"נראה לי שלקורגי שלי משעמם לבד…"
זו כנראה הסיבה הנפוצה ביותר לכך שנכנס כלב שני למשפחה.
הבעלים יוצא לעבודה, ובבית נשאר קורגי עצוב, שישן, מחכה או מחפש לעצמו הרפתקאות.
ובאיזשהו שלב עולה אצל הבעלים המחשבה: "צריך לקנות לו חבר".
אבל חשוב להבין דבר אחד – את הכלב השני קונים קודם כול בשבילכם, ולא בשביל הכלב הראשון.
אם לכלב הראשון יש בעיות עם בדידות, חרדה או התנהגות הרסנית, הופעת גור כמעט אף פעם לא פותרת אותן.
מתי באמת כדאי להביא קורגי שני
יש כמה מצבים שבהם זו באמת יכולה להיות רעיון טוב.
✔ כבר מזמן חלמתם על עוד כלב.
✔ הכלב הראשון מחונך היטב.
✔ הוא נינוח ביחסו לכלבים אחרים.
✔ יש לכם מספיק זמן וכוחות להתעסק עם שני כלבים בנפרד.
✔ אתם מוכנים כלכלית להוצאות כפולות.
מה משתנה אחרי שמגיע כלב שני?
יש דברים שיהפכו לטובים יותר, ואחרים — למסובכים יותר.
לכלבים יותר כיף
קורגי אוהבים חברה. הם משחקים יחד, רצים, מתקשרים בשפה שלהם, ולעיתים קרובות ישנים זה ליד זה.
במיוחד טוב כשהכלבים דומים זה לזה בטמפרמנט.
הם לומדים זה מזה
גור מבין את חוקי הבית הרבה יותר מהר.
הוא מחקה את הכלב הבוגר:
- איפה השירותים;
- איך מתנהלים בטיול;
- איך מתנהגים בבית;
- איך משחקים.
זה באמת מקל על תהליך ההסתגלות.
אבל גם הרגלים גרועים מועתקים
אם הבכור:
- נובח על עוברים ושבים;
- מלקט אוכל מהרצפה;
- מושך ברצועה;
- מתחנן ליד השולחן,
יש סיכוי גבוה מאוד שהצעיר יאמץ במהירות את אותם "כישורים".
כלבים יודעים להעתיק מצוין לא רק דברים טובים.
שני כלבים – זו לא חצי עבודה, אלא כמעט כפול
זה אחד ההפתעות הנפוצות ביותר.
צריך:
- להאכיל פעמיים;
- לגזור ציפורניים פעמיים;
- לקנות יותר אוכל;
- לעשות יותר חיסונים;
- לשלם על שתי פוליסות ביטוח;
- לנסוע לווטרינר כבר עם שני מטופלים.
בזמן נשירה נדמה שהפרווה מעיפה אתכם מהבית שלכם.
אל תשכחו את תשומת הלב האישית
טעות נפוצה מאוד היא כשהכלבים מתחילים לחיות אך ורק בתור זוג: בטיול הם משחקים רק זה עם זה, בבית הם כל הזמן יחד. והבעלים הופך למין כוח עזר לוגיסטי.
לכן חשוב להקדיש באופן קבוע זמן לכל כלב בנפרד.
למשל:
- טיולים אישיים;
- אימונים נפרדים;
- עבודת אף;
- נסיעות רק עם כלב אחד.
זה מחזק את הקשר עם האדם.
קנאה קיימת?
כן, אף שיותר נכון לקרוא לזה תחרות על משאבים.
עבור כלבים, משאבים הם:
- תשומת הלב של הבעלים;
- צעצועים;
- חטיפים;
- מקום על הספה;
- מיטה אהובה.
רוב העימותים נובעים בדיוק מזה, ולכן עדיף מההתחלה לשמור על כללים ברורים.
האם צריך לאפשר לכלבים "לסגור חשבון" בעצמם?
לא! זה אחד הדברים המסוכנים ביותר.
גם אם העימות נגמר מהר, כל מריבה הבאה תהיה טעונה יותר רגשית מקודמתה, ולכן עדיף למנוע מראש מצבים שמובילים לתחרות.
מי צריך להיות מבוגר יותר?
ברוב המקרים הכי קל כשגרים בבית כלב בוגר ורגוע וגור.
קורגי בוגר בדרך כלל הופך לסוג של "מורה", ואילו שני מתבגרים בגיל דומה עלולים לפעמים לארגן אליפות עולם של ממש במעשי קונדס.
ומה אם שני הכלבים מאותו מין?
זה אפשרי. בהרבה משפחות חיות מצוין שתי נקבות או שני זכרים.
אבל הסבירות לתחרות בדרך כלל גבוהה יותר דווקא אצל כלבים מאותו מין, במיוחד אם שניהם שואפים לתפוס עמדה מובילה בלהקה.
זה לא אומר ששילובים כאלה הם רעים, אבל את הכלב השני כדאי לבחור בזהירות מיוחדת, תוך התחשבות באופי של הראשון.
את מי לבחור – גור או כלב בוגר?
לכל אפשרות יש יתרונות.
גור
- מסתגל בקלות רבה יותר;
- קל יותר לחנך אותו "לפי המידות שלכם";
- כלב בוגר לרוב מקבל גור קטן ברוגע רב יותר.
כלב בוגר
- האופי שלו כבר ברור;
- אין תקופת ההרס של הגורות;
- אפשר לבחור טמפרמנט שיתאים טוב יותר לכלב הראשון.
מתי עדיף קצת לחכות
עדיף בינתיים לא להביא כלב שני אם:
- הראשון עדיין לא מחונך;
- יש לו תוקפנות מובהקת כלפי כלבים אחרים;
- יש חרדת נטישה קשה;
- כרגע קשה לכם להתמודד אפילו עם כלב אחד.
קודם לפתור את הבעיות הקיימות כמעט תמיד קל יותר מאשר לנסות לפתור אותן כבר עם שני כלבים.
איך להכיר בין שני קורגי כדי שיתיידדו
גם אם הקורגי הבוגר שלכם מת על כלבים אחרים בטיול, זה ממש לא מבטיח שהוא יקבל את הדייר החדש באותה התלהבות בתוך הבית שלו.
עבור כלב, הבית הוא הטריטוריה שלו, שגרת החיים המוכרת והמשאבים האהובים. הופעת גור בהכרח משבשת את הסדר הזה.
החדשות הטובות הן שרוב ההיכרות עוברת בשקט אם לא ממהרים.
אל תעשו את הפגישה הראשונה בבית
אם אפשר, הכירו בין הכלבים בשטח נייטרלי.
למשל:
- ברחוב שקט;
- בפארק;
- ליד הבית, אבל לא ממש בפתח הדלת.
תנו להם ללכת קצת יחד, להריח זה את זה, להתרגל אחד לשני, ורק אחר כך אפשר להיכנס הביתה ברוגע.
(בסוגריים נציין שאת שתי הכלבות הראשונות שלנו – איווי וקאיה – הכרנו בבית, וההיכרות עברה נהדר).
אל תכריחו את הכלבים להיות חברים
יש רצון גדול להושיב אותם אחד ליד השני, לצלם תמונות ולצפות איך הם מיד מתחילים לשחק, אבל לא כל הכלבים מוכנים לזה.
אם הקורגי הבוגר התרחק, צופה מרחוק או לא רוצה לתקשר – זה נורמלי; תנו לו אפשרות להחליט בעצמו מתי להתקרב לגור.
הימים הראשונים – יותר שליטה, פחות חופש
לא כדאי לתת לגור מיד גישה לכל הבית.
עדיף להשתמש ב:
- לול;
- שערי ילדים;
- רצועה בבית (במידת הצורך);
- מקום מנוחה נפרד.
כך יהיה לכלב הבוגר קל יותר להתרגל לשכן החדש, והגור לא יוכל להציק לו בלי סוף.
לכל כלב צריך להיות מקום משלו
גם אם בהמשך הם ישנו באותה מיטה, בתקופה הראשונה עדיף שיהיו:
- שתי מיטות;
- שתי קערות;
- צעצועים נפרדים;
- אזורים בטוחים פרטיים, שלא מציקים בהם.
זה מפחית את הסיכון לתחרות.
עדיף להאכיל בנפרד
בזמן האוכל אפילו כלבים חברותיים מאוד יכולים להתחיל לשמור על הקערה שלהם.
לכן בתקופה הראשונה מומלץ:
- להאכיל במקומות שונים;
- להרים קערות אחרי האוכל;
- לא להשאיר חטיפים "ארוכי טווח" ללא השגחה.
זה נכון במיוחד לגבי עצמות, חטיפים מיובשים וצעצועים עם אוכל בפנים.
אל תענישו את הכלב הבוגר על חוסר שביעות רצון
גור יכול להיות מאוד דוחף ומעיק.
אם הכלב הבוגר:
- מסובב ראש הצידה;
- הולך משם;
- מגרגר בשקט;
- מראה שיניים בלי ניסיון לנשוך,
זה לעיתים קרובות אופן נורמלי לומר: "לא מתאים לי לשחק עכשיו".
לא כדאי לכעוס על הכלב הבוגר רק על אותות כאלה.
להפך, דווקא הם עוזרים לגור ללמוד את שפת הכלבים ולהבין גבולות.
צריך להתערב כשגור מתעלם מהאזהרות או כשהמצב מתחיל להתפתח לעימות ממשי.
אל תשכחו את הבכור
אחרי הופעת הגור, הרבה בעלי כלבים מקדישים כמעט את כל תשומת הלב לקטן, ומהצד של הכלב הבוגר זה יכול להרגיש כמו שוק אמיתי.
נסו לשמור על השגרה המוכרת:
- טיולים אהובים;
- משחקים משותפים;
- אימונים;
- זמן לבד עם הבעלים.
הקורגי הבוגר לא צריך להרגיש שהמקום שלו במשפחה הפך לפחות חשוב.
משחקים – זה מעולה, אבל שימו לב לעייפות
גורים לא יודעים לעצור בזמן, הם מוכנים לשחק שעות.
כלב בוגר יכול לסבול יותר מדי זמן ואז "להתפוצץ" בפתאומיות; לכן לפעמים כדאי לבעלים לסיים את המשחק בעצמו ולתת לשני הכלבים אפשרות לנוח בשקט.
מתי אפשר להשאיר את הכלבים לבד?
לא כדאי לעשות זאת כבר ביום הראשון; בימים הראשונים עדיף לצפות באינטראקציה ביניהם.
כשתראו שהכלבים בשקט:
- נחים אחד ליד השני;
- לא רבים על צעצועים;
- לא נכנסים להתרגשות־יתר,
אז אפשר בהדרגה להאריך את הזמן שהם מבלים יחד בלי פיקוח רציף.
אם ביניהם עדיין יש מצבים מתוחים, בזמן שאתם לא בבית עדיף להפריד ביניהם לחדרים שונים או להשתמש במחיצה.
אל תצפו לאהבה ממבט ראשון
לפעמים החברות מתחילה כבר אחרי כמה שעות, לפעמים זה לוקח שבועות.
ולעתים כלבים אף פעם לא הופכים ל"החברים הכי טובים" – אבל חיים מצוין יחד, מכבדים זה את גבולותיו האישיים ומרגישים בנוח.
וגם זו תוצאה מצוינת.
הכלל החשוב ביותר:
אל תנסו לזרז את מערכת היחסים בין הכלבים.
קשר אמיתי נוצר לא בגלל שמכריחים אותם להיות יחד, אלא בגלל שנעים, בטוח וצפוי ליד זה את זה.
דווקא התחלה כזו לרוב הופכת לתחילת אותה תמונה שעליה בעלי קורגי חולמים: שני קורגי, ישנים בשקט זה לצד זה אחרי עוד יום של הרפתקאות משותפות.
ואז קורה משהו מוזר…
אתם מתחילים לחשוב: "נו, שני כלבים – זה הרי כמעט כמו אחד…"
אחרי זמן מה מגיע השלישי.
אחר כך הרביעי.
ומאותו רגע הסביבה כבר מפסיקה לשאול "למה?" ומתחילה להתעניין רק בדבר אחד: "וכמה יש לכם עכשיו?" 😄
סיכום
קורגי שני רק לעיתים רחוקות הופך את החיים לפשוטים יותר. אבל לעיתים קרובות מאוד הוא עושה אותם מעניינים יותר, שמחים יותר ועשירים הרבה יותר רגשית.
העיקר – להבין שגור חדש לא פותר את הבעיות של הכלב הראשון ולא מחליף את הקשר עם הבעלים. הוא הופך לחבר משפחה חדש, שגם לו יידרשו זמן, תשומת לב, חינוך ואהבה.
אם אתם מוכנים לזה, יום אחד תוכלו לתפוס את עצמכם על מחשבה שמוכרת לרבים מבעלי הקורגי:
"איך בכלל אפשר היה לחיות רק עם כלב אחד?"
