו של דבר באחריות ובאיזה שיעור יכולה להידון בנפרד.
ומה אם לכלב יש כמה בעלים?
בעלות משותפת אינה אומרת שרק מי שחי בפועל עם הכלב או שהה איתו ברגע האירוע נושא באחריות.
אם הכלב שייך מבחינה משפטית לכמה בעלים, ניתן להגיש תביעה נגד כל אחד מהם, ללא קשר לשאלה מי מהם מטפל בכלב ביום־יום.
זה חשוב במיוחד במקרים של בעלות משותפת פורמלית – למשל כשלמגדל ולבעלים החדש נותרת בעלות משותפת במסמכים. רישום כבעלות משותפת איננו עניין פורמלי בלבד ואיננו נוגע רק לזכויות תערוכה או רבייה: עלולות להיות לו גם השלכות משפטיות.
ביטוח אחריות כלפי צד שלישי – צד ג׳
כיוון שבעל כלב עשוי לשאת באחריות נזיקית לנזק שיגרם על ידי הכלב, כדאי לשקול ביטוח אחריות כלפי צד שלישי – ביטוח צד ג׳.
כיסוי כזה יכול להיות כלול, למשל, בביטוח דירה או בית, או להופיע במסגרת מוצר ביטוחי אחר (למשל בפוליסת ביטוח בריאות). בהתאם לתנאי הפוליסה, הכיסוי עשוי לכלול אחריות של הבעלים אם הכלב נשך אדם, הפיל אותו או גרם בדרך אחרת לנזק גופני או רכושי.
עבור בעלי כלבים זה חשוב במיוחד, משום שסכום התביעה הפוטנציאלית אינו מוגבל לעלות הטיפול הרפואי. הוא עשוי לכלול אובדן השתכרות, אובדן כושר עבודה זמני או קבוע, הוצאות סיוע ושיקום ופיצוי על נזק לא־ממוני.
לכן כדאי שבעלי כלבים יבדקו אם הביטוח שלהם כולל כיסוי צד ג׳ והאם הוא חל על נזק שנגרם על ידי הכלב. אם אין כיסוי כזה, מומלץ לברר עם חברת הביטוח אפשרות להוסיפו.
יחד עם זאת חשוב לקרוא את תנאי הפוליסה הספציפית: חברות ביטוח יכולות לקבוע חריגים, הגבלות כיסוי או תנאים מיוחדים לכלבים מסוימים או לנסיבות מסוימות. בנוסף חשוב לבדוק מי מצוין כמבוטח, אילו כלבים ואילו בני משפחה מכוסים, האם הכיסוי חל גם כשאדם אחר מחזיק זמנית בכלב, ואיך הפוליסה פועלת במצב של בעלות משותפת.
ומה אם הכלב רק הפחיד מישהו?
האחריות אינה מוגבלת בהכרח למצב הקלאסי של "הכלב נשך".
נזק יכול להיגרם גם בלי נשיכה ישירה – למשל, אדם שבורח מכלב, נופל ונפגע.
כאן יש כבר חשיבות רבה לנסיבות המקרה ולעילת התביעה המשפטית, ולכן הכלל ש"על כל נזק משלם אוטומטית בעל הכלב" יהיה פישוט יתר.
המסקנה המעשית החשובה יותר היא שבעלים חייב לשלוט בכלב כך שלא יהווה סיכון לסביבה.
מה קורה אם הכלב ברח
כלב המסתובב לבדו יכול להילכד על ידי הרשות המקומית.
שבב אלקטרוני מאפשר במצב כזה לזהות את הבעלים, אבל עצם קיומו של שבב אינו הופך שוטטות לחוקית.
על הפרת כללי ההחזקה יכולים להינתן קנסות, והשבת הכלב מהכלבייה העירונית עלולה לחייב תשלום על הוצאות הלכידה והשהייה. הסכומים תלויים בנסיבות וברשות המקומית.
מעבר לכך, מקרים חוזרים של שוטטות עלולים להביא לתוצאות שבעלים כמעט לא חושבים עליהן: כפי שראינו, היסטוריה של שוטטות מתועדת או לכידות חוזרות יכולה להשפיע על האפשרות לקבל תצפית ביתית לאחר נשיכה.
מכירת כלב או העברתו לאדם אחר
כאשר כלב מחליף בעלים, לא די למסור את פנקס החיסונים.
צריך לבצע העברת בעלות ולעדכן את הנתונים במרכז הארצי לרישום כלבים.
כל עוד במאגר רשום הבעלים הקודם, הדבר עלול ליצור בעיות במקרה של אובדן הכלב, חידוש רישיון, טיפולים וטרינריים וסכסוכים משפטיים. לכן בקניית גור או כלב בוגר חשוב לוודא לא רק שקיים שבב, אלא גם שהרישום אכן הועבר.
חוק צער בעלי חיים נוגע גם לבעלי כלבים "רגילים"
חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) אוסר התעללות והטלת סבל מיותר על בעלי חיים.
זה לא מתייחס רק לאלימות גלויה.
החזקה נאותה של בעל חיים מחייבת לספק את צרכיו הבסיסיים: תנאים מתאימים, מים, מזון, טיפול נחוץ והגנה מפני סבל. לכן האמירה "זה הכלב שלי ואני אגדל אותו איך שאני רוצה" אינה נכונה מבחינה משפטית.
לבעלים יש זכויות כלפי בעל החיים, אבל במקביל גם חובות כלפיו.
צ'ק ליסט קצר לבעל כלב בישראל
עבור רוב בעלי הכלבים אפשר לתרגם את החקיקה למספר כללים מעשיים:
✓ לשבב את הכלב ולוודא שהנתונים במאגר נכונים.
✓ אחרי הגעה לגיל הנדרש – להוציא רישיון.
✓ לחדש את הרישיון מדי שנה.
✓ לעמוד בתוכנית החיסון נגד כלבת: שתי זריקות ראשונות ולאחר מכן פעם בשנתיים.
✓ לא לשחרר את הכלב במקומות שבהם זה אסור.
✓ להשתמש ברצועה ולשמור על שליטה פיזית בכלב.
✓ לאסוף אחרי הכלב.
✓ בעת מעבר דירה, שינוי מספר טלפון או החלפת בעלים – לעדכן את נתוני הרישום.
✓ אם הכלב נשך אדם – לא להסתיר את האירוע, אלא לפנות בזמן לשירותים הווטרינריים העירוניים.
✓ לזכור שבעל הכלב יכול לשאת באחריות נזיקית על נזק שגרם הכלב, גם בלי הוכחת רשלנות.
✓ אם הכלב מוגדר בחוק כ"מסוכן" – לעמוד בדרישות המיוחדות לגבי רצועה, מחסום, החזקה ועיקור/סירוס.
✓ לבדוק אם קיים ביטוח צד ג׳ והאם הוא מכסה נזק שגורם הכלב לצדדים שלישיים.
החוק – רף מינימלי
רוב ההוראות האלו לא נועדו לסבך את החיים של בעלי הכלבים.
שבב אלקטרוני עוזר להחזיר כלב אבוד. חיסון מגן על הכלב ועל בני האדם מפני מחלה קטלנית. רצועה מונעת תאונות דרכים, קטטות ונשיכות. רישום מאפשר לזהות במהירות את הבעלים, וכללי התצפית לאחר נשיכה מונעים סיכון מיותר לנפגע ובמקרים מתאימים גם את שליחת כלב ביתי להסגר עירוני.
ויש עוד סיבה להכיר את הכללים מראש: בדרך כלל נזכרים בחוק רק כשהאירוע כבר קרה – הכלב אבד, ברח, נשך אדם, ננשך בעצמו או הגיע לכלבייה עירונית.
הרבה יותר קל להסדיר מסמכים פעם אחת ולהבין את החובות, מאשר לנסות ללמוד את החוק ברגע שבו המצב כבר דחוף.
הערה: חקיקה, תקנות עירוניות, גובה אגרות וקנסות עשויים להשתנות, ולכן כדאי לבדוק סכומים ונהלים מנהליים מעודכנים באתר הרשות המקומית או אצל הווטרינר העירוני.
מקורות מידע חשובים:
חומרים של משרד החקלאות על חיסון נגד כלבת – "תקנות הכלבת חיסון התשס"ה 2005 – תיקון 2024".
"קבלת הרשאה למתן חיסונים נגד כלבת לכלבים ולבעלי חיים אחרים | משרד החקלאות וביטחון המזון"
"חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002"
"תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים – ויקיטקסט"
