למה כלב יכול לחלוף ליד אדם שלא ראה כמה שנים, אבל לזהות אותו מיד לפי הריח? למה שלולית מלוכלכת מעצבנת אותנו, אבל לכלב היא הופכת ל״עיתון״ מלא חדשות? למה בן אדם מתבונן בשקיעה יפה, ובאותו רגע הכלב שקוע לגמרי בריח של הדשא? התשובה טמונה במושג Umwelt – העולם הפנימי של התפיסה של כל יצור חי. כשמבינים את זה, הרבה יותר קל להסביר תכונות רבות של התנהגות כלבים.
אנחנו חיים בעולמות שונים
דמיינו שאתם מטיילים עם הכלב שלכם במסלול מוכר.
אתם שמים לב אל:
- שקיעה יפה;
- בתים חדשים;
- שלטי חנויות;
- אנשים ברחוב;
- רכב לא שגרתי.
ועל מה הכלב שם לב? לדברים אחרים לגמרי.
אותו מעניינים:
- מי עבר כאן לפני כמה דקות;
- איפה רצה חתולה;
- איזו כלבה נמצאת בתקופת הייחום;
- איזה מצב רוח היה לכלב אחר;
- מי נבהל;
- מי חולה;
- איפה שכב אוכל.
אתם הולכים באותו רחוב, אבל בעצם כל אחד מכם נמצא בעולם אחר לגמרי.
מה זה בכלל Umwelt?
הביולוג הגרמני יאקוב פון אקסקיל הכניס לשימוש את המושג Umwelt, שאפשר לתרגם כ־״העולם הסובב כפי שהוא נתפס על‑ידי יצור חי מסוים״.
חשוב להבין:
Umwelt – זה לא הסביבה כפי שהיא כשלעצמה, אלא אותו חלק ממנה שיש לו משמעות דווקא עבור המין הזה.
כל בעל־חיים כאילו חי בתוך ״ממשק״ משלו: העולם אחד, אבל כל מין תופס אותו אחרת.
למה הכלב תופס את העולם אחרת מאיתנו?
כשאומרים שכלב חי בעולם אחר, זו בכלל לא רק מטאפורה – המוח שלו באמת מקבל מידע בצורה שונה משלנו.
אנחנו, בני האדם, רגילים לחשוב שהחוש העיקרי הוא הראייה. דווקא דרך העיניים אנחנו מקבלים את רוב המידע על העולם.
אצל הכלב זה הפוך – החוש המרכזי הוא הריח, במקום השני השמיעה ורק אחר כך הראייה.
לכן הכלב תופס את העולם אחרת לגמרי מאיתנו. עבורו הסביבה היא קודם כול עולם של ריחות, אחר‑כך של קולות ורק בסוף של תמונות. המאפיין הזה קובע כמעט את כל ההתנהגות שלו.

עולם הריחות
אם בשביל אדם טיול הוא בעיקר נופים יפים, בשביל כלב זה ספרייה ענקית של ריחות.
לפי הערכות מומחים, לבני אדם יש בערך 5–6 מיליון קולטני ריח.
לרוב הכלבים יש מ־60 עד 250 מיליון, ולחלק מהגזעים – למשל לבלאדהאונד – כ־300 מיליון. בנוסף, אזור קליפת המוח האחראי על עיבוד ריחות מפותח אצל כלבים בערך פי 10 יותר מאשר אצל בני אדם.

אבל זה לא רק מספר הקולטנים. האף של הכלב בנוי אחרת לגמרי.

מערכת מסועפת של חללי אף מגדילה מאוד את שטח אפיתל הריח, והאף הלח עוזר ללכוד מולקולות ריח. הנחיריים הניידים מסוגלים לזהות בנפרד את הכיוון שממנו מגיע הריח, ולכן הכלב ממש ״מרגיש״ אותו במרחב – כמעט כמו שבני אדם קובעים את מקור הקול בעזרת שתי אוזניים.
לכן כלב מסוגל ללכת בעקבות עקבה, להבדיל בין ריחות של חיות שונות ולהבין מאיזה כיוון הן הגיעו.
הוא יכול ממש ״לטעום״ ריחות
לכלבים יש עוד יכולת מופלאה.
מלבד חוש הריח הרגיל הם משתמשים באיבר הוומרונזלי, או איבר יעקובסון.
הוא נמצא בחלק העליון של חלל הפה, ומנתח בעיקר פרומונים – אותות כימיים שמעבירים מידע על המין, המצב הפיזיולוגי והכוננות לרבייה של בעלי־חיים אחרים. אצל בני אדם איבר זה נחשב ללא פעיל.

לפעמים אפשר לשים לב איך כלב לא רק מרחרח חפץ, אלא גם מלקק אותו מעט.
מבחוץ זה נראה מוזר, אבל בעצם הכלב מקבל כך מידע נוסף – הוא ממש ״טועם״ את הריח.
הראייה – לא החוש הראשי, אבל מותאמת מצוין לציד
רבים מופתעים לגלות שכלבים רואים את העולם בצורה שונה מאוד מבני אדם.
קודם כול, הם לא רואים בשחור־לבן – זה מיתוס נפוץ, אבל הם מבחינים בהרבה פחות צבעים.
אצל בני אדם יש שלושה סוגי קולטני צבע (קונוסים), ולכלבים יש רק שניים. לכן הם מבחינים הכי טוב בגוונים כחולים וצהובים, ואילו אדום וירוק נראים להם דומים מאוד. בגלל זה כדור אדום בולט על דשא ירוק הרבה פחות לעין הכלב מאשר לעין האדם.

במקביל, לכלב יש יכולות שהיו חשובות יותר לטורף: הוא מבחין הרבה טוב יותר בתנועה, במיוחד בשדה הראייה הצידי.
גם אם עצם דומם נמצא רחוק, הכלב יכול להבחין בחפץ נע הרבה לפני האדם. לכן כלבי רועים שמים לב בקלות לכבשה שמתחילה להתרחק מהעדר, וכלבי ציד מגיבים מהר על טרף בורח.
יתרון נוסף – ראייה מצוינת בשעות הדמדומים.
בעיני הכלב יש שכבה מחזירה מיוחדת – tapetum lucidum. היא מגבירה אור חלש ועוזרת להתמצא טוב יותר בתאורה לקויה. בגלל השכבה הזאת עיני כלבים ״מנצנצות״ בחושך כשפנס או אורות רכב מאירים עליהן.
והטעם עבור הכלב הרבה פחות חשוב
אנשים נוטים לחשוב שכלבים בוחרים מזון לפי הטעם, כמו שאנחנו עושים, אבל בפועל זה אחרת.
לאדם יש בערך 10,000 פקעות טעם.
לכלבים – בערך 1,500. לעומת זאת, יש להם קולטנים שאין לנו, למשל רגישים לסוגי חלבון מסוימים ואפילו למים.
הכלב מעריך מזון קודם כול לפי הריח, ולא לפי הטעם, ולכן אוכל מחומם מעט או לח נראה לו לרוב אטרקטיבי יותר: הריח שלו חזק יותר.

אנחנו לעיתים קרובות בוחרים אוכל בעיניים: שופטים לפי צבע, צורה, הגשה יפה. הכלב עושה כמעט ההפך. צורת המזון כמעט לא מעניינת אותו; הרבה יותר חשוב לו איך הוא מריח. לכן כשאנחנו קונים מזון ״בטעם כבש״, ״סלמון״ או ״ברווז״, אנחנו לא פעם חושבים יותר כיצורים אנושיים מאשר כ״כלבים״. עבור הכלב חשובים הרבה יותר עוצמת הריח והמשיכה שלו, וגם המרקם של המזון, מאשר השם שעל האריזה.
לכן הכלב מרחרח כל כך הרבה זמן
בעלי כלבים רבים ממהרים את הכלב: ״נו מה אתה שוב מרחרח שם?״
לאדם זה נראה כבזבוז זמן חסר משמעות, אבל עבור הכלב זה בערך כמו לפתוח בבוקר חדשות או לבדוק הודעות.
הרחה היא לא גחמה, אלא אחד האמצעים החשובים ביותר לקבל מידע על העולם.
לכן האפשרות להריח בשקט במהלך הטיול היא לא רק הנאה, אלא חלק חשוב מההתנהגות הטבעית של הכלב.
למה הכלב לא מסתכל לכם בעיניים כל הזמן
בני אדם רגילים לקבל מידע דרך קשר עין; בשבילנו מבט ישיר מסמל לעיתים קרובות תשומת לב, כבוד או עניין.
אצל כלבים זה אחרת: מבט ישיר ומתמשך יכול להיתפס כלחץ או אפילו כאיום, ולכן הרבה כלבים מעדיפים להסיט מדי פעם את המבט, להסתכל הצידה או לקרוא את שפת הגוף כולה במקום להתרכז רק בפנים של האדם.
אנחנו טועים לעיתים קרובות כי אנחנו שופטים לפי עצמנו
זה אנושי מאוד להסביר התנהגות של בעלי־חיים דרך החוויה האישית שלנו.
למשל: ״הוא בכוונה מתעלם ממני.״
אבל באותו רגע הכלב יכול להיות מרוכז לגמרי בריח של כלב אחר.
או: ״היא סתם מתעקשת.״
בפועל הכלב אולי שמע צליל חדש, הריח חיה אחרת או הבחין בתנועה בדשא הגבוה.
זה לא אומר שהוא החליט לא לציית, אלא שב־Umwelt שלו הופיע כעת גירוי בעל עדיפות גבוהה יותר.
אפילו רגשות הכלב קולט אחרת
אנחנו מבטאים רגשות בעיקר במילים.
כלבים מגיבים הרבה יותר ל:
- טון הדיבור;
- מתח שרירי;
- תנוחת הגוף;
- מהירות התנועה;
- ריח, שמשתנה בהשפעת הורמוני לחץ.
לפעמים נדמה לאדם שהוא רגוע לחלוטין, אבל הכלב כבר מבין שהבעלים לחוץ.
מה זה משנה בחינוך?
הבנה של Umwelt עוזרת להסתכל אחרת על תהליך הלמידה.
במקום לשאול: ״למה הכלב שלי לא מקשיב לי?״
כדאי יותר לשאול: ״מה הכלב שלי קולט עכשיו? על מה מרוכזת תשומת הלב שלו?״
אם מסביב יש יותר מדי ריחות מעניינים, קולות חדשים או כלבים אחרים, האילוף הופך לקשה יותר – לא כי הכלב עקשן, אלא כי המוח שלו עסוק בעיבוד מידע שכרגע חשוב לו הרבה יותר.
לכן בדרך כלל מתחילים ללמד בסביבה שקטה, ומדרגת הקושי של הגירויים מסביב עולה בהדרגה.
תלמדו לפעמים להסתכל על העולם עם האף
לעולם לא נוכל לחוות את העולם בדיוק כמו שכלב חווה אותו, אבל אנחנו יכולים לנסות לשנות קצת את נקודת המבט.
לפעמים במקום לזרז את הכלב, שווה לתת לו כמה דקות לחקור בשקט את הסביבה.
בזמן שאנחנו ״סתם מטיילים ברחוב״, הוא קורא ספר שלם, שכתוב בריחות.
הדבר העיקרי שכדאי לזכור
הכלב לא תופס את העולם פחות טוב מאדם; הוא תופס אותו באופן שונה.
ההבנה הזו עוזרת לוותר על שיפוטים אנושיים רגילים כמו ״עקשן״, ״עושה דווקא״ או ״מרגיז״, ולהתחיל להתבונן בהתנהגות הכלב מנקודת המבט שלו.
וזו בדיוק מהות הרעיון של Umwelt – כדי להבין בעל־חיים צריך לפחות לפעמים לנסות לראות את העולם דרך העיניים שלו… או, ליתר דיוק, להרגיש אותו דרך האף שלו.
אנחנו מציעים לכם לעשות ניסוי קטן:
במהלך הטיול הבא נסו שלא למשוך את הכלב קדימה אפילו פעם אחת. אל תזרזו אותו. פשוט התבוננו איפה הוא עוצר, מה הוא מריח, למה הוא שם לב ומה הוא מתעלם ממנו. ייתכן שזו תהיה הפעם הראשונה שבה תראו לא את הרחוב המוכר שלכם, אלא את העולם שבו חי הכלב שלכם.

